קיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי שיעור הריבוי הטבעי של המוסלמים בארץ בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. ג'סטין מקרטי קבע במחקרו מ-1990 שהיה שיפור במצב הכלכלי של המוסלמים, שרובם היו כפריים והייתה ירידה בתמותת תינוקות, עלייה בתוחלת החיים וירידה בתמותה. חוקרים רבים מטילים ספק בטיעונים אלה. הוויכוחים בין החוקרים הם לגבי מספר גורמים שהביאו לגידול משמעותי במספר המוסלמים בארץ בין שלהי המאה ה-19 ופרוץ מלחה"ע הראשונה ב-1914. אחד הגורמים הוא הגורם הכלכלי ועל כך במאמר זה.
קיימת הסכמה בין החוקרים שהמצב הכלכלי הוא במידה רבה המפתח להבנת הגורמים לגידול האוכלוסין החל משלהי המאה ה-19. קיים קשר ישיר בין המצב הכלכלי ובין הריבוי הטבעי ואילו ההגירה מארץ לארץ היא תוצאה של המצב בארץ המוצא מצד אחד והתנאים בארץ אליה מהגרים מצד שני.
אמנון כהן ניתח את ההתפתחויות במשק העירוני והכפרי של הארץ. לדעתו, במשך המאה ה-19 המצב החל להשתנות. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 היה קצב השינוי איטי אך מעשור לעשור השינויים צברו תאוצה. בשנות ה-70 של המאה ה-19 הארץ הייתה בתהליך של שינוי. יהושע בן אריה מסכים עם קביעתו של אמנון כהן שהארץ הייתה דלילת אוכלוסין ונחשלת ורק בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 החל המצב להשתנות, תחילה בקצב איטי שהלך וגבר מעשור לעשור.
פרד גוטהיל הצביע על הבדלים כלכליים בין המצב בארצות ערב והאיסלא 19 התחוללו שינויים בכלכלת הארץ שהביאו להתפתחותה בעוד שהמצב בארצות האיסלאם לא השתנה. גוטהיל האשים את מקרטי בהתעלמות מגורם זה.
שיפור המצב הפוליטי נחום גרוס בדעה שהחל משנות ה-1860 החל השינוי אבל הזינוק הכלכלי היה אחרי שנת 1900. לקביעת שלב ההמראה הכלכלית יש חשיבות לגבי הצלבה עם נתוני האוכלוסייה המוסלמית. נחום גרוס הצביע על הגורמים שהביאו להתפתחות הכלכלה בארץ ב-15 השנים שקדמו לפרוץ מלה"ע הראשונה ב-1914: הגורם הראשון היה התמורות במשק העולמי שהשפיעו על המצב בארץ. הגורם השני הייתה העלייה היהודית לארץ שהייתה מלווה בהזרמת הון יהודי לארץ. הגורם השלישי היה הפעילות של מיסיונים, קונסוליות אירופיות ומוסדות דת שונים שהביאו להתגברות הצליינות והתיירות ולתרומה לשיפור המצב הכלכלי. הגורם הרביעי היה שיפור המצב הפוליטי בארץ מבחינת מינהל, ביטחון ושיפוט שיצרו תנאים להתפתחות הכלכלית. גורם נוסף היה יזמים בעלי גישה כלכלית מודרנית- יהודים וגרמנים- שפעלו לפיתוח התעשיה.
דוד גרוסמן תאר במחקרו את השינויים שהתחוללו בתחום הכלכלי והשפעתם על האוכלוסייה והגיע למסקנה שהאוכלוסייה שנהנתה מהשיפור הייתה בעיקר האוכלוסייה העירונית. מצבה הכלכלי של אוכלוסייה זו השתפר, רמת החיים עלתה ועמה הירידה בתמותה.
אבל, מאחר שרוב האוכלוסייה המוסלמית חיה בכפרים השאלה המרכזית, לדעת גרוסמן, היא באיזו מידה נהנו הפלאחים מההתפתחות הכלכלית והשלכותיה. כדי שתהיה ירידה בתמותת תינוקות, עליה בתוחלת החיים וירידה בתמותה, כפי שטען מקרטי במחקריו צריכה הייתה להיות עלייה ברמת החיים, ברמת הבריאות וההשכלה של האוכלוסייה הכפרית.
דוד גרוסמן ניתח את מצבם הכלכלי של הפלאחים המוסלמים במחצית השנייה של המאה ה-19, והגיע למסקנה ש"תהליכי המודרניזציה לא שינו שינוי של ממש את אורח חייו של הפלאח וחשיפתו למודרניזציה הייתה חלקית בלבד"(עמ' 49). לדעת גרוסמן היו שלושה תהליכים שפגעו בפלאחים: ראשית כל, ההשפעות של השינויים שעברו על המערכת האגררית לא הקיפו את כל האוכלוסייה הכפרית וחלק ניכר המשיך לעבד את הקרקע בשיטות המסורתיות. שנית, הגיוסים לצבא פגעו בתיפקוד המשפחה ובקיום היומיומי בשל העדר הגברים בגיל הגיוס. שלישית, המגפות הרבות הפילו חללים רבים בקרב הפלאחים מאחר שמצב התברואה והסניטציה באזורים הכפריים פיגר אחרי המצב בערים. שלישית, פגעי הטבע פגעו ביכולתם של הפלאחים להתפרנס. רביעית, התחרות בין המוצרים שהם שיווקו למוצרים מהמזרח הרחוק ומהמערב פגעו אף הם במצבם הכלכלי. חמישית, השתלטות האפנדים על הקרקעות והפיכתם של פלאחים לאריסים כתוצאה מחוק הקרקעות של 1858 החמיר עוד יותר את מצבם.
בקיצור, מצבם הכלכלי הירוד של הפלאחים בשל עול המיסים, הגיוס לצבא, פגעי הטבע והתחרות על מוצריהם לא איפשר להם לרכוש כלי עבודה ולקנות בהמות על-מנת להרחיב את שטחי העיבוד ולגוון את יבוליהם. ההחמרה במצבם הביאו פלאחים להעדיף אריסות או הגירה מהכפר לעיר. ההגירה מהכפר לעיר הביאה להיווצרות פרולטריון עירוני שהתגורר בשכונות עוני בפרברי הערים וקיבל שכר נמוך שפגע ברמת חייו. השינויים לא הטיבו עם הפלאחים ועם הפרולטריון העירוני שהיה מוסלמי רובו ככולו.רמת החיים נפגעה, מלחמת הקיום הקשתה על החיים ולא היה שיפור בסיכויים לרכישת השכלה או במצב הבריאותי.
