כל סצינה בהצגה במהות הכה מורכבת, מזכירה לי את סרטו/יצירתו של הצלם הנודע דאגלאס גורדון, "פסיכו" שמתח את סרטו של היצ'קוק לכדי הקרנה רצופה של 24 שעות כמדומני, וגם אם צפית רק בחלק, כשהוצגה היצירה במלואה ב"M.o.M.A" בניו-יורק - הרי חזית ביצירה. חיי הנישואים של יוהן ומאריאן אינם דבש. העליות והמורדות בהם שנחשפות בהצגה במלוא האכספרסיה, מטלטלות את הצופים גם אם אין זו דרמה במובן המקובל, הסיפורי. ברגמן פורט לפרטים כל פרט טריוויאלי ומאשש בכך את הקשר למציאות. ובשל כך, כל אמירה או התרחשות זוכה להעצמה רבה יותר. הטקסט בהצגה, שתורגם ע"י גלעד קמחי, שהוא גם הבימאי של ההצגה, יחד עם איתי טיראן, המגלם בה את יוהן - הטקסט הזה הוא מעדן, מלא חידוד, עוקץ והומור. הבימוי של קמחי מעלה אותו עוד ועוד לרמה הגבוה ביותר, לאחר כל הצלחותיו הקודמות. דומה שאין לו גבול להבנת הנושאים, לגיבוש הקאסט ובחירתו, ולעיצוב הצגה בצורה המושלמת ביותר.בין אם זהו קומדיה, טרגדיה או כל נושא אחר. בחירתו באיתי טיראן מהקאמרי (שעליו כל מילה מיותרת - השחקן מס' 1 בארץ) לתפקיד הגבר הקריר, העצור, שאינו חושף את רגשותיו לטוב או לרע, עד שחמתו עולה בו, ורק אז הוא חושף אותם, היא קולעת ונכונה. כך גם אפרת בן צור, שהוכיחה את יכולתה לגוון דמויות כמו בתו המפונקת של האציל ב"העלמה יוליה" בגשר, או "אשה הבורחת מבשורה" בהבימה - כאן היא תופסת את הקהל בגרונו עם כל הרגש והסערה שבה, בגילום האישה הנבגדת, המחוקה, שמוכנה לכל השפלה, ובלבד שבעלה לא יעזוב אותה - ועם כל אלה היא נוסקת עוד ועוד ביכולותיה הדרמטיות. מה גם שהשיר ברקע הפותח את ההצגה מושר בפיה - עוד כשרון שלה כזמרת. גם אם קשה לצפות במידת חשיפה כה גדולה של זוג שלכאורה חי חיים אידיאלים, הודות לצביעות וחוסר הכנות ביניהם - הרי ההצגה מרטיטה עוד יותר מהסרט שצפינו בו לפני שנים רבות. אומנם ליב אולמן וארנלד יוזפסון שחקנים נפלאים, אך ההצגה הפעם זוכה לשידרוג בנוסף לקאסט המהמם והוא - עיצוב הבמה המפתיע בטכניקות החדשניות, שבעזרתן יוצר ערן עצמון המופלא קומפוזיציות שונות בכל סצינה על הבמה. מקטין ומגדיל את החלל, משנה מוריד ומוסיף, הכל בשניות, תוך שילוב התנועה של השחקנים בתוך היצירה עיצובית.המוזיקה של אמיר לקנר המחונן מעניקה אווירה נפלאה וקוסמת למתרחש, והתלבושות של אורנה סמורגונסקי גם כן. אפילו הניצבים המשמשים כטכנאי שינויי הבמה - עושים זאת בקפידה רבה ובעיצוב וויזואלי מרתק. הצגה משובחת ביוזמתו של מנכ"ל הקאמרי הפורש נעם סמל שחובה לראות.