בשירה הספרדית-יהודית, הידועה לא פחות כשירת הלאדינו, תופסת הרומנסה מקום של כבוד בין ענפי הפואטיקה. כאחד מנכסי הרוח שלה - ניכר בה היטב שהיא קשורה ממש בעבותות עם הרומנסה הספרדית הכללית, בעיקר מבחינה צורנית ותימטית.
ראשיתה של שירת הלאדינו נרשמת במרוצת המאות ה-13 וה-14, ושיא-פריחתה במאות ה-15 וה-16. מסתבר שגם לאחר גירוש-ספרד, בשנת 1492, המשיכה הרומנסה הספרדית-יהודית להתפתח לעומק ולהכות שורשים, ומאז נשתמרה, כשהיא עוברת מדור אלי לדור באמצעים מוסיקליים.
ניסיון מרתק לשמר את שירת הלאדינו בקרב הציבור הרחב נעשה בימים אלה בבואנוס איירס בידי שני מוסיקאים יהודיים-ארגנטינאים מחוננים, שמוצאם מזרח-אירופי. השניים, סזאר לרנר ומרסלו מוגואילבסקי, קומפוזיטורים בשנות ה-30 לחייהם, מצליחים לעשות זאת במופע מחשמל, המתקיים בהיכל התרבות המקומי על-שם קירשנר לאורכה של שנת 2017..
מוסיקת-נשמה נמנינו עם מאות צופים יהודיים מקומיים מהקהילה היהודית הגדולה של בירת-ארגנטינה, שחזו במופע בן שעה ומחצה, המנציח את השירה היהודית-ספרדית לכל דורותיה. הדברים אמורים במוסיקת-נשמה שמיטיבים להשמיע לרנר ומוגואילבסקי בשורה של כלים מוסיקליים, ובהם פסנתר, כינןר, חליל, קלרינט, חצוצרה, אקורדיון, וגיטרה ותופים..
שירת הלאדינו של לרנר ומוגואילבסקי מעוצבת במבנה ובחריזה שלה, ומתמקדת כולה בנושאים יהודיים-ספרדיים מובהקים, במיוחד באירועים הקשורים בחיי הקהילות הספרדיות, בצד שירים ליריים-הגותיים. הדברים אמורים ביצירה שירית מובהקת, המפציעה כאוד מוצל מאש, ויש בה כדי לבטל את השתקת קולם של היהודים הספרדיים שהושמדו.
ברפרטואר השירים הגדול של השניים מושמעות, בין היתר, גם מילים אחדות בעברית ובערבית, שהיו שגורות בעיקר בפיהם של מי שנמנו עם אנוסי ספרד. לסיכום יש לומר שכצופים ישראלים הותיר עלינו המופע את רישומו הכביר, ונמליץ בתוך כך לישראלים שנקלעים לבואנוס-איירס שלא להחמיצו.
