בפינה תל אביבית ירוקה ושלווה, באווירה פסטורלית ממש מענגת, ממוקמת הרחק משאונו של הכרך מסעדת "אנינה" (רחוב לבנון 2), בצמוד לכניסה הראשית למוזאון ארץ ישראל, כשהיא מארחת את קהל-סועדיה על בסיסו של תפריט איטלקי-חלבי.
מן התפריט שהוגש לשולחן החלטנו לטעום את מנת הקונקילי. הדברים אמורים בפסטה בצקית, ממולאת בתרד ובריקוטה, כשרוטב-עגבניות עם בזיליקום מעניק למנה הטעימה נופך פיקנטי משלו. גם מנתה של בת הזוג לא איכזבה. היה זה דג מושט צרוב, בליווי ירקות קלויים ומחית-תפודים, כשבצידן של שתי המנות הוגש גם קנקן של מים מינרליים צוננים, ומיץ-גזר טרי שנסחט במקום.
קינחנו בקרמבל-אגסים, שהיה בהחלט פריך וחמים, עם גלידת-וניל-צרפתי טעימה, ואספרסו כפול מהביל וניחוח.
שרות צולע לסיכום יש לומר ש"אנינה" היא מסעדה צנועה למדי, ורחוקה בהחלט מלהיות יומרנית. לזכותה ייאמר שהיא מקפידה על פרודוקטים טריים, ועומדת היטב בקריטריונים האמורים לאפיין תפריט של מסעדה עממית וביתית.
עם זאת גם ראוי להעיר שהשרות בה מאוד לבבי, אך איטי וצולע מאוד. הוא איטי עד כדי כך שאת שתי המנות העיקריות שהזמנו, נאלצנו ליטול מדלפק ההגשה בעצמנו, באשר אלה המתינו עד בוש למלצר, בשעה שעדיין היו חמות וטריות.
החשבון הסתכם כ-220 שקל, והוספנו עליו תשר של 30 שקלים, כמחווה לשרות שהיה לבבי. את "אנינה" זיכינו, בסופו של דבר, בציון +7.
