שמעון אבידן – "האיש שהיה לאגדה בחייו"

אבידן נולד ב-7 בפברואר שנת 1911 בשם זיגברט שמעון קוך בעיר ליסה בגרמניה, בנם של מרטה ויוז'ף (יוסף) קוך. שמעון היה הבן השלישי במשפחת קוך, משפחת סוחרים שעסקה בטקסטיל. היה לו אח בשם ולטר קוך (1910-2001) שלימים עיברת שמו לאורי כוכבא והיה חבר קיבוץ נען, אמן וצייר ואחות בשם הני (חנה). אחיו ואחותו היו חברים בתנועות נוער ציוניות, ואילו שמעון היה חבר בתנועת נוער קומוניסטית בגרמניה. במסגרת זו הוא השתתף בפעולות רבות, הפגנות רחוב, הפרעות למהלכן של אספות נאציות, אספות קומוניסטיות. לא פעם חזר מפעולות אלה כשעל גופו סימני מכות וחבלות. לימים יספר שמעון, כי פעילותו בתנועה הקומוניסטית בה חוה לראשונה אימונים צבאיים, הכתיבה ועיצבה את עתידו ואת אישיותו. אחיו של שמעון אבידן אורי קוך (כוכבא) מספר כי בשנת 1932 הטילה המפלגה הקומוניסטית תפקיד מיוחד על שמעון לנהל מחנה עבודה למחוסרי עבודה נאציים צעירים. אחד החניכים גילה ששמעון נימול. איימו על חיו והוא נאלץ לברוח. הוא נסע לאחותו חנה בברלין ללא כסף בכיסו. היא מימנה לו נסיעה לצרפת שם הצטרף להכשרת תנועת "החלוץ" בדרום צרפת לקראת עליה לארץ. ב-1934 עלה שמעון אבידן עם אחיו אורי (וולטר) באמצעות סטרפיקטים והצטרף לקיבוץ איילת השחר בגליל העליון, נישא לחברתו חוה ולדלר ילידת ציריך חניכת "ברית הבונים" (1915-2014) וב-1936 נולד בנם דן. ב-1939 עברה המשפחה לקיבוץ עין השופט, כאן נולדה ב-1942 בתם אראלה. לאחר פרידתו מחוה הוא נישא לשרה כהן שהייתה מדריכה בקן "השומר הצעיר" בארצות הברית ועסקה בקיבוץ עין השופט בהוראה ועבדה בספריה הפדגוגית וב-1950 נולדה בתם דפנה. בעיון בארכיון אני מוצא מסמך שכתב אורי כוכבא, אחיו של שמעון אבידן לפיו הוריהם יוסף ומרתה קוך וכן אחותם חנה עלו לארץ עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והתיישבו בקריית עמל ובנהלל, האב עבד כ"נגר" "בסגירת ארגזי ירקות" ונפטר ב-1945. בהמשך לאחר מותו של האב יוסף קוך עברה האם להתגורר עם בתה חנה. אולם מעבר למסמך זה לא ראיתי שום מסמכים ואסמכתאות לכך.

ב-1935 הצטרף לארגון "ההגנה". היה נוטר ופעיל בפלוגת פו"ש שפעלה בשיתוף פלוגות הלילה של וינגייט (1936-39). בשנת 1941 היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח ומידידיו הקרובים של יצחק שדה שקידם אותו לתפקידים בכירים. בקיץ שנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כשגבר החשש כי הגנרל הגרמני רומל שהתקדם בצפון אפריקה לעבר מצרים, יחצה את תעלת סואץ ויכבוש את ארץ ישראל התבקש שמעון על-ידי יצחק שדה להקים ולפקד על יחידת קומנדו שאנשיה היו יוצאי גרמניה ואוסטריה "מחלקה גרמנית" שנועדה לאסוף מידע מודיעיני ולבצע פעולות גרילה מעבר לקווי האויב הגרמני אם ארץ ישראל תכבש על-ידי הנאצים. המחלקה הוקמה בחודש מאי 1942, בתיאום עם הפיקוד הצבאי הבריטי. אימוני "המחלקה הגרמנית" נערכו באינטנסיביות תוך חשאיות ביער במשמר העמק. כשהתברר כי הגנרל הגרמני רומל נוצח על אדמת צפון אפריקה וחלפה סכנת כיבוש ארץ ישראל, השתנו יעדיה של ה"מחלקה הגרמנית" אנשיה בראשותו של אבידן יצאו לפעול נגד הנאצים בכמה זירות באירופה הם היו מהראשונים שנכנסו לאוסטריה ופעלו לסייע לניצולים היהודים להגיע ארצה וברדיפה אחרי פושעים נאציים. כמה מאנשי "המחלקה הגרמנית" נמנו על חברי הפלמ"ח בקבוצת "הנוקמים" שהוציאה להורג כנקמה פושעים נאציים או אנשים שנחשדו ככאלה .במשך שנים סירב אבידן לדבר על הנושא. לאחר שינוי יעדיה של המחלקה הגרמנית בפלמ"ח, הטיל מטה הפלמ"ח על שמעון אבידן להקים את פלוגה ז' בו נכללו כל המחלקות המיוחדות של הפלמ"ח, המחלקה "הגרמנית", "הבלקניית" ועוד. אחד מפיקודיו בפלוגה ז' היה יצחק רבין שהיה מפקד מחלקה בפלוגה. אבידן היה בין מפקדי פעולות "הסזון"-מאבק לוחמני שניהלה "ההגנה" בן דצמבר 1944 לפברואר 1945 כנגד תנועת "האצ"ל". בסיום מלחמת העולם השנייה היה אבידן אחד משליחי "ההגנה" באירופה ופעל במסגרת "עליה ב'". עם פרוץ מלחמת השחרור הקים והוביל את חטיבת גבעתי (שמו המחתרתי של אבידן בתקופה שקדמה לקום המדינה). הוא פיקד על מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים ועל הקרבות להגנת נגבה. אבידן כמח"ט גבעתי פיקד על הקרבות לבלימת הפלישה המצרית בין היתר על מבצע "יואב" ועוד עשרות מבצעים נוספים. שלמה להט, שהיה מ"פ בחטיבת גבעתי, אמר עליו שהוא האיש שחסם את דרכם של המצרים לתל אביב. את שם משפחתו קוך החליף לאבידן (שם בנו בכורו דן), בימי מלחמת השחרור כאשר בפקודת בן- גוריון החליפו כל המפקדים הבכירים של צה"ל את שם משפחתם הלועזי לעברי. לקראת סיום המלחמה מונה לראש מחלקת מבצעיים במטכ"ל בדרגת סגן אלוף שהייתה אז הדרגה הבכירה ביותר אחרי דרגת אלוף. ב-1949 פרש מהצבא על-רקע של מחלוקת עם דוד בן- גוריון שבעקבותיה התפטרו כמה ראשי הצבא שהיו אנשי מפ"ם.

בשנות החמישים ריכז אבידן את מחלקת הביטחון של "הקיבוץ הארצי". אחד מתפקידיו היה להכין את הקיבוצים לאפשרות של מלחמה. בשנת 1966 הוענק לו אות יקיר העיר אשקלון על תרומתו לבלימת פלישת הצבא המצרי במלחמת העצמאות ועל פעילותו כמפקד חטיבת "גבעתי". אבידן היה מזכיר "הקיבוץ הארצי" -השומר הצעיר פעמיים. הקדנציה השנייה הייתה בשנים 1974-1969. בחנוכה שנת 1969, בעת מלחמת ההתשה, נשבה בנו של שמעון אבידן, דן אבידן בשבי המצרי. הוא היה באותה עת קצין שהתנדב ל"נמרים", קציני מילואים שהצטרפו למפקדי המעוזים באזור תעלת סואץ, כדי לסייע לצבא. ג'יפ שנסע בו דן ליד תעלת סואץ, הותקף על-ידי המצרים הנהג והמאבטח שהיו איתו נהרגו, דן נורה ברגליו ונפל בשבי המצרי כששתי רגליו מרוסקות. הוא שב מן השבי רק כעבור 4 שנים בתום מלחמת יום הכיפורים. במשך ארבע שנות השבי דאגו לו והתפללו לשלומו ולשובו - בני המשפחה, הקיבוץ והארץ כולה. הפציעה גרמה לו סבל רב וממנה לא החלים עד יומו האחרון. דן נפטר בשנת 2000 והוא בן 65 שנים. בשנות ה-70 אחרי מלחמת הכיפורים, מונה שמעון אבידן למבקר של משרד הביטחון. בשנים 1979-1977 היה מזכיר קיבוצו עין השופט. בין פעילות לפעילות עבד בפלחה ולאחר מכן עבד שנים רבות ליד מכונה במפעל הקבוץ - מיברג. שמעון אבידן היה ארכיאולוג חובב והיה בין מקימי ומטפחי המוזאון המקומי. ב-2008 לערך הופק מטעם עמותת "אוהלי פלמ"ח" סרט על דמותו של אבידן. אבידן נחשב לאיש ערכי בעל יושר פנימי ועקביות חסרת פניות איש שזכה לכבוד והערכה עמוקה בקרב רבים . רבים היו עולים אליו לרגל להתייעץ ולשמוע דעתו.

ב11 בספטמבר 1994 הלך שמעון אבידן לעולמו והוא בן 83. מותיר אחריו את שרה אשתו, את בנו דן, בנותיו אראלה ודפנה, נכדים ונינים. אלישע שפירא, שהיה מזכיר הקיבוץ בשנים 1979-1977 יחד עם שמעון כתב ודבריו מופיעים באתר ארכיון הקיבוץ: "... שמעון לא היה איש של פשרות וקונצנזוס... הוא החמיר עם עצמו, עם פיקודיו ועם חבריו, עד שחשבוהו לקשוח. אבל כאשר תפקדנו יחד כמזכירי עין השופט הייתה לי הזדמנות להכירו מקרוב. מאחורי הזעף והתוכחה גיליתי איש חם, המאמין בַּאֶמֶת ומאמין כי בכל אדם טמון גרעין טוב ועלינו רק לעזור לו לגלותו. 'הדלק אבוקה בליבם והם ילכו איתך' היה אומר...".

ראש הממשלה יצחק רבין אמר בהלוויתו של שמעון אבידן בין השאר: "... שמעון, הבאנו אותך היום לכאן על כתפנו למנוחה אחרונה אבל עד היום היו אלה הכתפיים שלך ושל דומים לך, שנשאו אותנו. על כתפיך נשען ביטחונה של מדינת ישראל בשעות ובימים הקריטיים לקיומה, ומאחורי כתפיך היו אלה אלפי הלוחמים שהלכו אל הקרב ורבים מהם אל מותם. ואתה, כדברי השיר, "מלילות האימה הגדולים נותרת אדיר ושותק"... שמעון אבידן, איש שתוכו כברו. מה שרואים ומה ששומעים ומה שיודעים, זה שמעון אבידן. קשוח ומאמין, ישר ועיקש, לוחם ומפקד גדול, שמדינת ישראל חבה לו חוב אשר לא ייפרע לעולם..."