הגלימה, ההכנה וההקשבה

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בני שגיא, נתן עצות לעורכי דין המתחילים את דרכם בליטיגציה פלילית, בהרצאה שנשא (יום ד', 18.5.17) במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין. הדברים הבאים מובאים מפיו. ההופעה בבית המשפט מתחילה דקה לפני שאתם נכנסים: איך אתם נראים. אנחנו רואים את זה. צריך ללבוש את הגלימה בחוץ; אי-אפשר להפוך את בית המשפט לחדר הלבשה. ודאי שזה לא משפיע על ההחלטה, אבל אתה רוצה לקבל זמן לטעון, אתה רוצה לקבל קרדיט - וכשאתה מגיע עם כוס קפה והגלימה על הכתף, אזי מטבע הדברים אורך החבל שתקבל יהיה ממוצע ולא ארוך יותר. אם אתה שולט בעובדות והשיח יהיה מקצועי ולא אמוציונאלי - רמת ההקשבה והסבלנות של בית המשפט היא שונה לחלוטין. לפעמים צריך לחכות לתור - וגם שם: יש מי שמחכה, ויש מי ששולח מסרים ויש מי שמתכופף ומדבר בטלפון ואז יוצא מהאולם. היה לי מקרה שקמה אימא של אחד הנאשמים ואמרה: "אני יורדת להביא קפה; מישהו רוצה?". פתחנו סניף של ארומה. אני לא אומר שאסור לקבל הודעה ולבדוק איפה עורך הדין שמופיע איתך; צריך לאזן. השופט צריך לאפשר, אפשר לייצר אווירה נינוחה בלי לפגוע בתדמית של בית המשפט. אני מודע לזה שלפעמים ההמתנה מורטת עצבים; אפשר להמתין בחוץ. כיושבים באולם - אתה עורך דין. ישבתי לפני שבועיים בהרכב ערעורים והגיע עורך דין שהוא צד להליך, והופיע בג'ינס ולא מגולח. הוא לא חייב לבוא בשחור-לבן כשהוא צד להליך, אבל בעוד שבועיים הוא יופיע לפנינו; קצת חשיבה. אגב: כאשר דנתי בתביעות קטנות, מצאתי את עצמי שולח הביתה אנשים שהגיעו במכנסיים קצרים וכפכפים.

"תתייחסו בחשדנות ללקוחות שלכם"

תיקים פליליים הם מרתקים, הם מדהימים - אבל הם יכולים להטעות. מאחורי הבחור הנחמד יכול להסתתר פושע מסוכן, ומאחורי האדם הבלתי-מגולח יכול להסתתר אדם חף מפשע. יש לנו נטייה טבעית להאמין לאנשים שמדברים כמונו, אבל אם מנקים את רעשי הרקע - ברור שזה קשקוש. אין פתרון קסם להתמודד עם זה; אם אני מודע להטיה הזאת - זה פותר 90% מהמקרים. כעורכי דין תתייחסו בחשדנות ללקוחות שלכם. זה לא אומר שאתם לא יכולים להתאמץ מאוד עבורם, אבל תמיד תשמרו על קו ביקורתי מסוים. תנסו לנתק את עצמכם מהסיטואציה, ללכת הצידה ולשאול כיצד נראות העובדות, האם הטיעון מתאים. אני לא מצפה שעורך דין יגיד לי שהטיעון חלש; תעשו לי את כל הפירוטכניקה שאתם רוצים. אבל תשמרו על ביקורתיות מסוימת כלפי מה שאתם עושים ואיך אתם תופסים את הלקוח ואת המקרה. זה יעזור לכם להשיג לכם תוצאות טובות עבור הלקוח. אתה צריך לדעת לשים לו ברקס ולהגיד לו: "עד פה, הסיפור הזה לא מתיישב עם העובדות ואי-אפשר לשווק אותו". הדילמה האתית היא שלך: האם תלך לבית המשפט עם קו שנראה לך מופרך, ושיגרום ללקוח לשבת עוד ארבע שנים. עורכי דין יודעים להגיד ללקוח: תחיה עם האמת שלך, אבל בבית המשפט אנחנו צריכים לתת שיקוף מציאותי של הנתונים, והסיפור שלך פחות מסתדר איתם, ולכן כדאי לך להגיע להסכם או להסדר טיעוני. כשאתם מגיעים לצמתים כאלה - תתייעצו עם עמיתים. ברוב המקרים אפשר למצוא פתרונות הגיוניים וטובים. עורכי הדין הטובים שומרים על מרחק מסוים מהלקוח, בלי חיבוקים ונשיקות, בלי אירועים משפחתיים. כבר שמעתי על עורכי דין שהחתימו לקוחות על סירוב להסדר טיעון, כדי שהללו לא יוכלו לבוא בטענות. לנאשמים קל להאשים את עורכי הדין; זה בדרך כלל מה שהם עושים. תמיד צריך לחשוב מה יקרה ביום שאחרי. אם לקוח מציע לך 4,500 דולר בלי קבלה במקום 5,000 עם - מה יקרה אם תסכים ואז תפסיד את התיק?

"אתה חייב לשלוט בכל תג בתיק"

אין תחליף אמיתי להכנת תיק. חשוב לקרוא כל יום את פסיקת בית המשפט העליון, כדי לשמור על כושר ולא להיקלע לסיטואציות מביכות. אבל בסוף, כשאתה בתוך האולם, לפני כל המשפטנות שלך - אתה חייב לשלוט בכל אות ובכל תג בתיק. רואים את זה. עורך דין שמכיר את התיק, הוא טוען בצורה אחרת: הוא טוען עם ביטחון, הוא רהוט. כאשר עורך דין לא שולט בחומר - זה נראה רע, כולל בעיני הלקוח. אני צריך שתכירו כל מסמך וכל עדות, ועבורכם החוויה של בית משפט תהיה שונה לגמרי. זה מטורף - וזו העבודה שלנו; אין קיצורי דרך. הטענה הטובה ביותר שלך יכולה להיות במסמך 124, והבעיה של התביעה יכולה להיות במסמך 97. זו עבודת נמלים. אני לא מכיר דרך אחרת. אצלי אין מישהו שטוען עשר דקות רצוף; אחרי שלוש דקות אני מתחיל לשאול שאלות ויש פינג-פונג, זה הטיעון הטוב. לפעמים בשלב הסיכומים עורכי דין טובים שואלים אותי מה מפריע לי, ואני עונה והם מסבירים - וכל זה יושב על היכרות מירבית עם התיק, גם אם זה מגה-תיק. אני יושב כמו מתמחה, קורא, מסמן, ממרקר, עושה לעצמי רשימות של מחשבות ותובנות. כולנו שחקנים חוזרים. אם אתם טובים, תרצו שיהיו לכם עוד תיקים, ובפלילי אנחנו שופטים בודדים. לאורך שנים יש סיכוי גבוה שתפלו עוד פעם אצל אותו שופט. לי זה קורה עם נאשמים: הם חוזרים, פעם זה האבא, פעם זה הדוד. וגם עורכי דין חוזרים. התמודדתם טוב - אתם והשופט לוקחים את זה לפעם הבאה. בחקירה נגדית אתם חייבים להיות מאוד עירניים, לשים לב למה שנאמר; זה פינג-פונג. יכול להיות שאתה מוכן להיכנס בו, אבל אם תקשיב טוב - תגלה שאתה יכול לחבק אותו אליך. אם אתה רואה שהעד פטפטן - תן לו להשתפך. אבל הדברים מאוד מאוד תלויים בעד; גם זה שווה שיח מקצועי בין כמה עורכי דין. זה הרבה פסיכולוגיה וניסיון.

"תחשבו כמו הצד השני"

תחשבו כמו הצד השני. תנסו למצוא את נקודות התורפה ולהתמודד איתן לפני שאתם נכנסים לאולם, כי כאשר אתם נכנסים לאולם - זה כבר מאוחר מדי. אם אתה תובע, אתה יכול למצוא שיש לך בעיה עם שרשרת הראיות. אם אתה סניגור, צריך לראות מה עושים עם ההודאה בפני המדובב, גם אם המדובב הוא בעייתי. זה משפר לכם בצורה משמעותית את סיכויי ההצלחה בתיק, כי אי-אפשר להפתיע אתכם. אפשר להציף את הבעיות כבר בחקירה הראשית. למרות שאנחנו אמורים להיות משפטנים קרים, אנחנו נוטים להתאהב. הכנו טיעון - ואנחנו מתאהבים בו, ואז מגלים שיש בעיה עם עובדה או עם הלכה. כאשר שופט מציג זאת, עורך הדין עלול להגיד: אני כבר מגיע לזה - אבל בסוף הוא לא מגיע לזה, ואז הטיעון לא שווה כלום. בתוך האולם תמיד תהיו ביקורתיים כלפי הטיעונים שלכם ותמיד תקשיבו לשופט. אם השופט הציף לכם בעיה - תתמודדו.