התפרעות החיילים "הכושים" בחולון - 1946

לא רבים יודעים כי במבנה המוכר כיום בשם "בית המשקם" ברחוב פרוג בחולון ובמתחם סביבו שכן טרום הקמת המדינה, מחנה צבאי בריטי. המבנה שאגב קיים עד היום לפי מיטב ידיעתי, הוא מבנה אבן דו קומתי בסגנון הבינלאומי שנבנה בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת, על-ידי שושנה פרסיץ, חברת מועצת העיר תל אביב ולימים חברת כנסת, כבית דפוס ומשרדים של הוצאת ספרים בשם "אמנות" אותה ייסדה פרסיץ (עוד ב-1917 במוסקבה) והמבנה היה ידוע במשך שנים בשם "בית האמנות" בחולון. בשלב מסוים השתלטו הבריטים על "בית האומנות" והקימו בו מחנה צבאי שכלל מחסן נשק של הצבא הבריטי. בקומה השנייה היו מגורי קצינים ובקומה הראשונה היה מחסן נשק וחדר אוכל. במחנה שרתו חיילים דרום-אפריקנים, כשומרים, רובם מאומת הבאסוטו, שגרו באוהלים. לחצר המבנה והמחנה היה שער כניסה שאת שרידיו כך מספרים לי ניתן לראות עד היום.(אם לא הרסו אותו בינתיים).

ביום רביעי, 6 בפברואר 1946 פשטה חולית אנשי לח"י שכללה כ-20 איש על מחנה הצבא הבריטי ששכן בגבול שכונת אגרובנק בחולון. חלק מאנשי הלח"י היו מחופשים לחיילים בריטיים המטרה הייתה גניבת נשק לצרכי הארגון. ביום הפעולה ו' באדר תש"ו (6 בפברואר 1946) הגיעו המשתתפים לחורשה בשכונת זיכרון מאיר בפאתי בני ברק ושם קיבלו על שולחן חול הסבר ותדריך מפי מפקדי הפעולה על תוכנית הפעולה, סדרי השמירה על המחנה ועוד. לפנות ערב התרכזו לוחמי לח"י במבנה לא הרחק מהמחנה שם חולק להם נשק. משם הוסעו למחנה במכונית משא מכוסה ברזנט. הם הגיעו למקום בסביבות השעה 18:30 (על-פי דיווח עיתון דבר) ופרצו למחנה. הזקיף בשער נהרג וזקיף נוסף נפצע. חלק מלוחמי לח"י עלו לקומה השנייה של המבנה שם שהו הקצינים במטרה לנטרלם. התפתחו חילופי יריות ואחד הקצינים נהרג. באותה עת אחד ממפקדי הפעולה דב גרנק ("דב") בעזרת לוחמים נוספים פרצו בעזרת רימונים למחסן הנשק שבקומה הראשונה וחיש מהר החלו להעמיס את הנשק על מכונית שהוחרמה במחנה. הפעולה נמשכה כ-50 דקות לערך, והייתה מוצלחת מאוד מבחינת לח"י. לוחמי לח"י הצליחו להימלט מהמחנה עם שלל נשק רב - 70 רובים, 24 תת-מקלעים, 24 מקלעי ברן ו-4 מרגמות. אף לוחם לח"י לא נהרג. הנשק כך נמסר הוסתר במחסן תת-קרקעי בשרון.

זמן קצר לאחר התקפת הלח"י על המחנה (ייתכן שגם בשל הסתת מפקדים בצבא הבריטי) החלו חיילים מהצבא הבריטי, מגדוד אפריקני רובם מאומת הבאסוטו שחנו בסמוך לבתי שכונת אגרובנק, ואשר חברם הזקיף נהרג בהתקפת לח"י על המחנה, להתפרע ולהשתולל אחוזי אמוק במשך שעות ארוכות ברחובות שכונת אגרונבק. הם פרצו לבתים, ירו ללא אבחנה לעבר עוברים ושבים, חלונות בתים ומכוניות, רצחו שלושה תושבים ופצעו מספר אנשים. האירוע שכונה בעיתונות דאז "השתוללות הכושים באגרונבק" נשכח עם השנים ולא ידוע לרבים. וכך מדווח עיתון דבר מיום חמישי 7 בפברואר 1946 על ההתפרעות: "שכונת אגרנובק וחולון זועזעו אמש זעזוע מחריד. קרוב לשעה 6:30 עשו אלמונים נסיון לפרוץ למחנה של צבא כושי הנמצא ממזרח לקפה "סבוי" בשכונת אגרונבק. כפי שמוסרים נשמעו ארבע התפוצצויות ומספר יריות אחד החילים נהרג. מיד פשטו חיילי המחנה ברחובות השכונות. תחילה עשו שמות בתוך בית הקפה "סבוי" ואחר כך החלו לירות. היריות נמשכו שעה ארוכה והומטרו אל כל מכונית ואל כל עובר ושב. ביריות נהרגו בן ציון שנקר מבעלי בית החרושת לודזיה וסגן יו"ר מועצת חולון והפועל שמואל פרלמן. בין הפצועים יובל שבו, בנו של עורך דין שבו, שנדקר בסכין ליד קפה "סבוי". יונה עוזירי בת 23 משכונת התקוה, הנמצאת בהריונה, נפצעה בכדור בהיותה בבית בידה הימינית. נפצעה גם חברתה חנה טלש, בת 21, פועלת בבית חרושת לודזיה שהייתה איתה בבית, קורט לחמן בן 31, פקיד בחפציבה נפצע בצווארו, בשעה שירד ממכונית בכניסתו לאגרונבק. כן נפצעו עוד שני יהודים שלא נודעו עדין שמותיהם". עד כאן דיווח עיתון דבר. מעדויות של תושבים בשכונת אגרנובק בחולון עולה כי החילים המשתוללים ירו אל הבתים ואל החלונות בקומות העליונות בטירוף אמוק ממש מבלי הבחנה, ביקשו להתפרץ לבתים במטרה לשדוד ולגנוב כספים וחפצי ערך. דווח על אב משפחה שחזר בעת התפרעות החילים לביתו כשבידו משכורתו שזה עתה קיבל. האב שחשש שהפורעים יפגעו בו ובבני משפחתו. הציע לפורעים 42 ל"י ובתנאי שיעזבו את הבית ולא יפגעו בבני משפחתו וכך היה. הפורעים קיבלו את הכסף ועזבו את הבית. כמו-כן רגמו "החילים הכושים" (כך כונו בעיתונות דאז) באבנים את העוברים ושבים, וכן ירו על מכוניות חולפות ובהם מכוניות צבא שבו נסעו קצינים בכירים ופצעו את אחד הקצינים. אנשי מד"א ביקשו להגיש עזרה לקצין האנגלי הפצוע, אך זה סירב בתוקף לקבל טיפול. והודיע כי ימתין לאמבולנס צבאי בריטי. כל שאר הפצועים הועברו על-ידי מגן דוד אדום לבית חולים הממשלתי בחולון חוץ מיובל שאבו שהועבר לבית חולים הדסה בתל אביב. העיתונות דאז דיווחה כי בסביבות השעה 9:30 (בערב א.א) הוכרז עוצר בכל שיפוטה של מועצת חולון. כוחות צבא ומשטרה הגיעו למקום והקיפו את כל הסביבה. קודם לכן "בשעה 8:30 (בערב א.א) יצאו שני אמבולנסים לחולון לאסוף את הפצועים אולם לא יכלו לגשת למקום במשך שעה ארוכה בשל היריות הבלתי פוסקות של החילים". למחרת היום בשעות הבוקר התברר כי התפרעות "החילים הכושים" גבתה קורבן שלישי. היה זה הנער אליהו יודאיוב, בן 15. משפחתו דיווחה על היעדרו והחלה, בשיתוף המשטרה, בחיפושים אחריו. התברר כי גווייתו הועברה עוד ב"ליל הדמים" לבית החולים הממשלתי אולם הדבר לא דווח להוריו אולי משום שלא הצליחו לזהותו. "הנער רכב עם חברו על אופניים, לפתע הגיחו "חיילים כושים". חברו השליך את האופניים וברח ואילו אליהו לא הספיק לברוח. בגופתו התגלו סימני דקירות בצווארו.

אחד ההרוגים בהתפרעות החילים היה בן ציון שנקר, ממנהלי בית החרושת לודז'יה, חבר המועצה המקומית ואחיינו של אריה שנקר מבעלי בית החרושת לודז'יה. בתו, עו"ד רינה יפה שנקר סיפרה לימים כי היא ואביה יצאו בשל היריות לחפש את אמם שרה לבית הוכשטיין. השניים נכנסו לאטליז שעמד ברחוב הפלמ"ח, החיילים האנגלים נכנסו בעקבותיהם, למרות צעקותיה של רינה שלא ירו, ירו באביה מטווח קצר ופגעו בלבו. בן ציון שנקר נולד בשנת 1900 בברדיטשב, אוקראינה, התחנך ב"חדר", ברוסיה, למד בישיבה ובבית הספר התיכוני למסחר בברדישטב. בשנת 1922 עלה לישראל ועבד כפועל בניין. הוא נבחר כציר לוועידה הראשונה של פועלי הבניין בארץ, שנקר החל בלימודי הוראה בסמינר למורים בירושלים, עד שנת 1924, אז נסע ללמוד הנדסת חשמל בגרנובל שבצרפת. ב-1927 חזר ארצה ושימש מהנדס ומנהל בבית החרושת לודז'יה שהיה בבעלות קרוב משפחתו אריה שנקר. כשהוחלט להעביר את בית החרושת לודזיה לחולון, עבר בן ציון שנקר עם משפחתו ומשפחת אחיו מרדכי לגור בשכונת "אגרובנק". הוא נבחר ליו"ר ועד השכונה, פעל לאיחוד השכונות למועצה מקומית חולון ולאחר ייסודה היה חבר מועצת חולון עד מותו. על שמו נקרא בית הספר היסודי שנקר בחולון. הרוג נוסף היה שמואל פרלמן ז"ל בנם של משה ורוזה הוא נולד ב1903 בקוריץ, פולין בהיותו בן 16 מת אביו, והוא התחיל לשאת בעול המשפחה. בשנת 1933 עלה עם אשתו לארץ-ישראל. בני-הזוג השתקעו בחולון, ושמואל התקבל לעבודה בבית-חרושת לכלי כסף. לאחר פטירת בעל המפעל עברה ההנהלה לידיו של שמואל, באותן שנים היה חבר פעיל בארגון ה"הגנה". שמואל פרלמן נהרג כשיצא מביתו כדי לפגוש את אשתו בשובה מתל אביב באוטובוס.

זמן קצר לאחר ההתפרעות החילים האנגלים בחולון התכנסו חברי המועצה המקומית חולון בראשותו של ד"ר חיים קוגל לישיבה דחופה בה יצאה פניה וקריאה לשלטונות להשליט סדר במקום. המועצה ציינה בפנייתה כי אין זו הפעם הראשונה שהחיילים הכושים מתפרעים בחולון. והמועצה אף התלוננה על כך בפני השלטונות הצבאיים והאזרחיים .בישיבתה של המועצה הועלתה דרישה לגרש את החילים "הכושים" מהמחנה הצבאי בחולון. ראש המועצה המקומית חולון ד"ר חיים קוגל נפגש זמן קצר לאחר ההתפרעות ורצח שלושת התושבים עם מפקד המשטרה במחוז לוד ושוחח עמו על המצב במקום. המפקד כך נמסר, הבטיח כי יפעל להשבת הסדר על-כנו. זמן קצר לאחר ההתפרעות פרסמה לשכת המודעין הממשלתית הבריטית הודעה בנוסח זה: "יהודים מזוינים התקיפו הערב מחנה צבא הסמוך לאגרונבק ובקונה לתפוס נשק. במידה שניתן לקבוע נהרגו 3 מהמתקיפים היהודים ואחד נתפס. סבורים כי אחדים נפצעו קצין צבא אחד נהרג. פרטים אלה טעונים עוד אישור". זעם רב הובע על-ידי מועצת חולון וראשי הישוב היהודי על הודעה רשמית זו שהוציא שלטונות המנדט הבריטי . "שלושת החללים היו אנשים שקטים אנשי עבודה ויצירה" אמר ראש מועצת חולון ד"ר חיים קוגל בתגובה להודעה. ראש המועצה דרש למנות ועדת חקירה שתבדוק את מעשי ההרג, את הנזקים למקום ואת מעשי השוד.

הלווית ההרוגים נערכה בהשתפות קהל רב שהגיע מכל רחבי הארץ. רחוב מאזה ורחובות סמוכים לחדר המיתים בבית חולים העירוני, היו צרים מלהכיל את האלפים שבאו לחלוק כבוד אחרון להרוגים. בין הבאים מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית משה שרתוק, מר מולר, מנהל א.ת.א, חברי מועצת עיריית תל אביב, קצין מחוז המושבות צ'יזיק ועוד. ארונות בן ציון שנקר ושמואל פרלמן יצאו מחדר המתים של בית החולים העירוני. מסע ההלוויה עבר ברחוב אלנבי. בכי נשמע מפי בני המשפחה. ליד בית הכנסת באלנבי ערך החזן זסלר את תפילת "אל מלא רחמים" ומשם יצא מסע ההלוויה לבית העלמין בנחלת יצחק. ליד הקבר הספידו יו"ר מועצת חולון ד"ר חיים קוגל, מר קליר בשם התאחדות בעלי התעשיה, מר איגרה מנהל בית הספר העממי ונוספים. ביום השלושים לרצח השלושה נערכה ישיבת אבל לזכרם באולם ההסתדרות בחולון בהשתתפות בני המשפחות וקהל רב. בישיבה נשא דברים ד"ר חיים קוגל ראש מועצת חולון שאמר: "התכנסנו למען תת-ביטוי נוסף לאסוננו הנורא. אדמת המולדת תובעת את עלבון הדם הנקי שנשפך בעוון המשטר בארץ". בישיבה נמסר כי המועצה המקומית בחולון החליטה לקרוא את הכיכר בצומת הרחובות חנקין וסוקולוב בשכונת אגרובנק, בשם "כיכר השלושה". בהמשך הוסרה הכיכר בכדי לאפשר את הרחבת הצומת והוספת רמזור. וכעת יש בפינה הצפונית-מזרחית של הצומת, שלט הנצחה לשלושת הנרצחים.