ההשערה הראשונה במחקר הייתה, כי ישנה ירידה בשכר הבכירים כתוצאה מתיקון 20. על-מנת לבחון השערה זו, שכר הבכירים נותח במספר דרכים. ראשית, נבדק השינוי בממוצע השכר לאחר תיקון 20. בהתאם להשערה, אכן נצפתה ירידה, אולם, מדובר בירידה מזערית (128,000 שקל). מי שתרמו להיותה של הירידה מזערית, הן החברות בענפי האנרגיה והאחזקות שהציגו עלייה משמעותית בשכר בשנת 2015. אולם, לא ניתן ללמוד מכך על כלל השוק, שכן מדובר במספר קטן מאוד של חברות מתוך המדגם. יש לתת את הדעת על המשבר הכלכלי של 2008, שהביא אומנם לירידה בשכר בשנה זו (שאינה כלולה במדגם), אך לעלייה בשנים שבאו מיד לאחריה ואשר "פיצתה" על השכר הנמוך יחסית שניתן בשנת המשבר. לולא הגידול בשכר בשנים שלאחר המשבר, ייתכן שהייתה נצפית ירידה קטנה עוד יותר בסך השכר לאחר תיקון 20, או אפילו בעלייה. במטרה לבחון לעומק את הממצאים, נבדק האם גודל החברה השפיע על השינוי שחל בשכר הבכירים (לצורך כך נעשה שימוש בסך הנכסים כמדד לגודל החברה). המדגם חולק לעשירונים לפי סך הנכסים, וכן בוצעה הפרדה בין שנות המדגם. נמצא, כי בעשירון התשיעי השכר ירד בצורה המשמעותית ביותר, ואילו העשירון השני הציג את הירידה הקטנה ביותר. שלושת העשירונים העליונים ירדו באופן הניכר ביותר, ירידה הכפולה מהירידה של ארבעת העשירונים התחתונים. עשירונים 7-5 הציגו עלייה בשכר. בולטת לעין התוצאה המראה, כי מי שמשלמות את השכר הגבוה ביותר הן החברות הגדולות ביותר (בעיקר עשירונים 9 ו-10), וכי בחברות הקטנות יותר ההפרשים הם פחות משמעותיים. ההשערה השנייה הייתה, כי בעקבות התיקון התהדק הקשר בין התיגמול לביצועים. על-מנת לבחון השערה זו, נבדקה השפעת ביצועי החברה על שכר הבכירים, לפני ואחרי תיקון 20. נבחנו 402 תצפיות. המדדים שנבחנו הם רווחיות החברה (המתוקננת לפי סך הנכסים) וכן תשואה המניה השנתית. מהתוצאות ניתן ללמוד, כי קיים יחס ישר בין הרווחיות לשכר ללא קשר לתקופה המדוברת (לפני או אחרי תיקון 20). כל הענפים שנותחו, מלבד ענף הבנקים, שמרו על מגמה דומה במהלך שנות המדגם. מובן שהחברות נבדלות בגובה השכר בהתאם לגודלן, כך שבאופן כללי ניתן לראות שהשכר גבוה יותר בחברות גדולות. בענף הבנקים ניתן להבחין במגמה מעניינת. מצד אחד, רואים שהבנקים איגוד, הבינלאומי ודקסיה שומרים על מגמות דומות לאורך השנים, ומצד שני – הבנקים מזרחי-טפחות, הפועלים ולאומי מגיבים בכיוונים פחות אחידים. תוצאה זו מתיישבת עם ההיגיון, שכן הבנקים שמגיבים באופן דומה הם בנקים יחסית קטנים. לעומתם, ארבעת הבנקים הגדולים הם בעלי פחות אחידות במגמות השכר, למרות שניתן להצביע על מגמות דומות בקרב הבנקים הפועלים ולאומי (שהם גם יותר קרובים מבחינת גודל), כאשר בנק מזרחי-טפחות יחסית נבדל מהם. ניתן לשער, כי חוסר האחידות בקרב הבנקים הגדולים, עשוי לנבוע מתשלום מבוסס מניות שעשוי להביא לתנודתיות משמעותית בשכר. בנוסף, ייתכן שחוסר האחידות נובע מכך שבבנקים הגדולים התחלפו בכירים רבים יחסית במהלך שנות המדגם, משמע: הוצאות שכר גדולות שנבעו ממענקי פרישה כבדים שניתנו לבכירים שסיימו את עבודתם בבנק.

כאמור, מן המחקר האמפירי אנו למדים, כי תיקון 20 לחוק החברות לא הביא לירידה משמעותית בשכר הבכירים ואף לא הוביל להידוק הקשר בין שכר הבכירים לבין ביצועי הפירמה. כן נמצאה ירידה מזערית בשכר הבכירים, אך לא ניתן בהכרח לייחס אותה לתיקון. בנוסף נמצא, כי החברות הגדולות הן שמשלמות את השכר הגבוה ביותר. בבדיקה של כמה מהרווחים של החברות "הולכים" לשכר הבכירים, נמצא, כי שיעור זה הוא הנמוך ביותר בקרב חברות בעלות רווחיות עצומה ביחס למדגם, וזאת למרות שהן משלמות שכר גבוה מאוד. נראה, כי לאור ריבוי המחקרים בנושא של הקשר בין השכר לביצועים, ולאור העניין הציבורי הרב בנושא זה, מדובר בעיוות כלכלי של ממש שיש לתקנו, שכן עיגון השכר בביצועי החברה תואם את האינטרסים של בעלי המניות. אולם, ייתכן שגם עידוד שימוש בתשלום מבוסס מניות עלול להיות בעייתי, שכן ישנם מקרים רבים בהם מניית החברה מזנקת בזמן שפעילותה דועכת. פתרון אפשרי הוא ניסיון לקשור את שכר הבכירים לתשואה על ההון במשך תקופה של מספר שנים, על-מנת לראות באיזו מידת יעילות הנהלת החברה משתמשת בכספי החברה על-מנת להפיק רווחים. ולסיום: ייתכן שהמפתח לגילוי השפעה אמיתית של תיקון 20 לחוק החברות הוא סבלנות, כפי שסבורה ד"ר גתית גור-גרשגורן, מנהלת המחלקה הכלכלית ברשות ניירות ערך. אשתקד אמרה, כי "את ההשפעה של תיקון 20 על שכר הבכירים ועל הקשר שלו לביצועי החברות נוכל לבחון באמת רק בעוד מספר שנים".