X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
[צילום: ז'ראר אלון]
ביקורת הצגת "א-יידישע מאמע"
יחסי האימהות (היידישע מאמע) והבנים
הצגה מוסיקלית המעמידה בפנינו ראי כיצד נראים ונשמעים הניג'וסים של אימהותינו ויחסינו-אנו אליהן. בקטעים שחלקם לקוחים מסצינות ממהסרטים "אלכס חולה אהבה" ו"אסקימו לימון", מ"קרם" של חנוך לוין ובעיקר - משמיעים את המיית לבם של כל ששת השחקנים כלפי אמם. הרבה רגש, צובט את הלב, מענג ומלא הומור

שחקן ה"יידישפיל" יוני אילת הגה את הרעיון להצגה לאחר שקבוצת הצעירים הצברים בוגרי בתי הספר למשחק כמו בית צבי עשו את הסטאז' שלהם בתיאטרון בו למדו יידיש והבינו אותה. העבודה המשותפת של להקת צעירי תיאטרון הידישפיל במשך השנתיים האחרונות, גרמה להם לחוש כמו משפחה, סיפר יוני לאחר ההצגה החגיגית. לכן מובן כיצד יכלו הצעירים לפשוט את המסכות, ולחשוף את רגשותיהם המורכבים כלפי האם הפרטית שלם: לא להתבייש על הטרחנות והנודניקיות של כל אימא החרדה לצאצא שלה. אך גם לחשוף את הכמיהה אליה, החרטה על ההתנגחויות ביניהם בילדות ועד עתה, על ההתערבות החודרנית שלה בחייהם - והכל ברוח טובה, מלאה חידודי לשון שניכרת בהם ידו של רוביק רוזנטל שערך את קטעי המעבר שבין 11 השירים היפים.
הצגה שנועדה במיוחד לצעירים כיום, שרוח האם הפרטית שלהם נושבת בחייהם, אם ירצו או לא. ייתכן שהמבט שההצגה מעניקה למערכת היחסים בין ילדים להוריהם החל מהילדות ועד למותה של האם, יתן להם יותר רגישות לנושא והתייחסות אליו. אך בעיקר - ההצגה מחברת היטב בין הדור הקודם, דובר היידיש, שחי בליבו את מסורת העבר, לבין הצעירים שנדמה להם שהמציאו את הגלגל. אך למעשה - העולם כמנהגו נוהג, ואין חדש תחת השמש. אימא - זו אמא. וגם אם בהצגה יש צחוק על כל אימרה שהאם מפטירה לאחר כל אירוע, ושהפכה למטבע לשון כמו "אני כבר אנוח בקבר" ועוד אימרות מוכרות ומצחיקות אחרות, הרי בסך-הכל זוהי הצגה שמבצעיה מעולים, בעלי קולות מרנינים ויפים בשירים שהם שרים, בתוך תפאורה מקסימה יפהפיה שעיצבה מאיה פלג, עם התלבושות של לירון בליס, הניהול המוסיקלי של ליאור רונן המחונן ("סיפור אהבה בשלושה פרקים"), הכוריאוגרפיה של טולה דמארי (כולם צעירים כמו השחקנים), היעוץ והתחקיר המושקעים של ד"ר יניב גולדברג, שכל משפט בהצגה הוא פנינה בזכותו, והכי הכי: עיצוב התאורה של היחיד שאין שני לו - מישה צ'רניאבסקי. ראוי שכל מעצב תאורה בארץ ילמד ממנו כיצד לא מותירים שני שחקנים באור קלוש בסצינות שלמות, בעוד הספוט קבוע ומאיר רק בחלק אחד של הבמה (מה שקורה לעתים כה תכופות בתיאטרונים רבים, גדולים וטובים). רק הודות לתאורה המופלאה של מישה צ'רניאבסקי ניתן להבחין בדיוק בכל הבעה של כל שחקן גם מישיבה ממרחק. שלא כמו בתיאטרונים אחרים.
האימא היהודיה היא שאפתנית. רוצה את הכי טוב לילדיה. מכאן מובן הלחץ שהיא מלחיצה אותם ומנדנדת להם. אולי מקור האופי הזה הוא במצוקה בה חיו היהודים באירופה במשך מאות שנים, והיא שכפתה עליה את הצורך בזה.. המאטריארכליות קיימת עד היום, וההצגה של היידישפיל, בעריכתו ובימויו של יוני אילת, מעניקה לנו מבט רחב ומחייך הטובל ברגש עם המון חן. מירי רגנדורפר עם הכשרון התיאטרלי והקומי, יעל יקל הבלונדית התמירה וקולה הנפלא, ורונית אשרי-סנדלר שהיא האימא האולטימטיבית - כולן מחוננות בכשרון משחק ובקולות משובחים, שתענוג להאזין לשירתן; כך גם יונתן רוזן בעל הקול הנפלא, ניב שפיר המתאפיין בקול וביכולות הדרמטיות שלו, ויוני אילת התמיר, שהודות ליכולת ארגונו ומרצו המופע מתקיים, כולם מגובשים כאנסמבל מצוין, המביא את התמורה לצופים בהצגה - בין אם הם דוברי יידיש או לא. כי חלק מההצגה מושר ומדובר בעברית, והיתר מוגש בתרגום בגובה העיניים, שמעט מאוד נזקקים לו. כי השירים חלקם הפכו כבר לנכס צאן ברזל ויתרם ידועים לחובבי חנוך לוין (תמונה 10 ו-11) או ל"אסקימו לימון" ו"אלכס חולה אהבה".
תיאטרון הידישפיל מצליח היטב לעשות את המעבר התרבותי מ"שם" ו"פעם" לעכשיו והיום. מדור ההורים שגדלו באירופה - לדור הצברים התוססים, שהתרבות של פעם משליכה על חייהם עד היום, בערכים, בגנים המצויים בתוכינו ובכל.
יפה עשו מנהלי התיאטרון שהזמינו את האימהות של כל השחקנים לצפות בהצגה החגיגית, ולרגש אותן כשהוזמנו לעלות לבמה בתום ההצגה. וחמוד לראות בתכניה את צילומי כל שחקן ושחקנית לצד אימהותיהם כשהיו ילדים.
יופי של חוויה.

תאריך:  05/06/2017   |   עודכן:  05/06/2017

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
יחסי האימהות (היידישע מאמע) והבנים
תגובות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב תגובה 
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עמי דור-און
אם להסתמך על הפרסום בניו-יורק טיימס - תהיה זו טעות להניח שישראל עמדה לפוצץ מתקן גרעיני בלב סיני בשעה שפרסומים אחרים מעידים שלא היה בידיה מתקן שכזה. מבחינה הגיונית ההפך הוא הנכון. אם ישראל תכננה לכאורה לבצע פיצוץ אטומי הרי ברור שהייתה בידיה כבר אז פצצת אטום
איתמר לוין
ההסתדרות הוציאה הודעה על הגשת תביעת ענק נגד חברה סודהסטרים, אך לא נענתה לבקשה להעביר את התביעה עצמה. נחשו מה קרה כאשר חיפשנו את התביעה במערכת נט המשפט
איתמר לוין
הנימוקים של דונלד טראמפ לפרישת ארה"ב מהסכם פריז היו בחלקם עיוותים, כזבים ואף שקרים. הכי מטרידה האפשרות, שקבלת ההחלטות שלו מבוססת מעיקרה על מידע שכזה - ומי יודע להיכן זה יוביל את העולם
תרצה הכטר
אני בין התומכים באג'נדה "ירוקה". תהיתי עד כמה רומאן מסוגל לגעת בסוגיה כל כך טעונה ושנויה במחלוקת. אלא שכבר בעמודים הראשונים של "כיוון הנדידה", של ברברה קינגסולבר, התחוור לי שהסיפור על ההתחממות הגלובלית מככב בעלילה אך אינו במוקד הספר. העלילה מרתקת ומטפלת בעיקר בדמויות בשר ודם וביחסים שביניהם
עליס בליטנטל
הצגה שרק תיאטרון הפרינג' יכול להעלותה. על מידת השפעת טראומת ההשתתפות במלחמה על חיי החייל וכל מי שסביבו עקב ניסויים שנעשו בחיילים
ראשייומניםבלוגריםערוציםסקופיםקישוריםעוד...
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il