חבל שבגלל הארגון הלקוי מצד היחצנים שרצו "לעבור לקחת עיתונאית" תוך סיבוב מיותר בעיר, שהוסיף לכל העיתונאים באוטובוס עוד שעה ויותר לנסיעה, שנוספו לתאונה בכביש מספר 1 החדש - ובכך היא התארכה לשעתיים ושלושת רבעי. כל זאת - ללא מים או כל דבר שהיה חייב להימצא בנסיעה כזו. למזלנו, נהג האוטובוס, בוריס, היה כה בדחן, שהצליח להצהיל את רוחינו ולהפיג את הכעס של העיתונאים במידת מה. מה שלא מחפה על הפרטאצ'ניקיות והניהול הכושל של נסיעה זו, תקלה החוזרת ונשנית המאפיינת את כל נסיעות סיקורי העיתונאים, שדרך קבע יוצאות באיחור ענק ממקום האיסוף, ובשל כך נגזלה מאיתנו הפעם האפשרות לקבל את הסיור המודרך שנערך בלעדינו. כמו-כן, הגענו לשולחן כיבוד שחוסל כמעט כליל טרם הגיענו, ומיד דחקו בנו להתחיל להסתובב ולעבור על פני חלק מהתערוכות הרבות.
להתעמק במשהו במיוחד היה בלתי אפשרי. החום הלוהט ביום בואינו גרם להזעה בתוך הבניינים הלא ממוזגים - חרף האקלים היבש והנהדר של ירושלים. תופעה נדירה בעיר הקודש. ובכל זאת, חלפנו על תצוגות "אי האופנה" בבנין הישן של מרכזית בזק שלמשך שבוע ימים הפך למוזאון טרם מכירתו, ומיקומו הקרוב לכמה ממוקדי התערוכות המעניינות כמו במוזאון בית הנסן, ומוזאון האיסלאם, איפשר לנשום אויר צלול כיין בהליכה בין האתרים; וכן - לשמוע ברקע את ההופעות המוסיקליות שבחצרות האתרים - כמו גם ברחבת תיאטרון ירושלים. מה שעינג במיוחד תושבים שהתפרשו על הספסלים שבחזית המוזאון, או בבית הקפה החמוד "טאלבייה" שלמרגלות התיאטרון.
בכניסה ל
בית הנסן השתרעו בגינה היפה על ספות וכורסאות בצל צמחיה ושמשיות צעירים עם טפם. הרוגע שהקרינה תמונה זאת מסביר את עומק וחוזק השורשים שלנו בעיר הזאת, שלעולם לא יוכל מישהו לקחת מאיתנו.
הפתיע בקומפוזיציה הצבעונית היפה שיצר, השטיח הענק הפרוש בחצר הפנימית של בית הנסן, שיצרה קבוצת אמנים הולנדית מעפרונות; כך גם קבוצות אמנים מליטא יצרו חפצים מתוחכמים כמו למשל מנורה המשנה את צבעי האור שלה בהתאם לרצון לשינוי מצב הרוח. יש אור שמדכא, יש מרגיע וכו'.
התערוכה שמוצגת לזכר האוצר הראשון של מחלקת העיצוב במוזאון ישראל -
איזיקה גאון, היא מלאה תחכום ומאפשרת שיתוף פעולה של המבקרים ביצירת פסל תוך שיבוץ חלקי לגו. המיצבים באולמות השונים יעברו טרנספורמציה וישנו את פניהם מדי יום, כך שביקור אחד לא יישקף את מלוא מכלול. בתי השימוש המוסיקלים על-פי לחיצת כפתור בכל תא בבית הנסן, הם רעיון נחמד שראוי לאמצו בכל השירותים הציבוריים.
למרות שהחמצנו את הביקור במוזאון הטבע, בגלל התארכות הנסיעה לירושלים - הרי הביקור המהיר ב
מוזאון האיסלאםהיה המרתק מכולם. מלבד האוסף הקבוע הנפלא המוצג בו, שאליו ארצה לחזור ולבוא עם הילדים כדי שילמדו משהו על האיסלאם מהצד האמנותי והתרבותי, ולא רק מהצד האלים והקטלני של הפונדמנטליסטים ביניהם - יש בכל שלוש הקומות תערוכות מרתקות ביותר. לא ניתן היה לעלות במעלית לקומה השלישית כי דווקא ל
כבוד הפתיחה והצפי למבקרים רבים - נעלו את המעלית. (ממש ראש טוב של מי שהחליט על כך). מאידך-גיסא כדאי לציין לטובה את מי שמקבל את פני הבאים בפתח מוזאון האיסלאם, שטורח כה נפלא להעביר יידע והסברים על המוצגים. ניכרת בו האהבה לאמנות, למוזאון ולבני האדם.
בקומה התחתונה הוצגו יצירות אמנות של בני דורנו, והמיוחד שביניהם היה הטריפטיכון של
מישל פלטניק - העשוי בטכניקת צילום הווידאו, שנראה על פניו כשלושה ציורי דיוקן בסגנון
פרנסיס בייקון: אדם כלוא בתוך מסגרת המסמלת חדר, פנים הצבועות בסגנון אכספרסיוניסטי, במשיחות מכחול רחבות, ושם היצירה: "בעקבות שלושה מיתווים לדיוקן ג'והן אדוארדס" שיצר פלטניק ב -2013. מה שכה מרתק ביצירה הוא היות ה"ציורים" בעצם סרטי ווידאו הנעים באיטיות כמעט בלתי נראית, מה שמזכיר את יצירתו של גדול אמני הווידאוBILL VIOLA, בה תאר בסרט ווידאו שאורכו כ 17 דקות, את הליכתו של ישו בוויה דולורוזה לקראת הצליבה, כשהקהל מסביבו מענה, דוקר אותו ולועג לו. השילוב של
בחירת הנושא כהומאז' לאמן האנגלי הנודע בייקון תוך השפעת סיגנונו והתכתו ליצירת פלוטניק, וכן השימוש בטכניקה של היצירה שכה הרשימה בזמנו בתערוכה ENCOUNTERS שנערכה ב -NATIONAL GALLERY בלונדון, וכתוצאה מכך היא נרכשה ומוצגת במטרופוליטן מוזאון בניו-יורק דרך קבע - שני אלמנטים מהותיים אלה עושים את היצירה כנושאת הדגל של הרעיון שעומד מאחורי התערוכות במוזאון האיסלאם. שהנושא שלהן הוא
הקשר בין המוצגים העתיקים שבמוזאון האיסלאם ליצירות החדשות שנוצרו בהשפעתם. כך גם היצירות בתערוכת encounters של האמנים שנבחרו בזמנו להציג ב"ניישנאל גאלרי" בלונדון, היו כל אחת בזיקה ליצירת מסוימת של אמן מופת מהעבר, המוצג באוסף המוזאון מהגדולים בעולם.
בולט ביופיו ציורה של
פאטמה שנאן - האמנית זוכת הפרס שתערוכתה תוצג במוזאון תל אביב - בו השטיח המונח לפני ביתה מהווה את הנושא החוזר בכל יצירותיה, אותן נראה בתערוכה שתוקדש לה במוזאון תל אביב. הצעירה הערביה הכה מוכשרת מחוברת לאמנות הערבית המסורתית הבאה לידי ביטוי באריגת השטיחים האיסלאמית, ומכאן - הקשר הברור שלה לנושא
"מיקום חדש- חפצים ישנים" שמאגד בתוכו את כל התערוכות המתחלפות שבמוזאון האיסלאם.
בכל בניין ואתר בו מוצגות התערוכות יש קטלוגים עם שמות היוצרים בליווי הסברים, כך שהביקור מומלץ לכל הקהל.
