המשטרה ביקשה וקיבלה מבתי המשפט ברחבי הארץ 54 צווי איסור פרסום בחודש שבין 11 במאי ל-11 ביוני - מעלה בדיקת News1. הצווים ניתנו על בסיס יום-יומי, תמיד ללא נוכחות התקשורת שהיא הנפגעת הישירה מהם. בניכוי שבתות וחגים, מדובר על ממוצע של שני צווים ביום. ריבוי הצווים מעלה את החשש, שבתי המשפט הפכו לחותמת גומי לבקשות המשטרה.
חלק מן הצווים מתייחסים לפרשות שלא ניתן כל פרט נוסף עליהן; לעיתים מסתפקת המשטרה במסירת מספר תיק החקירה. מדובר כמובן במצב אבסורדי של שימת מכשול בפני עיוור, בו אין לתקשורת יכולת לדעת מה אסור לה לפרסם, והיא עלולה לפרסם
בתום לב פרטים שיפגעו בחקירה. כמה דוגמאות בהקשר זה:
- ב-14.5.17 נאסר לפרסם כל פרט על תיק חקירה 206108/2107.
- ב-15.5.17 נאסר לפרסם פרטים על חקירה של "פרשיה ביטחונית".
- גם ב-17.5.17 נאסר לפרסם פרטים על "פרשיה ביטחונית".
- ב-18.5.17 נמסר לתקשורת שאין לפרסם פרטים על תיק 32828-17.
- ב-5.6.17 אסר בית המשפט לפרסם פרטים על תיק חקירה 198392/16.
מאפיין בולט הוא הריבוי הסיטונאי של צווים הנוגעים לפרשות רצח. 32 מבין 54 הצווים התייחסו לחקירות רצח (כולל חידוש של צווים קודמים). בתי המשפט ממהרים להוציא צווים כאלו, ואף להאריך אותם בחודשים ארוכים. במקרים מסוימים - כמו ברצח עו"ד יורם חכם - איסור הפרסום נמשך מספר שנים. הרושם שהוא, שלפחות בחלק מן המקרים הצווים לא מיועדים בהכרח להגן על החקירה אלא על החוקרים - לאמר: למנוע דיון ציבורי בפעולותיה של המשטרה ובכשלונותיה. הדבר בולט במיוחד כאשר הצווים מוארכים אוטומטית לתקופות ארוכות, גם כאשר אין כל פריצת דרך בחקירה. כמה דוגמאות:
- איסור הפרסום על חקירת רצח ילד בערוער באוקטובר 2016 עדיין עומד בעינו.
- איסור פרסום על רצח שהתרחש ב-18.2.17 יחול לפחות עד 15.6.17.
- על החקירה בנוגע לפיצוץ שאירע בחג הסוכות האחרון, הוטל ב-11.5.17 איסור פרסום עד 15.11.17. זהו מקרה אבסורדי במיוחד, בו נראה שהמשטרה סבורה מראש שיידרשו לה עוד שישה חודשים לפענח את המקרה.
- על חקירתו של רצח בנתניה בפברואר השנה חל איסור פרסום עד 24.9.17, על-פי צו שהוצא ב-21.5.17. שוב, מדובר בתקופה ארוכה במיוחד וב"'צ'ק פתוח" שנתן בית המשפט למשטרה.
בחלק מן המקרים אוסרים בתי המשפט לפרסם את עצם קיומה של החקירה. בעוד שניתן למצוא לכך היגיון כאשר מדובר בפרשות ביטחוניות או אפילו בפרשות שחיתות, קשה להבין מה עומד מאחורי איסור זה שהוטל בכמה מקרים גם על תיקי רצח. אין זה סביר, שאיש אינו יודע על רצח - ולכן אין לכאורה היגיון באיסור לפרסם שהמשטרה חוקרת מעשה זה.
כפי שקורה שוב ושוב, בתי משפט השלום מסכימים להוציא צווי איסור פרסום על שמותיהם של חשודים. זאת, למרות שהחוק קובע את כלל פומביות הדיון, ופסיקתו העקבית של בית המשפט העליון מחייבת לפרסם את השמות למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן.
- ב-18.5.17 נאסר לפרסם את שמו של חשוד ברצח במעלות, שנעצר שלושה שבועות קודם לכן.
- ב-3.6.17 נעצרו חשודים בביצוע רצח בנצרת, אך פרסום שמותיהם נאסר.
- ב-6.6.17 אסר בית המשפט לפרסם את שמו של עובד בכיר בשירות הציבורי, החשוד בהטיית מכרזי בנייה בעשרות מיליוני שקלים.
- למחרת נאסר לפרסם את שמה של עורכת דין שנעצרה כחשודה בתיק חמור במיוחד.
- ב-8.6.17 אסר בית המשפט לפרסם את שמותיהם של חשודים ברצח בכפר קאסם. קודם לכן היה איסור פרסום על כל פרטי החקירה.
חלק מאיסורי הפרסום נראים על פניהם כמיותרים, שכן לא מדובר בחקירות רגישות במיוחד. כך למשל:
- ב-12.5.17 הוצא איסור פרסום על "עבירות בהקשר ביטחוני שעיקרן שוחד ומרמה", כאשר המשטרה מוסיפה: "מטבע הדברים לא ניתן למסור כל פרט בעניין".
- ב-17.5.17 הוארך צו איסור פרסום על חקירה שעניינה "חשש להפרות סדר, שלום הציבור וחשש לחיי אדם". הצו הוצא במקור כבר באוגוסט 2016 והוארך עד 17.6.17.
- בית המשפט אסר, לבקשת המשטרה, לפרסם את קיומו של דיון בנוגע לתאונת פגע וברח מסוימת.
- ב-7.6.17 קיבלה המשטרה צו גורף הנוגע לחקירת חשד לעבירות מין במשפחה, ולא רק על שמו של החשוד כמקובל. הצו הוארך ארבעה ימים לאחר מכן.
