ישראל: כר פעילות ל"מרגלים שתולים"

אחד מארגוני הביון המפחידים ביותר שידע עולם המודיעין והפעילות המשטרתית החשאית הסתתר במשך שנים רבות מאחורי השם הסתמי-ביורוקרטי - "הוועד לביטחון המדינה". אך מי שנחשף לפעילותו של "הוועד" הזה ידע היטב כי המדובר בקג"ב, הזרוע הרצחנית והאלימה של המשטר הקומוניסטי בברית המועצות. קג"ב שלח את זרועות התמנון שלו אל כל מרחבי העולם, גייס מרגלים תמורת תשלום וגם במסווה אידיאולוגי, השתיל "סוכנים רדומים", הפעיל מרגלים מושתלים, ואסף מידע בכל תחום שהיה חשוב לבריה"מ. תחום הפעילות החשוב ביותר בעיני בריה"מ באשר לישראל היה: עד לאן מתקדמת המדינה בתחום פיתוח היכולת הגרעינית. ואת המידע על הסוד הכמוס הזה העביר לבריה"מ האזרח הישראלי פרופ' מרקוס קלינגברג, סגן מנהל המכון הביולוגי בנס ציונה . במקרים רבים נחל קג"ב הצלחה בחקירותיו החשאיות והדוגמאות לכך לא מעטות, אך תרומתו של קלינגברג הייתה המזיקה מכולן, אולי בגלל הזמן הרב שבו מילא את התפקיד החשוב במכון. הנזק שגרם קלינגברג הוגדר כך בפרסומים שונים בארץ ובעולם: "בתקופת פעילותו העביר לסובייטים כמות עצומה של מידע על הפעילות במכון בתחומים הכימיים והביולוגיים. כתוצאה מכך, מצבה של ישראל במישורים אלה היה גלוי לחלוטין בפני ברית המועצות". תוספת קטנה לתיאור פרשת המרגל קלינגברג פרסמו יוסי מלמן ואיתן הבר בספרם "המרגלים" במלים הברורות האלה: "מכל הבחינות, הצלחתו של קלינגברג היא מן ההישגים הגדולים ביותר של שירותי המודיעין של ברית המועצות והכישלון הגדול ביותר של שירות הביטחון הכללי של ישראל". מה היו המניעים הפסיכולוגיים והמעשיים לבגידתו של קלינגברג שמצא את מותו בגולת פריז לפני שנים אחדות - קשה לדעת. למרות טענתו כי לא קיבל תשלום בתמורה למידע הסודי ביותר שמסר למפעיליו הסובייטים והכל נעשה מטעמים אידיאולוגיים, אפשר גם שלא להאמין לו. כל מי שמכיר את שיטות העבודה של הקג"ב. יודע כי כסף ואידיאולוגיה הם "הילך חוקי" בהפעלת מרגלים. סביר להניח כי גם במקרה של קלינגברג כסף החליף ידיים והופקד בחשבונות בנק בחו"ל על שמו של הפרופסור "הנחמד". ואולי לא רק כסף. אולי עטפו אותו מפעיליו באפוד של כבוד ועיטורי גבורה שהעניקו לו במפגשים סודיים באירופה. כדי להבין עד כמה הייתה חמורה בגידתו של קלינגברג ראוי להסביר, עד כמה שניתן, מה היו הסודות שמכר לסובייטים "הסבא הטוב מרקוס", כיוון שגם כיום התחום המרתק הזה של המחקר הביולוגי והאפידמיולוגי בישראל עודו סוד כמוס, אולי אפילו כמוס יותר מסודות הגרעין. מחקר בעולם בתחום השימוש בנשק ביולוגי וכימי נועד לתת מענה בשני תחומים - הגנתי והתקפי. בתחום ההגנתי מדובר בהבנת מרכיבי נשק ההשמדה של האויב - כמו סוריה או אירן - והאמצעים הנכונים להתגונן בפניהם, אם על-ידי חיסון המוני של האוכלוסייה אם בדרכים אחרות. בתחום ההתקפי - שבעיקרו נועד להוות איום הרתעתי כנגד איום ביולוגי-כימי ממדינות אויב - המדובר בייצור אמצעי לחימה ביולוגיים חדישים, מזיקים מאוד ועמידים בפני אמצעי ההתגוננות הביולוגיים הידועים. על-פי מה שפורסם בעולם על תחומי הפעילות של מכון המחקר הביולוגי בנס ציונה - זה בדיוק מרחב הפעילות המדעית המתקיימת בו. בראיון שקיים לא מכבר עם אילנה דיין "הודה" קלינגברג כי סיפר למפעיליו רק "כמה סיפורים לא מזיקים". האמת הייתה אחרת. קלינגברג העביר למפעיליו כמות אדירה של מסמכים וצילומים סודיים ביותר. הוא לא סיפר את מה שידע היטב כמדען, כי הסודות שהעביר לבריה"מ היו מפתח רב-תכליתי להבנת הנתיב הביולוגי שבו פועלת ישראל. היה זה מפתח שהציג בידי אויבי ישראל את הדרך המדויקת כיצד להתגבר על אמצעי ההגנה הישראלים. כדי להבין את היקף פעילות המכון ראוי להבהיר כי הוא הוקם ב-1952 והוא מסונף למשרד ראש הממשלה כמו הרבה גופים ביטחוניים אחרים. עיקר עיסוקו בפיתוח אמצעי הגנה מפני נשק ביולוגי ונשק כימי. המכון מעסיק כ-370 איש. 160 מהם בעלי תואר דוקטור בביולוגיה, ביוכימיה, כימיה אורגנית, כימיה פיסיקלית, מתמטיקה, רוקחות ומדעי הסביבה. הצוות הטכני מונה 170 איש. איך בכלל התחילה פרשת המרגל השתול קלינגברג?. בנובמבר 1948 כחצי שנה לאחר הקמת מדינת ישראל עלה קלינגברג מבריה"מ לארץ בכיסוי של איש מח"ל יחד עם אשתו ונדה ובתו התינוקת סילביה. ביומו הרביעי בארץ הוא גויס לצה"ל והוצב בחיל הרפואה. כבר ב-1950 הגיע לדרגת סגן אלוף. ב-1952 השתחרר מצה"ל וכיוון שכבר בבריה"מ צבר ידע רפואי רב בתחום האפידמיולוגי, הוא התקבל לעבודה במכון ותוך זמן קצר, אחרי שהתברר היקף ידיעותיו המקצועיות, קודם לתפקיד סגן המנהל המדעי ומנהל המחלקה לאפידמיולוגיה. בתפקיד זה נחשף למידע שהצטבר במכון בנושאים הביולוגיים. גם במישור האקדמי התפרסם קלינגברג בזכות מאמריו המקצועיים שפורסמו בעולם. כעבור זמן לא רב מונה לפרופסור מן המניין לאפידמיולוגיה ועמד בראש החוג לרפואה מונעת וחברתית בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. כעבור שנים התעוררו בשב"כ חשדות שקלינגברג הינו סוכן זר הפועל עבור פולין. ב-1965 הוא זומן לחקירה בחשד לריגול. קלינגברג הסכים לבדיקת פוליגרף. בבדיקה הכחיש שריגל לטובת פולין ונמצא דובר אמת. ב-1976 נחקר שוב על-ידי השב"כ ונשאל בעיקר אם נפגש עם סוכן זר במהלך ביקוריו הרבים בחו"ל. בפעם זו סירב להיבדק בפוליגרף. החשדות לגבי פעילותו החשאית התגברו והשב"כ לא הפסיק לחקור בחשאי. ב-1977, בעקבות מידע שהגיע מסוכן כפול, פתח השב"כ בחקירה סמויה שכללה מעקב שנמשך כשנתיים ושבסופו הוחלט לעצור את קלינגברג. זמן קצר לפני שהתכוון לצאת לשנת שבתון באנגליה. השב"כ "מכר" לקלינגברג סיפור בדוי ולפיו משרד ראש הממשלה מבקש שייצא לנסיעה חשאית לסינגפור, כיוון שאירעה שם תאונה קשה במפעל, שבמהלכה דלפו לאוויר הפתוח חומרים כימיים מסוכנים. ב-19 בינואר 1983, לפנות בוקר, נאסף קלינגברג מביתו אך במקום לשדה התעופה הוא הובא לדירת מסתור בצפון תל אביב בטענה ששם יקבל כרטיס טיסה, כסף ותדריך ביטחוני. בדירה נעצר ונחקר על-ידי שלושה חוקרי שב"כ. החוקרים הטיחו בו האשמות ישירות ובוטות שבגד במדינתו ובבני משפחתו. בלילה שלאחר היום השני לחקירתו כשהוא לבד בחדר החקירות ניסה קלינגברג לשים קץ לחייו באמצעות החדרת מספריים לשקע החשמל, אולם בדירת המסתור היה התקן נגד התחשמלות וניסיון ההתאבדות נכשל. לאחר ארבעה ימי חקירה רצופים שבהם דבק בגרסתו לפיה לא קיים מעולם קשר עם סוכן זר, נשבר קלינגברג והודה במה שיוחס לו. וזה היה הסיפור שחשף קלינגברג בפני חוקריו: המפגשים הראשונים עם מפעילו התקיימו ברכב השגרירות הרוסית (שהייתה קיימת אז בארץ) שאסף אותו מנקודה קבועה מראש, כאשר במושב האחורי ממתין לו מפעילו "ויקטור". בהמשך התקיימו המפגשים בכנסייה הרוסית באבו כביר. בפגישות אלה הוא סיפק צילומי מסמכים מהמכון שצילם בביתו. בהדרגה העלו מפעיליו בקשות נוספות. למשל: שיאתר עוד מדענים שיוכלו לשמש סוכנים. קלינגברג הצליח לגייס את אשתו ד"ר ונדה קלינגברג שעבדה במכון הביולוגי ושני מדענים נוספים. באחד המפגשים הסכים למסור למפעילו תרבית חיידקים מזן אלים. פעולה זו בוצעה על-ידי ונדה בשבת, בזמן שהפעילות במכון מועטה. על פעולה זו זכה, לדבריו, להערכה רבה ממפעיליו. לאחר שהודה בריגול הועבר למעצר עד תום ההליכים בבית המעצר באבו כביר שם ניסה פעם נוספת לשים קץ לחייו באמצעות בליעת עשרות גלולות "קומדין" לדילול דם, אולם נשלח בבהילות לבית חולים, שם בוצעה לו שטיפת קיבה. בתקופת החקירות נעצרה ונחקרה גם אשתו בחשד לריגול. ונדה הכחישה בתוקף את החשדות אך במהלך החקירות ניסתה גם היא לשים קץ לחייה, באמצעות חיתוך ורידיה בסכין. היא הובהלה לבית חולים ואושפזה. קלינגברג נשפט בבית המשפט המחוזי בדלתיים סגורות בהרכב של שלושה שופטים באשמת ריגול. לאחר כארבעה חודשים נידון לעשרים שנות מאסר. כדי שמכריו וידידיו לא ישאלו יותר מדי שאלות על נסיבות היעלמותו חובר בשב"כ סיפור כיסוי להיעלמות ולפיו הוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי באירופה. בתחילת תקופת מאסרו ניסה קלינגברג לשים קץ לחייו בפעם השלישית באמצעות חלק מסכין גילוח שהצליח להסתיר בחדרו. הוא חתך את ורידיו בידיים ובצוואר אך נתגלה בזמן על-ידי הסוהרים שהבהילו אותו לבית חולים והצילו אותו. בשנת 1985 כשנתיים לאחר שנאסר הצליח להעביר לבתו סילביה במהלך ביקורה בכלא פתק שבו ביקש ממנה לידע את מפעיליו הסובייטים שנתפס. סוף דבר, חשוב להבין: ישראל היא כר פעילות ביון פוטנציאלי שאין כמותו. כאשר נפתחו שערי בריה"מ ומיליון יהודים חצו את מסך הברזל ועלו לארץ, הם נקלטו כאן היטב והגישה אליהם קלה יחסית, כי רוסית היא שפת אמם. רק פתי יאמין שבמסגרת גל העלייה ההמוני הזה לא הגיעו לישראל סוכני ביון "רדומים". סביר להניח במידה רבה של מהימנות כי גם כיום פועלים בישראל מרגלים שהושתלו בארץ תחת מסווה כזה או אחר ולא רק כאלה שעלו מבריה"מ. הגיוני להניח, כי חלקם פעילים למען שולחיהם בזמן אמת וכי אחרים מצויים במצב של "תרדמת" עד שיבוא יום הפקודה ומפעיליהם יוציאו אותם ממאורתם כדי להתחיל לאסוף ולחשוף את המידע החשאי המבוקש.