גדעון מ. קרסל וראובן אהרוני פירסמו ב-2004 מחקר מקיף על ההגירה המצרית לארץ במאה ה-19 והגיעו למסקנה שהמרכיב המצרי באוכלוסיית א-שאם, היא פלשתינה העות'מאנית, היה בעל ממדים משמעותיים. החוקרים
יעקב שמעוני, דוד גרוסמן ואחרים מסכימים עם קביעה זו. המאמר עוסק בעיקר בתקופת הכיבוש המצרי של הארץ ע"י איברהים פשה, בנו של
מוחמד עלי בין השנים 1831 - 1840.
מאמר זה עוסק בהגירת פלאחים מצריים ואחרים לפלשתין.
מוחמד עלי התמנה למושל מצרים מטעם העות'מאנים ב-1805 ותוך זמן לא רב הוא הפך מוואסל להלכה לשליטה של מצרים, למעשה. מוחמד עלי יזם רפורמה בתחום החקלאות שהביאה לבריחת פלאחים ממצרים לארץ. הגורמים לבריחה היו המדיניות של מוחמד עלי לביצוע הרפורמה: שיקום מערכת ההשקיה באמצעות גיוס פלאחים לעבודות כפייה. הטלת מיסים כבדים על החקלאות והנהגת מונופול של השלטון על התוצרת החקלאית. כמו-כן,הנהיג מוחמד עלי גיוס חובה לצבא.
בין 1828 ל-1831 ברחו בין 6,000 ל-18,000 פלאחים ממצרים לארץ. מוחמד עלי שאף להרחיב את תחומי שלטונו וניצל את סירובו של מושל צידון להסגיר לידיו את הפלאחים המצרים שברחו לפלשתין כתואנה ושלח את בנו איברהים פשה לכבוש את הארץ.
הכיבוש המצרי נמשך כעשר שנים (1831- 1840) והצליח לקומם את מרבית האוכלוסייה בשל המיסוי הכבד שהטיל על התושבים. ב-1835 פרצה מרידה בגליל שהתפשטה לחלקים אחרים של הארץ. המרד דוכא באכזריות אבל, העות'מאנים הצליחו לגרש את כוח הכיבוש המצרי ב-1840.
איברהים פשה ניצל את כיבושה של הארץ כדי להיפטר מעודפי האוכלוסייה במצרים שנבעו מריבוי טבעי גבוה. הוא ביצע פעולות פיתוח ועודד פועלים מצרים להגר כדי לספק כוח עבודה למפעלי הפיתוח. לאחר גירוש הצבא המצרי ב-1840 נותרו בארץ כ-58,000 עריקי הצבא המצרי ועובדי מינהל שסירבו לחזור. ההגירה ממצרים נמשכה, על-פי מחקרם של קרסל/ אהרוני גם לאחר סיום הכיבוש המצרי.
החוקרים קרסל/אהרוני לא הסתפקו במקורות כתובים וראיינו ערבים ברחבי הארץ. העדויות שגבו אישרו את המידע שהיה בידיהם ממקורות כתובים שהמהגרים המצרים התיישבו לאורך שפלת החוף ובעמקים שהתפנו מיושבי הקבע שברחו בשל פשיטות הבדווים ועדריהם. הם ברחו לאזור ההררי.
החוקרים קרסל/אהרוני מיפו את תפרוסת ההתיישבות של המהגרים המצרים בארץ. הם הקימו יישובים חדשים, או הצטרפו ליישובים חדשים וגם התיישבו בערים:
העמקים - יישובים הוקמו בעמק החולה, בעמק בית שאן, והכפר מס'ר ליד גבעת המורה. צאצאי עבדים מסודן שהובאו ע"י איברהים פשה התיישבו בעמק חפר.
שפלת החוף - החוקרים גבו עדות שב-1893 הקימו מהגרים מצרים את יבנה, בשית וקוביבה ממערב לכפר זרנוגה ואת עאקר, מריאר ושכמה ממזרח לזרנוגה בשפלת החוף. מצרים התיישבו בקטרה ומראר בשנים האחרונות לשלטון העות'מאני ועבדו כשכירים בגדרה וסביבתה. החוקרים מצאו שמצרי שהגיע עם משפחתו עם צבא איברהים פשה ב-1831 רכש אדמות בסביבת נס ציונה של ימינו והעסיק באחוזתו פועלים מצרים. יהודה גרזובסקי ממתיישבי נס ציונה כתב בדצמבר 1889 ליהושע אייזנשטט מכתב בו סיפר לו על התיישבות מצרים סביב נס ציונה. הוא גם מסר על הקמת הכפרים סרפנד, בית דג'אן, יאזור, ספריה, עאקר ועוד ע"י משפחות מצריות. פלאחים מצריים התיישבו גם באזור לוד - רמלה בכפרים נעאנה וסתריה ועבדו כשכירים באזור. מצרים התיישבו גם בערים והקימו שכונות ניפרדות בעזה, רמלה ויפו. על-פי מפת בדפורד מ-1863 המצרים הקימו 11 שכונות ביפו ופרבריה וביניהן אבו-כביר, חמאד, אל-דרויש ועוד שבהן התגוררו מצרים שהגיעו עם צבאו של איברהים פשה. שכונת אל-עביד הוקמה ע"י סודאנים ולחוף מנשיה הוקם כפר דייגים ע"י קופטים ממצרים.
החוקרים קרסל/אהרוני בדקו את רישומי בית הדין השרעי ביפו בין 1799 ל-1826 ומצאו 37 חתנים,39 כלות,23 אפוטרופסים ו-32 עדים, כולם העלי שמות מצריים שבאו לבית הדין לצורך רישום הסכמי נשואין. פיליפ באלדנספרגר מירושלים ביקר ביפו ב-1892 ומצא מצרים רבים וסודאנים.
אזור המשולש וואדי עארה - על-פי עדויות מקומיים מספר המצרים שהתיישבו במשולש ובואדי עארה היה גבוה ביותר. לדבריהם יש מאות משפחות שהגיעו עם צבאו של איברהים פשה ונשארו לאחר נסיגת הצבא המצרי. ד"ר מוסטפה כאבה, תושב המשולש העיד על התיישבות מצרים באזור במאה ה-19. עו"ד מוחמד מסארוה (שמו המצרי מעיד על מוצאו) מכפר קרע סיפר לחוקרים שלמשפחתו יש אילן יוחסין בין 150 שנה לפיו הם הגיעו ממצרים בזמן הכיבוש המצרי בערך ב-1835.
מצרים תושבי או"ם אל-פאחם התיישבו בכפר בין 1832 ל-1840, כאשר איברהים פשה, בנו של מוחמד עלי שליט מצרים, כבש את הארץ מידי העות'מאנים. שלמה אריה בן אלקנה מצא באום אל-פאחם 1,400 תושבים שמוצאם ממצרים.
על-פי האתר של אום אל-פאחם בערבית השתקעו מספר משפחות ממצרים באו"ם אל-פאחם בתקופת הכיבוש המצרי של הארץ (1831-1841). משפחות אל-חבוב, אל-קבטי, אל-זטאם, היכל, חאג' עלי ברכאת - קבוצת משפחות ממצרים שהגיעו עם הכיבוש של מוחמד עלי באשה ובנו איברהים ב-1831 והתיישבו באום אל-פאחם בשכונת מחאמיד. משפחת אבו חסין הגיעה ממצרים, בתקופה בה שלטו בארץ מוחמד עלי ובנו איברהים פשה וכן משפחת אל-בלאבסה הגיעה מהכפר בלבס במצרים, משפחת אבו סאלם, משפחת מראד הגיעה מזקזיק שבמצרים, משפחת נהיה היגרה מהכפר אלסאלחיה במצרים לחאן יונס, בתאריך לא ידוע, משם לכפר ערבה באזור ג'נין ומשם בתקופה האחרונה לאום אל-פאחם. איימן אג'באריה, פירסם כתבה באתר "ארץ אחרת" בשם "קיצור תולדות הנקודה השחורה" בה סיפר שמוצא המשפחה הוא ממצרים. המשפחה שייכת לחמולה של אבו- סעד.
הדרום - חמישה כפרים הוקמו במרחב הריק שבשפלה הדרומית על גבול הנגב. כמו-כן, הוקמו יישובים ליד בית גוברין.
החוקר יעקב שמעוני מצא שבראשית המאה ה-20 הוקמו הכפרים פג'ה, ג'לג'וליה, מלבס, סומליה ושיח מונס,צפונית ליפו ע"י מצרים. הכפר אל-ג'מוסין בסביבת הרצליה הוקם ע"י מצרים. חיילים סודאנים בצבאו של איברהים פחה שהשתתפו בכיבוש הארץ נשארו בארץ לאחר תבוסת הצבא המצרי וסיום השלטון המצרי בארץ. הנשארים מנו 80 משפחות שכללו 480 נפשות שהיתלוו לצבא התיישבו בצפון השרון בביצות כברה בכפר ג'סר א-זרקא. יעקב שמעוני קבע שהיו גם סודאנים שהובאו לארץ כעבדים לאחוזות ושבטים בדווים באזור עמק הירדן בסביבות יריחו.
יעקב שמעוני כתב שמשפחות רבות בארץ נושאות את שמות המשפחה "אל-מצארוה" או "אל-מצרי" המעידים על מוצאם. רבים גם נקראים על שם כפר או עיר מוצאם במצרים כמו "אל-דמיאט", "אל-בלבייסי", "אל-אסכנדראני", אבו סיטה = שבט טאראבין מצרים, אל-תרתיר=כפר תרתיר מצרים, ברדאוויל = מצרים,אגם ברדאוויל.
דוד גרוסמן העריך שלהגירה המצרית הייתה תרומה משמעותית לגידול האוכלוסייה. ממחקרו של גרוסמן מתברר שהתפרוסת היישובית המצרית הייתה רחבה מאוד והקיפה חלקים נירחבים של ארץ ישראל המערבית. הריכוז העיקרי של ההתיישבות המצרית היה במישור החוף מיפו ועד עזה אבל גם בחוף הכרמל עכו. המצרים התיישבו ביפו בשכונות ניפרדות: מנשיה ואבו כביר. גרוסמן העריך שמספרם היה 2,000. כמו-כן הם התיישבו בכפרים בסביבות יפו, עזה ורמלה ועד אזור רחובות של ימינו. במישור החוף הדרומי התגוררו מצרים ב-21 כפרים. באזור השרון התיישבו מצרים במלאבס, קוביבה, אום אל-פאחם, יעבד, טייבה, קלנסואה, ביר א- סכה(על יד באקה אל-גרביה), חר'בת מנשיה וח'רבת זלפה (על יד גבעת חיים של ימינו).
בטייבה המצרים היוו כשליש מהאוכלוסייה. בכפר קרע כ-50% מהתושבים הם ממוצא מצרי. מאות משפחות התיישבו בוואדי ערה, בכפרים ערה, ערערה. בכפר קרע כ-50% מהתושבים היו ממוצא מצרי. המצרים התיישבו גם בכפר קאסם. הייתה גם התיישבות מצרית בשכם ובשומרון הצפוני בעיקר של עריקים. מצרים התיישבו גם בעמק בית שאן, עמק החולה ועמק הירדן, ברמת מנשה, ביהודה ובהר חברון. המצרים יסדו את הכפר מצר, ששמו מעיד על מוצא מייסדיו, בגליל התחתון, דרומית- מזרחית לנצרת. מצרים התיישבו גם בצפון הנגב. איברהים פחה הרג בדווים רבים שהשתתפו ב"מרד הפלאחים" שפרץ נגד השלטון המצרי ב-1834 ובאזורי הנדידה שלהם בהם האוכלוסייה נידלדלה התיישבו מצרים.
לאחר סיום חפירת תעלת סואץ ב-1869 הגיעו פועלים שעברו בכריית התעלה לארץ. ב-1882 כבשו הבריטים את מצרים והכיבוש הגביר את זרם ההגירה לארץ. ההגירה ממצרים נמשכה גם לאחר סיום הכיבוש העות'מאני במלחה"ע הראשונה לאורך תקופת שלטון המנדט בארץ (על כך במאמר ניפרד).
