ב-22 לינואר 1970 פשט כוח צנחנים של צה"ל בסיוע כוחות מיחידות נוספות על אי-האלמוגים המצרי שדואן, שנמצא מדרום לשארם א-שייח. באי היה מגדלור ומערכות מכ"ם והיה מוצב כוח צבא מצרי. מטרות המבצע שנקרא "מבצע רודוס" היו לקיחת שבויים מצריים כ"קלפי מיקוח" והמשך התשת הצבא המצרי. הלוחמים התאמנו לקראת המבצע בשארם א-שייח' משם הוטסו במסוקים מסוג סופר פרלון ("צרעה"), השתלטו על האי ושהו בו 32 שעות לערך. לצה"ל היו שלושה הרוגים ושבעה פצועים. לחיל המצב המצרי באי היו שלושים הרוגים וכ-62 שבויים. בתום הפשיטה חזר הכח ארצה. יום לאחר המבצע, ביום שישי 23 בינואר 1970 הפליגה משארם א-שייח לאילת נחתת חיל-הים אח"י בת-שבע שהייתה באותה עת מהספינות הגדולות ביותר של חיל-הים, (אורך הספינה היה כ-100 מטרים). כשעל סיפונה חיילים וציוד צבאי שהיו קשורים או שנטלו חלק בפעולת צה"ל באי שדואן. בין השאר הובאו בסיפונה הקרקעי של הנחתת משאיות ועליהם ציוד לחימה וכלי נשק ובכלל זה מוקשים וחומרי נפץ שפונו מהאי שדואן במהלך הפעולה. על-פי עדויות חיילים שפורסמו בזמנו המוקשים הונחו והושמו ברישול משהו ללא אמצעי בטיחות הנדרשים. ההפלגה התנהלה כסדרה, הים היה שקט יחסית וכעבור כיממה בשבת 24 בינואר בשעות הצהרים נכנסה הנחתת לרציף הצבאי של נמל אילת. דלת הנחתת נפתחה והוחל בפירוק הציוד והורדת המשאיות עמוסות הציוד וחומרי הנפץ לחוף. בעת שירדו מסיפון הנחתת לחוף הנמל נתקעה- "התחפרה" אחת המשאיות הכבדות בחול והתקשתה לצאת מהבור שנוצר כתוצאה מסיבוב הגלגלים על מקומם. חיילים מיחידות שונות, אנשי צוות הנחתת ופועלי מספנת חיל-הים באילת נקראו לדחוף את המשאית ולסייע בחילוצה. היה זה בשבת בסביבות השעה 4 אחר-הצהריים איש לא תיאר לעצמו את האסון הקרב ובא. תוך כדי דחיפה וטלטול המשאית אירע פיצוץ במשאית. הפיצוץ היה אדיר ונשמע בכל רחבי העיר אילת .במקום עצמו עלתה להבת אש ורסיסי מתכת ועץ עפו לכל עבר. מאזור ההתפוצצות היתמר ענן שחור שנראה למרחוק .כמות הנפגעים הייתה גדולה. מהמשאית נותרו שרידים בלבד. ראשוני הפצועים הגיעו לחדר המיון בבית חולים ביוספטל כ-10 דקות לאחר הפיצוץ. תושבי אילת נרתמו לפעולות החילוץ והעבירו במכוניותיהם חלק מהפצועים. תושבי העיר נקראו זמן קצר לאחר האסון לתרום מנות דם ונמסר כי ההיענות הייתה רבה ונתרמו כ-150 מנות. מרבית הפצועים סבלו מכוויות קשות מההדף החזק ומפגיעה של רסיסי עץ ומתכת ואף מקטיעות. רופאים שהגיעו למקום וטיפלו בפצועים סיפרו כי מעולם לא נתקלו בכמות כזאת גדולה של נפגעים קשה באירוע אחד. המחזות והמראות היו קשים, סיפרו לימים רופאים שטיפלו בנפגעי האסון, בדרך לבית חולים או בבית חולים. בית חולים יוספטל נכנס לכוננות חרום. הייתה זו כאמור שבת בצהריים, רופאים ואחיות הוזעקו מבתיהם. הפצועים שכבו על שמיכות ומילאו את כל המקומות הפנויים בבית החולים. אולם בית החולים שהיה אז קטן יחסית עם כל הרצון הטוב לא היה ערוך ומסוגל לטפל כראוי בכמות הנפגעים הקשים וסוגי הפציעות ממנו סבלו. לא ניתן למשל היה לקבל בו טיפול כירורגי ראוי שדורש חדרי ניתוח מצוידים. לא מן הנמנע כי על-ידי טיפול מהיר ומקצועי היו ניצלים חייהם של כמה מהפצועים באסון שמתו מפצעם. בערב הגיעו לאילת במטוס חיל-האוויר צוותי רפואה ממרכז הארץ. עוד באותו לילה העבירו מטוסי תובלה של חיל-האוויר חלק מהפצועים לטיפול בבתי חולים, תל השומר, בלינסון והדסה. למקום האירוע הגיעו הרמטכ"ל רב אלוף חיים בר לב, ראש אג"מ האלוף דוד אלעזר, אלוף פיקוד דרום אריאל שרון, מפקד חיל-הים האלוף אברהם בוצר, הרב הצבאי הראשי האלוף שלמה גורן וקצינים בכירים נוספים. למחרת אירוע האסון ביום ראשון 25 בינואר הגיעו למקום האסון בנמל אילת צוותי חיל הנדסה שסרקו את השטח והאזור ביסודיות כדי לאתר ולפרק מוקשים וחלקי חומרי נפץ שהתפזרו בשטח.

זמן קצר לאחר האסון מינה הרמטכ"ל חיים בר לב ועדת חקירה לבדיקת נסיבות האסון לראש הוועדה מונה דוד לסקוב קצין בכיר בחיל ההנדסה. הוועדה לאחר מספר דיונים, קבעה במסקנותיה כי הגורם לפיצוץ היה מוקש נגד אדם שלא נוטרל בניגוד לנהלי בטיחות והמליצה על העמדתם לדין של מספר קצינים שהיו אחראים על העמסת המשאית בחומרי נפץ. בעקבות המלצות ועדת החקירה הוגשו בבית הדין של פיקוד המרכז כתבי אישום באשמת גרימת מות שלא בזדון בפציעה וברשלנות כנגד חמישה נאשמים ארבעה קצינים וסמל אחד שהיו מעורבים, לכאורה בהעמסת המשאית בחומרי נפץ. מתוך החמישה הרשיע בית הדין שני נאשמים, קציני הנדסה סגן וסגן- משנה. הסגן נדון ל-18 חודשי מאסר ואילו על הסגן משנה הוטלו 9 חודשי מאסר .שאר הנאשמים שני קצינים וסמל זוכו מכל אשמה. היה כאן מחדל זועק ומקומם ואי הקפדה על נהלי בטיחות שגבה חיי 24 בני אדם וגרם לפציעתם של רבים חלקם נותרו נכים. סיפור האסון נשכח עם השנים ויש אומרים כי הוצנע והושכח במכוון. אחרי הכל אסון קטלני מיותר זה אינו לתפארת צה"ל ולא מן הנמנע כי באותה תקופה היה רצון מצד ראשי צה"ל ומערכת הביטחון להצניע-להשכיח את המחדל והאחראים הבכירים לו. עד היום התחושה בקרב המקורבים לפרשה שהאחראיים למחדל זה מהדרגים הבכירים לא נתנו את הדין.

באסון משאית התחמושת באילת נהרגו 24 רובם חיל צה"ל חלקם אזרחים עובדי צה"ל. אחד מההרוגים הוא סרן יעקב ברק שנפצע קשה באוקטובר 1967 כשהיה על סיפון משחתת אילת. הוא השתקם וחזר לשרת בחיל-הים. אולם מצא את מותו באסון משאית התחמושת קצת למעלה משנתיים לאחר שנפצע. באתר הויקיפדיה מצאתי רשימת ההרוגים באסון ואת השתייכותם היחידתית. קשה למצא בארכיונים את רשימת הנהרגים באסון בצורה מרוכזת. ייתכן שהרשימה לא מעודכנת ויתכן שיש שיבושים בשמות. במשך שנים כך נמסר לי, לא הוקם יד זכרון לזכר ההרוגים באסון וכי התארגנה לא מכבר קבוצת יוצאי פלגות חיל-הים להנציח זכר הרוגי האסון בלוח זיכרון. אני לא יודע היכן עומדים הדברים כיום. ואלה הרוגי האסון (על-פי סדר א-ב על-פי הויקיפדיה) אע"צ נסים אולוק - מספנת חיל-הים אילת טוראי יהורם אלפי - אח"י בת שבע אע"צ סעדיה אלקיים- מספנת חיל-הים אילת רב"ט זאב זלמן בוגץ' - חיל השריון סמל שמחה ברנר אח"י - עציון גבר סרן ברק יעקב - בסיס אילת אע"צ לייב דויטש - מספנת חיל-הים אילת רב סמל יהודה הררי (סרנגה) - אח"י בת שבע טוראי אברהם חדידה - אח"י בת שבע רס"ל ישראל יעקב - נגד רכב בסיס אילת. רב"ט יעקב יצחק כהן - חיל תקשוב (חיל הקשר כנראה א.א) טוראי משה מימון - חיל-הים רב סמל ישעיהו מילר - חטיבת הצנחנים אע"צ מנשה מלמד - מספנת חיל-הים אילת סמ"ר משה מעין (שטיין) - אח"י עציון גבר סרן שאול נגר - חטיבת הצנחנים רב"ט ששון ניאזוף - חיל תקשוב אע"צ זולי נשאור - מספנת חיל-הים אילת רב"ט יעקב סולימאן - אח"י בת גלים רב סמל יגאל סופר - חטיבת הצנחנים רב"ט ברוך סמוחה - חיל תקשוב טוראי שמואל פוזנר - חיל לוגיסטיקה טר"ש יורם פלק - חיל-האוויר סמ"ר קופצ'ק גרשון-שמחה - אח"י עציון גבר