מערכת יחסים סבוכה בין זוג הורים, שניהם שופטים בבית המשפט, לבנם שהסתבך באירוע פלילי, עומדת במרכז העיבוד הבימתי לנובלה פרי עטו של
אשכול נבו. על הרקע הססגוני של הקיץ של המחאה החברתית, שופטת בדימוס מצטרפת לחבורת הצעירים האידיאליסטים שמילאו את רחובות תל אביב. היא מתוודעת אל אדם מסתורי ומתמודדת עם מפגש מחודש עם בנה, שנעלם מחייה בעקבות סכסוך עם בעלה. דרמה חברתית בעיבוד לבמה בבכורה עולמית. כוכבת ההצגה היא
יונה אליאן-קשת המעצבת דמות מרגשת היורדת ממרום כס השיפוט הקפדן שלה אל הדור הצעיר והמאוכזב מהמצב החברתי והכלכלי. יונה מגלמת את התפקיד בכישרון נפלא ולמעשה רוב ההצגה נופלת על כתפיה ויכולותיה הדרמטיות המעולות.
אילן דר מגלם את בעלה המנוח מיכאל ומשחקו נפלא ונהדר, שנון ומקצועי. יורם טולדנו מגלם את אבנר אשדות הפרסומאי ומשחקו הוא משובח ומוצלח, מעורר אמפטיה ואין ספק שמדובר באחד משחקני התיאטרון המעולים שלנו. אור בן מלך מגלם את אדר, בנם של השופטים ומשחקו מוצלח ומוקפד, מקצועי ושופע יכולות משובחות
בחלק השלישי של ספרו החדש של אשכול נבו מספרת דבורה, אלמנה בת 66, על חלום שהיה לה - חלום שעוסק במודל הנפש של פרויד: "בקומה הראשונה שוכנים כל הדחפים והיצרים שלנו, ה'איד'. בקומה האמצעית מתגורר לו ה'אני', שמנסה לגשר בין מה שמתחשק לנו לעשות לבין המציאות. ובקומה העליונה, השלישית, מתגורר הוד רוממותו 'האני העליון', שקורא אותנו לסדר בפנים חמורות סבר ותובע מאיתנו להביא בחשבון את ההשפעה של המעשים שלנו על החברה".
דברים שלא ידעה בדומה למודל הנפש המדובר, כך גם "שלוש קומות", הרומן השישי של נבו, עוסק, ובכן, בשלוש קומות, לאו-דווקא מטפוריות, כי אם קומות של ממש בבניין מגורים בעיר במרכז הארץ. הסיפור הראשון עוסק במערכת יחסים של זוג צעיר, איילת וארנון, ומשהו שקרה או לא קרה לביתם בפרדס הסמוך; השני בחני, נשואה לבעל שלא נמצא הרבה בארץ שמספקת מחסה לאחיו, פושע נמלט ומבוקש שנכנס במקביל לביתה וללבה; השלישי בשופטת מחוזית בדימוס שמגלה על עצמה, על העולם ובעיקר על בנה האבוד דברים שלא ידעה קודם לכן.
כל שלושת הסיפורים מסופרים בצורת וידוי מתמשך: בראשון חושף ארנון את מה שעבר ועובר עליו לחבר במסעדה; השני הוא מכתב של חני המטולטלת ("כנראה הנפש שלנו לא נעה קדימה, רק במעגלים. ודנה אותנו ליפול שוב ושוב לאותם בורות") לחברתה שבארצות הברית; בשלישי מספרת דבורה לבעלה המנוח מה עובר עליה דרך סדרת הודעות במזכירה האלקטרונית שלו ("זה מגוחך, אני יודעת. לדבר למכשיר. האדם הסביר לא היה עושה זאת. אבל אם יש משהו שהשבועות האחרונים לימדו אותי זה שאין דבר כזה, האדם הסביר. או המעשה הסביר. יש רק מעשה שאדם מסוים, ברגע מסוים, מוכרח לעשות"). על-אף הסכנה המסוימת, אף אחת מהדרכים הללו לא מקנה תחושה גימיקית, מאוסה או מאולצת. הכל נכון ואמיתי וזורם כפי שאמור לזרום.
דפנה אנגל ו
אלה ניקוליבסקי עשו עבודת בימוי נפלאה, בליוויו האמנותי של
גלעד קמחי, במאי הבית של תיאטרון בית-לסין. הם הצליחו לשלב שחקנים צעירים, מתלהמים ומתלהבים עם קבוצת שחקנים ותיקים, שביחד גורמים להצגה זאת לקרות על הבמה באמון, באותנטיות חברתית, וביחסי הורים-בנים, שהבן אדר קורא להם מורעלים. נכון יותר לומר פער בינדורי בתודעה, בהבנת העולם הרגשי והחברתי, בין הדורות. וכל זה דווקא בזכות הורים מלומדים, מבוססים כלכלית, אך חסרי אינטליגנציה רגשית לגבי בנם היחיד.
לקראת סוף המחזה יש השלמה ופיוס בין השופטת האלמנה ובין בנה יחידה.
תיאטרון בית לסין. משתתפים: יונה אליאן-קשת, אילן דר, יורם טולדנו, אור בן מלך,
שלומי טפיארו,
יפעת מאור, אנה סנגר, אביב פנקס, ישראל קוג'ינסקי, מעין רחמים,
דניאל מייזלר. מחליף:
אבי סרוסי.
ורסאצ'ה - שם זמני מאת
מיכל אהרוני, בימוי
אלון טיראן, דרמטורגיה נגה אשכנזי, עיצוב תפאורה זאב לוי, תלבושות אביה בש, מוזיקה יוסי בן-נון, עיצוב תאורה יוגב מזוז, בהשתתפות
גיל פרנק, מיקי פלג-רוטשטיין.
שני השחקנים הללו עושים תפקיד נהדר ועוצמתי על הבמה, העוסק בזהות ובשאלה האם אדם יכול למחוק עברו הקשה ולהתחיל בחיים בעלי זהות חדשה. מיקי, סגן ראש ארגון פשע שהפך לעד מדינה, מוצא בדירת המסתור שלו את טומי, בת זוגו, אותה עזב בפתאומיות וללא הסבר. הוא בדרכו להפוך למישהו אחר, שם חדש, שפה חדשה, מקום. היא רוצה בחזרה את מה שהיה, את מי שהוא היה.
היא באה להחזיר אותו.
הוא לא יכול לחזור.
בין השניים מתפתח עימות במרכזו ניצבות שאלות של זהות ושייכות: האם אדם יכול להשאיר מאחוריו חיים שלמים ולברוא את עצמו מחדש? האם אנחנו יכולים להתעורר בוקר אחד ולשכוח מי היינו? להיות, לחלוטין, מישהו אחר?
JERUSALEM REVIEW הוא כתב עת בעריכת פרו' גבריאל מוקד. אחד משני כתבי עת שבעריכתו. השני נקרא: "עכשיו", והוא כולו בשפה העברית.
לאחרונה יצא כרך מס' 10 של כתב-העת " THE JERUSALEM REVUEW", המוקדש בשלמותו לתרגומי שירה עברית שדל דור המדינה, בשנות החמישים-והשישים. [מ
יהודה עמיחי עד יונה וולך], ומלווה במבוא של העורך, המתייחס למעמדה של שירה עברית על-רקע גדולת השפה העברית עצמה. כרך זה הוא ראשון בסדרת ארבעה כרכים שיכילו תרגומי שירה עברית אחר- תנ"כית לדורותיה. החל מהפיוט וכלה במשוררי המאה הנוכחית.
למפעל "ג'רוזלם ריוויו" המביא תרגומים מספרות עברית לשפה בינלאומית הנפוצה ביותר בעולם, נודעת חשיבות מיוחדת כיום, על-רקע מאבק על ייצוג דיוקנה הרב-ממדי של ישראל בעולם.
