גדול הסופרים היהודיים כותבי הייידיש במאה העשרים וזוכה פרס הנובל, יצחק בשביס זינגר, פרש בכתביו יריעה רחבה של תאור החיים טרום השואה בוורשה, ובהמשך, בניו-יורק. למעשה, כל הסיפורים מקורם באפיזודות מחייו עשירי האירועים. שלל הנשים העסיסיות שהיו עוטות עליו, על הבחור הצנוע, הביישן והעניו שכונה "צוציק" (עודאל חיון), הן שקבעו את גורלו. אהבתו הראשונה מילדות הייתה הנערה שושה, קצת מוזרה (בגירסה שעלתה לפני שנים בתיאטרון גשר היא הייתה מפגרת קלות). אך החן והקסם עם התמימות הילדותית שהחצינה עדי גור בגילום דמותה של שושה, מבהירים לצופים מדוע הוא כה אהב אותה. בהמשך, כשהחל לכתוב, הייתה לו פטרונית אמנות שדאגה לקדמו - צליה (ענבר קופרמן). הייתה לו פרשית אהבה עם דורה הקומוניסטית (אלינה לנצמן המקרינה אמפטיה) טקלה הגויה (שני אטיאס) והשחקנית, בטי סלונים (אנג'לה מינביץ') אשתו של המפיק שדאג להביאו לאמריקה עם המחזה שהזמין אצלו עבורה. התערותו בחיים הבוהמים ניתקה אותו מאהבת ילדותו ונעוריו - שושה. עד שפגש בה לאחר שנים והכל ניצת מהתחלה. כל הגברים שנטלו חלק בחייו - סם דריימן (יבגי מוליגובה המצוין ורב ההבעה), חיימל צ'ניצ'יניר (ג'וני רוזנבלום, הבוטח ורב הקסם) זה שעל סף מותו דרש מהסופר להינשא לאשתו לכשתתאלמן, ובכך קיבע אותו בניו-יורק; מוריס פייטלזון (תום שיניצקי הרגיש והמעולה) והכי הכי - הרב לייזר (הוד חבאני הכה מוכשר ורב הבעה עד כי אי-אפשר לשכחו, ושנכונה לו כבר דרכו) - כולם משכו בחוטים ויחד עם השפעת הנשים, הם שהביאו להגירתו מוורשה של טרום השואה, וכך ניצל. לעומת אחיו במציאות של בזביס זינגר, שנשאר שם, ועבר את הזוועות על גופו. ההפקה שעלתה בזמנו בתיאטרון גשר עובדה כאן בידי הבימאי סלבה מלצב יחד עם יבגני אריה בגשר, וילנה לסקינה. לו היא הייתה עולה באולם עם במה קצת יותר גדולה מאשר האולם הזעיר והלא נוח על שם ליאון אלי, לבטח היה לה אימפקט הרבה יותר עמוק. בכל אופן, הקאסט שעומד לסיים את לימודיו בקיץ זה, ראוי לשבח על משחקו. תרגומו של בן בר שביט, עיצוב הבמה של סלבה מלצב גם כן, עם פריטים מסוגננים בעלי חותם תקופתי, התלבושות שעיצבה נטשה מנטל המוכשרת, ועריכת המוזיקה של הוד חבאני שנזכר לעיל, כולם עשו את המיטב כדי להציג את הסיפור הכה נוגע ללב. למעשה סיפור זה הוא סיפור קורותיה של יהדות פולניה. כל אלה שחששו לעזוב ולהגר לפלשתינה א"י (מה שקרה למשפחת הורי והורי אמי - אלא שהורי כן עלו בזמן), וכך גם לאמריקה, ובחרו להיצמד למקום בו נולדו וגדלו חרף עליית היטלר לשלטון - כל אלה סיימו את חייהם בתאי הגזים ובמישרפות. וזהו הלקח העצוב והחשוב של המחזה. נוסטלגיה היסטורית-ספרותית שראוי לכולם לקרוא את הספר ולהסיק את המסקנות המתבקשות.