חלק א' - חילופי אוכלוסין בשומרון התרוקנות השומרון מאוכלוסייתו השומרונית הארכיאולוג
ישראל פינקלשטיין שערך סקרים ארכיאולוגיים בשומרון מצא שבתקופה הנוצרית- ביזאנטית היו באזור 267 אתרים מיושבים. אבל, מספר האתרים בצפון השומרון שהיו מיושבים ירד בצורה דרסטית בתקופה הנוצרית-ביזאנטית המאוחרת. פינקלשטיין קבע שהייתה ירידה בין 66% ל-80% במספר האתרים, והייתה ירידה במספר התושבים. פינקלשטיין מצא קשר בין התרוקנות צפון השומרון מיושביו ובין הצטמקותה של העדה השומרונית כתוצאה מהדיכוי האכזרי של מרידות השומרונים ע"י השלטון הנוצרי - ביזאנטי. ערב הכיבוש הערבי- מוסלמי נותרו מלמעלה מ-1,000,000 שומרונים רק 200,000 בכל הארץ.
על-פי הסקר הארכיאולוגי של פינקלשטיין בראשית התקופה הערבית החלה חדירה של שבטים בדווים נוודים לוואקום שנוצר ע"י נטישת השומרונים. אבל, הבדווים המשיכו באורח החיים הנוודי באזור. על-פי מקורות צלבניים עדיין היו שבטים בדוויים נוודים בשומרון בתקופה הצלבנית, כלומר במאה ה-12. מהעדויות השונות מתברר שהשבטים הבדווים לא עברו ברובם להתיישבות קבע בתקופת הכיבוש הערבי- מוסלמי.
חדירת שבטים בדווים לשומרון הגיאוגרף המוסלמי אל יעקובי, דיווח ב-892 שהאוכלוסייה בשומרון הייתה מורכבת מערבים, לא-ערבים ושומרונים, אבל, המוסלמים היו רוב האוכלוסייה באזור שכם. בשכם חיו בשלהי המאה ה-9 שבטים ערבים לצד שומרונים. הגיאוגרף הערבי אל מוקאדאסי דיווח במאה ה-10 על מציאות שומרונים ונוצרים לא- ערבים.
ההיסטוריון רוני אלנבלום קבע שכתוצאה מהתמעטות האוכלוסייה השומרונית בצפון השומרון, בשלהי התקופה הנוצרית - ביזאנטית, החלה לשם חדירה של שבטים בדווים, בתקופת הכיבוש הערבי- מוסלמי. אבל תהליך המעבר שלהם להתיישבות קבע היה איטי ולא הושלם עדיין בעת הכיבוש הצלבני.
מילכה לוי-רובין, שהסתמכה על עדויות של היסטוריונים ערבים, קבעה שבמאה ה-9 כבר הייתה נוכחות מוסלמית משמעותית בשומרון, לצד השומרונים, וחדירת הערבים החלה כבר החל מהמאה ה-7. בימי צלאח א-דין. כלומר, במאה ה-12 הערבים היו רוב בצפון השומרון.
יש חילוקי דעות לגבי תהליכי האיסלאמיזציה של השומרון. אלנבלום הביא מחקר של אברהם נ. פולק (A.N.Poliak) שעסק בתהליכי האיסלאמיציה באזור. פולק הגיע למסקנה שהפיכת האזור למוסלמי לא נבעה מהתאסלמות של אוכלוסיית הקבע המקומית אלא ממעבר הדרגתי של השבטים הבדווים הנוודים להתיישבות קבע, שהושלם במידה רבה רק בתקופה הצלבנית. מתוך 62 יישובים שהיו קיימים בתקופה הצלבנית (1099 - 1260) ואף הממלוכית (1260- 1516), 39 לא היו קיימים בתקופה הנוצרית - ביזאנטית וקמו מאוחר יותר. הסקרים הוכיחו שאלה היו יישובים חדשים שלא קמו על שרידי אתרים ישנים- לא נמצאו בהם חרסים מהתקופה הנוצרית- ביזאנטית- ודפוסי ההתיישבות שלהם היו שונים מקודמיהם.
אלנבלום תיאר את התנחלות השבטים הבדווים ב-3 שלבים: בשלב הראשון התרוקן חלק ניכר מהאזור ע"י תושבי הקבע השומרונים ונוצרו תנאים להתיישבות תושבים חדשים. בשלב השני חדרו שבטים נודדים לאזור אבל המשיכו בחיי נוודות. בשלב השלישי הנוודים עברו תהליך של מעבר להתיישבות קבע. המעבר להתיישבות קבע החל כבר בראשית התקופה הערבית- מוסלמית. ממקורות היסטוריים ידוע שהאזור עבר תהליך של איסלאמיזציה שהחל בראשית התקופה הערבית- מוסלמית ונמשך עד ראשית המאה ה-12. רוב תושבי צפון השומרון המוסלמים, היו מוסלמים שהתיישבו באזור - לא מתאסלמים.
מחקרה של מילכה לוי-רובין שופך אור על מצבם של השומרונים תחת הכיבוש הערבי- מוסלמי. השומרונים קיבלו בברכה את הכובשים הערבים-מוסלמים ואף שימשו להם מורי דרך בתמורה להסכם לפיו שוחררו ממס הקרקע. ההסכם התקיים עד ימי הח'ליף מועאויה (680 - 683).
אבל, עם השתלטותם של העבאסים על הארץ החל מפנה לרעה במצבם של השומרונים שהלך והחמיר. נתן שור הגיע למסקנה במחקרו שהשומרונים סבלו יותר מהיהודים והנוצרים בימי השלטון העבאסי מאחר שהם לא נהנו ממעמד של "עם הספר". הוא הגיע למסקנה ששורשיו של האיסלאם הפונדמנטליסטי נעוצים בתקופה העבאסית.
השינוי לרעה בימי השלטון העבאסי החל בימי הח'ליף העבאסי השני אל-מנצור (754 - 775) והתבטא בהעלאת המיסים, בהתנכלויות לשומרונים הן ע"י המושלים המקומיים והן מטעם השליטים העבאסים ובהידרדרות המצב הכלכלי והביטחוני בשל האנרכיה. השומרונים סבלו מהשתלטות מורדים על יישוביהם וממלחמות השבטים הערבים ביניהם לבין עצמם שהיו מלווים במעשי שוד, אונס והריסת כפרים בשומרון. רעידת אדמה ב-749, מכת ארבה ב-785 ורעב ומגיפה החמירו את המצב. הח'ליף ארון אל-ראשיד (786 - 809) החרים אדמות חקלאיות של השומרונים ובימי הח'ליף אל - אמין (809 - 813) הועלו באש בתי כנסת שומרונים במספר כפרים. בימי הח'ליף אל - מעתצם (833 - 842) השתלטו מורדים על שכם והעלו באש את בתי הכנסת שלהם. בימי הח'ליף אל-מותוכיל (847 - 861) סבלו השומרונים, יחד עם שאר בני החסות מהחמרת ההגבלות בכל תחומי החיים.
השתלטותו של אבן טולון על הארץ ב-878 החמירו את המצב. טולון אילץ את האוכלוסייה לספק את צורכי צבאו במזון ויתר צורכיהם, גייס אנשים לעבודות שונות והחרים בהמות עבודה. טולון אף הקפיד על אכיפת ההגבלות על בני החסות.
גם לאחר מותו של אבן טולון כאשר העבאסים חידשו שלטונם בארץ המצב לא השתפר. מעשי הרצח ושאר הבעיות הביאו לנטישת יישובים ולבריחת שומרונים מהארץ. בתקופה הערבית-מוסלמית הייתה התמעטות משמעותית נוספת של האוכלוסייה השומרונית וקשיי החיים כבני חסות הביאו לתופעה רחבה של התאסלמות. לדעת נתן שור לא נותרה אוכלוסייה שומרונית חקלאית בשומרון. אך מסקר ארכיאולוגי של רפאל פרנקל וא.איילון מתברר ששומרונים שהתאסלמו חיו בכפרים בשומרון המערבי אך הם חדלו לייצר יין בהתאם לחוקי הקוראן.
לסיכום, התמעטות האוכלוסייה השומרונית בשומרון לפני הכיבוש הערבי-מוסלמי הביאה לנטישה משמעותית של יישובים ושטחים התפנו להתיישבות חדשה. שבטים בדווים ערבים ניצלו את הוואקום שנוצר והפכו את השומרון לאזור נדידה עם עדריהם ובהדרגה עברו להתיישבות קבע בתהליך ממושך שהסתיים כנראה בתקופת השלטון הצלבני (1099 - 1260). בתקופת הכיבוש הערבי- מוסלמי נמשך תהליך התמעטות האוכלוסייה השומרונית.
המשך יבוא.
