בספר שמות (כא, י) האדון מחויב לספק לאמתו העברייה את 'שארה, כסותה ועונתה', במידה והוא לקח אחרת תחתיה. אם לא ייתן לה את שלושת היסודות העיקריים האלה למחיה - היא תצא ממנו לחופשי, חינם אין כסף.
מדובר במזון, בגדים ו'עונתה'. המושג 'עונתה' לא ברור והחוקרים העלו מספר השערות. כאן לראשונה מועלית אפשרות חדשה - עונתה = שמן המור, שמן המשחה.
בחוקים ובמנהגים במסופוטמיה נזכרים הצרכים הבסיסיים שהבעל חייב בהם כלפי אשתו - שעורה, בגדים ושמן. שלישייה זו מופיעה הן בקבצי החוקים והן בתעודות משפטיות רבות מכל רחבי המזרחי הקדום. על-פי ד"ר מאיר מלול מאוניברסיטת חיפה, החוקים האלה מופיעים בקבצי החוקים של חמורבי 178, חוקי אשנונה 32, חוקי אשור 36 ועוד (אנציקלופדיה עולם התנ"ך, שמות, הוצאת דודזון-עתי, ת"א, 1993, 133).
המילה עונתה באה מן המילה המצרית 'שמן המור' ntjw?’ (ענתי.וו). w זה סימן לרבים בשפה המצרית, כלומר השמן הוא לא משהו בודד יחיד אלא מורכב מהרבה חלקיקים. במקור היה צריך לקרוא עונתו. ה'א מבוטאת כ-הו (יש הקבלות רבות מן המקרא). לא מדובר בסימן של שייכות אלא כחלק משם התואר.
שמן המור מופיע הרבה פעמים בשיר השירים "וידי נטפו מור". היה מקובל מאוד למרוח את הגוף בשמן. זה מופיע גם בשירי אהבה ממצרים, וגם בספרות החוכמה המצרית: בחכמת פתחותפ בהוראת החכמה מס. 21 נאמר: "אהוב את אשתך במידה הראוייה, מלא את בטנה, תן לה בגד להתכסות בו, ובשמים להתבשם בם." שלושת העיקרים של המקרא מופיעים כאן - אוכל, בגדים ושמן המור. [מקור: Parkinson R.B., The Tale of Sinuhe and other Ancient Egyptian Poems 1940-1640 BC,Oxford, 1997, 257].
גם ביוון, אחת הפעילויות ההכרחיות לבני התרבות, על-פי הומרוס, היא מריחת הגוף בשמן המשחה המבושם. ב'אודיסיאה' מסופר כי נברסקה בת מלך הפיאקים מספקת לאודיסס בגדים, שמן זית ניגר בבקבוק של זהב ואחרי כן מציעה לו אוכל ושתיה בבית המלך. בכך מילאה את שלושת הצרכים העיקריים של בן התרבות המיקנית (שיר שישי שורות 210-246).
בספרות החוכמה במקרא מריחת הגוף בשמן היא אחת מרשימת 'המצרכים' החיוניים לאדם כדי לחיות תחת השמש. לחם ויין, בגדים לבנים ושמן המשחה, זהו חלקו של האדם בחיים עלי אדמות (קוהלת ט, ז-ט): ז לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ. ח בְּכָל-עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר. ט רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
