נגיף הזיקה הוא עוד נגיף אפריקני, שהגיח מהיבשת השחורה והתפרץ בדרום ומרכז אמריקה ובאיים הקאריביים, ואף באיים מדרום על ארצות הברית. זהו נגיף המועבר על-ידי עקיצת יתושים ממשפחת האאדס (Aedes), ובעיקר היתוש אאדס אג'יפטי (Aedes aegypti), שבן דוד קרוב שלו בשם אאדס אלבופיקטוס (Aedes albopictus) הידוע יותר בשם "יתוש הנמר האסיאתי", מצוי בישראל בפיזור נרחב.
הנגיף לא היה מוכר כלל בחצי הכדור המערבי לפני סוף שנת 2014, בה הגיח בצפון ברזיל וגרם לתחלואה חריגה של מחלת חום עם פריחה, אשר זוהתה רק בתחילת 2015 כמחלת הזיקה. הסערה העולמית התחוללה כאשר בסוף שנת 2015 החלו להגיע דיווחים מאזור זה על עלייה דרמתית במספר התינוקות, שנולדו עם היקף ראש קטן (מיקרוצפאליה) ופגיעות קשות במערכת העצבים. עובדה זו גרמה לארגון הבריאות העולמי להכריז על מחלת הזיקה כמצב חרום בינלאומי.
מחלת הזיקה היא בדרך-כלל מחלה קלה העוברת מעצמה. רוב האנשים, שנדבקים מעקיצות יתושים, כלל אינם מפתחים מחלה תסמינית ורק ב-20% מופיעים תסמינים, שהם בעיקר פריחה היכולה להיות מגרדת, חום, אודם בלחמיות העיניים, כאבי מפרקים בכפות הידיים והרגלים ובברכיים וכאבי שרירים.
התסמינים האלו דומים מאוד למחלות אחרות המועברות על-ידי יתושים בדרום ומרכז אמריקה (וגם במזרח הרחוק) ונגרמות על-ידי יתושי הדנגי והצ'יקונגוניה.
התכונה, שהפכה את נגיף הזיקה לאיום על בריאות הציבור, היא נטייתו המובהקת לתקוף את מערכת העצבים של העוברים בנשים הרות ולגרום אצלם פגיעה בהתפתחות המוח ולמומים מולדים קשים. פגיעה בחומרה והיקף כזה, לא תוארה בנגיפים אחרים המועברים על-ידי עקיצות יתושים, והיא דומה בהיקפה וחומרתה רק לפגיעות, שתוארו מנגיף האדמת, לפני הכנסת החיסונים כנגד אדמת לשגרת החיסונים.
הסיכון לפגיעה בעוברים גבוה יותר ככל שגיל ההריון בו נדבקה האם מוקדם יותר. האם יכולה להדביק את העובר, אם חלתה במחלה תסמינית או א-תסמינית. רוב התינוקות שנדבקו ברחם, נולדים עם היקף ראש קטן, כלומר קטן בשתי סטיות תקן ויותר מהממוצע באוכלוסייה לפי גיל התינוק ומינו. הם סובלים מנזקים חמורים להתפתחות המוח ומעיוותים גופניים שונים, ורבים מהם אינם שורדים את הימים הראשונים לאחר הלידה.
כחמישית מהתינוקות שנדבקו ברחם, נולדים עם היקף ראש תקין, אולם סובלים מפגיעות מוחיות קשות. בחלק מהתינוקות התגלו גם פגיעות עיניות קשות.
סיבוך מאוחר אחר הקשור לנגיף הזיקה, הוא תסמונת גיליין-ברה (Guillain Barré), הגורמת לשיתוק חולף העולה מהרגליים לכיוון הידיים ובית החזה והעלול לגרום לכשל נשימתי. רוב החולים מבריאים לאחר כשלושה שבועות, אולם חלקם זקוקים להנשמה בטיפול נמרץ. מדובר בתסמונת נדירה, שמופיעה בשיעור של פחות מרבע לכל 1,000 מקרי תחלואה בזיקה. היא יכולה להופיע גם אחרי מחלות אחרות שכיחות באוכלוסייה המערבית כמו מחלה שלשולית מקמפילובקטר או מחלת השפעת.
מלבד העברה על-ידי יתושים, תועדה היטב העברה על-ידי מגע מיני, מגברים שנדבקו בנגיף וחלו לבני ובנות זוגם וכן מנשים שחלו לבני זוגן. הנגיף נשאר בנוזל הזרע תקופה ממושכת בגברים ותקופה קצרה יותר בנשים בהפרשות מהנרתיק ורירית צוואר הרחם בנשים. מסיבה זו קיימות המלצות למניעת הדבקה מינית מבני ובנות זוג ששהו באזורים בהם יש העברה של המחלה על-ידי קיום יחסי-מין (יחסי-מין ואגינליים, אוראליים ורקטליים) מוגנים או התנזרות.
ההדבקה המינית יכולה לקרות לאחר מחלה תסמינית או א-תסמינית בבני-הזוג. ההמלצה היא לשמור על אמצעי המניעה הנ"ל במשך שמונה שבועות לאחר חזרה מאזור נגוע אם לא הייתה מחלה תסמינית. אם הייתה מחלה תסמינית בגברים, יש לשמור על אמצעי מניעה במשך שישה חודשים ובנשים במשך שמונה שבועות. כאשר בת-הזוג בהריון, יש לשמור על אמצעי המניעה בכל משך ההריון.
מומלץ לנשים הרות להימנע מביקור באזורים בהם קיימת העברה של נגיף הזיקה. אם הביקור הכרחי, עליהן להשתמש באמצעי הגנה יעילים כנגד עקיצות יתושים. נשים הרות, שאצלן עולה חשד להדבקה בנגיף הזיקה, צריכות לבצע בדיקות מעבדתיות לאישור ההדבקה. גם אם תועדה הדבקה וגם אם נשאר רק חשד להדבקה, הן צריכות להיות בביקורת קפדנית אצל רופא הנשים, הכוללת בדיקות אולטרסאונד ואמצעי הדמיה נוספים לפי הצורך.
בשלב זה אין טיפול למחלה ועדיין לא פותח חיסון, אם כי יש מספר חיסונים פוטנציאליים בשלבי ניסוי ראשוניים. ההגנה היעילה ביותר כיום מפני הדבקה בנגיף הזיקה היא התמגנות מעקיצות יתושים בביקור באזורים נגועים ומניעת העברה ביחסי-מין, כאשר אחד מבני-הזוג שהה באזורים נגועים.
משרד הבריאות הישראלי פרסם הנחיות פרטניות לגבי נגיף הזיקה, הכוללות, בין השאר, שיטות בדיקה מעבדתית להדבקה בווירוס, אמצעי מניעה להעברה מינית ודרכי מעקב אחרי נשים הרות שנדבקו או נחשדות להדבקה בנגיף הזיקה. ניתן למצוא בקלות בחיפוש באתר משרד הבריאות.
