שפירא תופר תיק לנתניהו

למקרא הדוח שלו על קשריו של בנימין נתניהו עם שאול אלוביץ' (12.7.17), קשה להשתחרר מההרגשה שיוסף שפירא תופר תיק לראש הממשלה. הרגשה קשה, בעלת משמעויות מרחיקות לכת לגבי אמינותו ויושרתו של מוסד מבקר המדינה - אך היא קיימת, מבוססת ואף נשענת על מקרה דומה בעבר. בפרק על נתניהו יש ארבעה ממצאים עיקריים. האחד: נתניהו לא דיווח מיוזמתו על ידידותו עם בעל השליטה בבזק ועשה זאת רק לאחר שהדבר נחשף בתקשורת. השני: מסמך פנימי של משרד התקשורת, שריכז את הנושאים הקשורים לבזק בהם עסק נתניהו, לא הובא לידיעת משרד המשפטים כאשר הכין את ההסדר של יחסי נתניהו-אלוביץ. השלישי: ייתכן שהשניים שוחחו על ענייני בזק. הרביעי: סעיף התקשורת בהסכמים הקואליציוניים עם הקמת הממשלה הנוכחית מעניק לנתניהו כוח רב. לכאורה - ממצאים משמעותיים, ויש אף שיטענו שהם קשים. לכאורה - עוד עדות לקשר ההדוק של נתניהו עם בעלי הון ואינטרסים. לכאורה - קשר ישיר ובעייתי בין נתניהו לבין מי שמצוי במרכזה של חקירה פלילית. לכאורה - אולי אפילו חשד לפלילים מצידו של נתניהו, שהרי כותרת הפרק היא "ניגודי העניינים של ראש הממשלה בתפקידו כשר התקשורת", דהיינו קביעה נחרצת שהיו ניגודי עניינים כאלו שהם היסוד לעבירת הפרת האמונים. ואכן, רבים בתקשורת - שעוינותה לנתניהו היא מן המפורסמות - הציגו כך את הדברים, ואף עשו סלט שלם מהפרקים השונים של הדוח. אלא שקריאת הדוח מעלה, שהממצאים הללו רחוקים מלהיות מבוססים.

עננה בלי ראיות

הידידות עם אלוביץ: זה אולי הדבר היחיד בו ניתן לומר שנתניהו היה צריך לנהוג אחרת ולהזכיר אותה כבר במסמך ניגוד העניינים שמילא עם הקמת הממשלה. פרשנות מחמירה של כללי ניגודי העניינים והגילוי תטען, שצריך לגלות הכל בכל מכל כל. לצידה של פרשנות זו ניתן גם לטעון, שכאשר מדובר בידידות רופפת של מפגשים משפחתיים פעם בשנה - הגילוי אינו חיוני. חוץ מזה, לא שמענו שבכירי הפרקליטות - למשל - אינם עוסקים בתיקים בהם מייצגים עורכי דין שהם מיודדים איתם. הקשרים הללו הם כמעט בלתי נמנעים במדינה קטנה כמו ישראל. המסמך של משרד התקשורת: המשרד הפריך אחד לאחד את כל הנושאים שמוזכרים במסמך הזה. בחלקם נתניהו בכלל לא נגע, בחלקם כל מה שעשה היה לחתום פורמלית על מה שהכין הדרג המקצועי, ואת השניים היחידים שבאמת היו קשורים לבזק - העביר כיאות לשר צחי הנגבי. לשפירא אין שום ראיה שתפריך את ההסברים הללו של משרד התקשורת, ובמצב זה היה עליו לקבל אותם ולהימנע מעיסוק באותו מסמך. בשבתו כשופט, מן הסתם לא היה שפירא מותיר בפסק הדין ראיה שלא הוכחה, תלויה באוויר כאילו היא אכן פועלת לרעתו של הנאשם. השיחות עם אלוביץ': נתניהו אמר שלא העלה מיוזמתו בשיחותיו עם אלוביץ' עניינים הנוגעים לבזק, ושאין הוא זוכר האם אלוביץ' העלה אותם. אלוביץ' הכחיש שעשה זאת. חוסר הזיכרון של נתניהו הוא טבעי לחלוטין: כראש הממשלה הוא עוסק באלפי נושאים בשנה ואינו יכול לזכור מה אמרו או לא אמרו לו. דווקא אם היה מתיימר להציג זיכרון מושלם של השיחות, היה מקום לחשוד. גם כאן, אין לשפירא שום ראיה לסתור את דבריהם. אבל גם כאן, הוא מותיר מעל נתניהו עננה בדמות האפשרות שאלוביץ' כן העלה נושאים הקשורים לבזק. ראיות - אין! ההסכמים הקואליציוניים: שפירא לא הוכיח שסעיף התקשורת יוצא דופן ביחס לנושאים אחרים באותם הסכמים (פרט לאמירה כללית שזה כך) או ביחס לאותו נושא בהסכמים קודמים. חוץ מזה, בג"ץ דחה עתירה נגד אותו סעיף, ומשרד המשפטים הסביר מדוע לדעתו אין כאן בעיה - אבל זה לא מעניין את שפירא. מעבר לכך, יש חוסר נוחות רבה בכך שמבקר המדינה בוחן הסכמים קואליציוניים. תפקידו הוא לבדוק את פעילות הממשלה וספק אם יש לו סמכות להתערב בניסוח של הסכמים פוליטיים.

על איזה "קושי" הוא מדבר?

כאמור, התחושה לפיה שפירא תופר תיק לנתניהו, נשענת גם על כך שאין זו הפעם הראשונה בה הוא מפרסם דוח בעניינו של ראש הממשלה, בו הוא קופץ למסקנות מרחיקות לכת ללא ראיות של ממש. הפעם הקודמת הייתה בפברואר 2015, ממש ערב הבחירות לכנסת, כאשר פורסם הדוח על מעונות ראש הממשלה. אז סיכמתי אותו במילים הללו: "אחרי שמקלפים את כל הרעש והצלצולים, עם מה אנחנו נשארים? עם זה שאין נהלים ברורים לתשלום הוצאות על המעון הפרטי של ראש הממשלה (כל ראש ממשלה) - בהחלט צריך לתקן. עם זה שיש לראש הממשלה (כל ראש ממשלה) כמה הוצאות בלתי מוגבלות - בהחלט צריך להגביל. עם זה שבנימין נתניהו קיבל מהמדינה כיסוי לאגרה בת 6,124 שקל שהיה ראוי שישלם מכיסו - בהחלט צריך לגבות ממנו בחזרה. עם זה ששרה נתניהו הזמינה חשמלאי המקורב למשפחה יותר מכפי שצריך - בהחלט צריך שהיא תשלם את זה. אבל זה פחות או יותר הכל". המסקנה בגוף אותו דוח הייתה, שלא הייתה חריגה מאף נוהל. אז כיצד הגיע שפירא למסקנה במבוא לדוח, לפיה ממצאיו "העלו חשש לכאורה לפגיעה בטוהר המידות, עד כדי חשש למעשה פלילי"? במילים אחרות: עורכי הביקורת לא מצאו אפילו חריגה מנוהל; שפירא החליט שיש בו ממצאים פליליים. הפער הזה לא הוסבר בשום צורה שהיא. העובדה שכיום המשטרה חושדת שהיו עבירות מצידה של שרה נתניהו, אינה מצדיקה את לשונו של שפירא לפני שנתיים וחצי; ובכל מקרה, הוא ייחס את המעשים גם לראש הממשלה - וזה ככל הנראה הופרך. זה בדיוק מה שקורה בדוח הנוכחי. בסופו של יום, כל מה שיש באמת - עם ראיות - הוא ההימנעות של נתניהו מדיווח מוקדם על ידידותו עם אלוביץ. את המחדל הזה ניתן לפרש לחומרה או לקולא, אבל גם הפירוש לחומרה אינו מצדיק את הקביעה הבומבסטית של שפירא לפיה "קיים קושי של ממש" בהסדר ניגוד העניינים. הרי גם לפי מה ששפירא עצמו כותב, הבעיות היו - לשיטתו - לפני חתימת ההסדר; אז איזה "קושי" קיים בהסדר עצמו? שוב: סתם ולא פירש. ומה שיש בדוח ודאי שאינו מצדיק את הקביעה הנחרצת בכותרתו בדבר "ניגודי העניינים של ראש הממשלה בתפקידו כשר התקשורת". שפירא לא הוכיח ניגודי עניינים ולא הוכיח שום דבר שמתקרב לניגודי עניינים. בדוח שלפני שנתיים וחצי תהיתי, האם לשפירא לא הייתה היושרה הדרושה לבוא ולומר: בדקתי ולא מצאתי שום דבר משמעותי. הפעם אני מתחיל לתהות, האם מדובר "רק" בכך, או שמא מדובר במניעים אישיים ו/או פוליטיים מצידו של מבקר המדינה. כי כאשר בשני דוחות קיים פער כה גדול בין הרטוריקה לבין העובדות, חוסר יושרה הוא הסבר שאינו מספק.