אי שם במחצית שנות ה-60 ביקשה עיריית תל אביב להרחיב הכביש המוליך להיכל התרבות ולפנות הצריף ממקומו. העירייה הגיעה להסכם עם גבאי בית הכנסת לפיו ייהרס הצריף ותמורת זאת יוקם בית כנסת מפואר ברחוב מרמורק 22. העירייה מצידה, הבטיחה לגבאים, כך לפחות נמסר, כי תעביר לרשות בית הכנסת 50 אחוז מהבעלות על השטח החדש וכן תשתתף ב-50 אלף ל"י בהקמת הבניין החדש. אולם, ביצוע התוכנית נתקל בהתנגדות של מנין מתפללים ע"ש ישראל ישראלזון (ישראלסון) שפעל בבית ברחוב מרמורק 22 פינת רחוב ביל"ו. המתפללים הביעו התנגדות להרס הבית בו היה חדר התפילה של המניין שלהם. הבית ששימש בית נכים עירוני–"בית עירוני לחוסים אינוולידים". ובו טופלו כשלושים חוסים הועבר ב-1938 כתרומה לנכים על-ידי ישראל ישראלזון. בין השאר התנה התורם, כי בבניין יהיה מנין קבוע וכי תיקבע לוחית שיש שתנציח את זכרו ואת זכר אשתו.
בהמשך הועבר בית הנכים לגבעת השלושה ובבית ברח' מרמורק 22 נשאר חדר התפילה של המניין, שהתאגד לאגודה בשם "בית הכנסת ע"ש ישראלזון." אגודה זו הגישה בשנת 1965 באמצעות עורך דין בקשה לצו מניעת זמני בפני שופט השלום בתל אביב מר אולסקר נגד התוכנית של עריית תל אביב להרוס את הבית במרמורק 22 ואת חדר התפילה של המניין בו נהגו לקיים מניין קבוע.
בא-כוח עיריית תל אביב, הציג בדיון מכתב ששלח למתפללים יו"ר המועצה הדתית פנחס שיינמן ובו ביקשם לעבור באורח זמני להתפלל בצריף ברחוב הוברמן עד שיוקם בית הכנסת החדש. כן הודיע להם שקיימת הבטחה מצד העירייה, כי בבית הכנסת החדש יונצחו בצורה נאותה שמותיהם של ישראלזון ואשתו ובהנהלת הבית החדש ישולבו נציגי המניין.
בית המשפט מחוזי בתל אביב דחה לבסוף את בקשת מתפללי "מנין ישראלזון" וקבע בנימוק לחלטתו כי "עצם העובדה שבמשך הזמן התרגל ציבור לבוא להתפלל במקום דרך קבע, אינה מלמדת בהכרח שהציבור הזה קנה חזקה במקום."
למרות החלטת בית המשפט המחוזי, חל עיכוב של כ...20 שנה במימוש התוכנית להרוס את צריף בית הכנסת במרמורק 1, ובית כנסת המשיך לפעול כסדרו בצריף עד שנות ה80 אז נסגר ונהרס.
בתחילת שנות ה-90 נחנך בית הכנסת החדש ברח' מרמורק מס' 22-20, הוא ממוקם כ-150 מטרים מזרחית למקום בו שכן צריף בית הכנסת. את חלונות בית הכנסת מעטרות עבודות ויטראז'.
