הצגות רבות נכתבו בנושא המפגרים, אך כמו זו -"האידיוטים", טרם נראתה. כי היא לא עוסקת במפגרים אמיתיים, אלא כאלה שחושבים בעזרת התחזות לאידיוטים-מפגרים, יצליחו להשיג מה שלא עלה בידם כנורמלים. ברגעיה הראשונים של ההצגה נראים קבוצת השחקנים יושבים בשורה פרונטלית, כמעט בלי זיע. לאט-לאט, כמו בוידאו הנודע בו נראה ישו בויה דולורוזה בתנועה כה איטית, שנדמית תחילה כמו צילום סטיל בטלוויזיה. אך לכשמתרכזים היטב בדמויות הפעם. הם נראים, כל אחד בהתאם לפיגורו כביכול, בתנועות המעוותות הבעות פנים וגוף, והקצב מתעצם והופך לסצינה מקיפה. ומכאן ממשיכה ההצגה לעלות עוד ועוד בסולם ההתפרקות של הדמויות, תוך סערה מוחלטת, שרק המדריכה שלהם סוזאן (תמר בנבנישתי) מנסה ומצליחה להרגיע במאמצים. המחזה המבוסס על סרטו של הבימאי הנודע לארס פון טרייר, מאתגר את השחקנים עוד יותר מאשר בסרט. כי כאן אין אפשרות לעבור עם המצלמה ללוקיישנים אחרים. כאן הבמה משנה לוקיישנים כבמטה קסמים הודות לעיצוב הבמה הכה ייחודי, מקורי ורב השראה של הרב אמן וואדים קשרסקי, שעיצב גם את התלבושות והתאורה הכה מתאימים. העיצוב שלו עשוי יריעת בד לבן ענק, אותה מגוללים מדי חילוף סצינה, שני שחקנים, כשמתחת הבד מתחלף הלוקיישן, הדמויות בתלבושות שונות והכל כמו בסרט. קשרסקי קנה את עולמו בתיאטרון מלנקי, בעיצוב מחזה של צ'כוב, בו יצר מחבלים לבנים מבנה המשנה צורתו על-פי הצורך - משהו מדהים שכמותו טרם נראה. האמן-הצייר והמעצב מעניק לשחקני הסטודיו בירושלים את האפקטים יחד עם מימוש התוכן - כך שהזרימה של ההצגה לא נעצרת כמו בחילופי תפאורה רגילים ואינה נקטעת. בסצינה נוספת אנו נוכחים במסעדה, בה המלצר מקדם את חבורת האידיוטים-קרי המפגרים לכאורה בסבר פנים יפות כשהם כבר מסיימים את הארוחה, הם מתחילים עם ההצגה שלהם, מרעישים עולמות עד שהמלצר מעיף אותם מבלי ששילמו על הארוחה. טריק ראשון. כך גם בדירת דודו של סטופר (סער שני) התזזיתי, שהדוד שלו בחו"ל ומבקש למכור את דירתו - החברה המתחזים נפגשים עם מטרוניתא מכובדת (גל דאי המרשימה), וב"גילוייהם" אודת בית חולים לחולי נפש המצוי ממול לבנין אותו היא איוותה לרכוש, גורמים לה לאבד את הרצון לקנות את הבית. בין חברי הקבוצה ישנו גם אקסל, (אורן הגני) שמספר שיש לו אישה עם תינוק אך עוגב על אחת מהצעירות. יש סצינות עירום של החטובים והיפים, שאף הן מעניקות פלפל לעלילה המשחררת מהצעירים את כל כללי החברה הקונוונציונלית. לקבוצת המפגרים האנטי מימסדיים ומתנגדי הבורגנות, שיש לכאורה מדריכה מקסימה ומכמירת לב, סוזאן, מגיעה מגיעה במקרה צעירה חביבה ותמימה ונורמלית, קארן (שרי עציץ) שלאט-לאט נסחפת למשחק שלהם. הסצינה שלה לקראת הסוף הופכת את הקערה על פיה ומציבה מראה לפני החבורה כיצד הם נראים כאידיוטים בעיני האחרים. סצנה מצחיקה נוספת היא כאשר שנים מהצעירים מכריחים את יפ (שרוליק פניאל בהמחשה הכי אכספרסיבית של מפגר ופסיכי) להשתין. סצינה קומית במיוחד, כמו צחוקים רבים הנגרמים בכל שרשרת הסצנות. כל זה נעשה בסופר מקצועיות והבחנה של הבימאי המחונן איגור ברזין, לצלילי מוזיקה מקורית סוחפת וקצבית של בוריס מלקובסקי, ועם עיצוב תנועה נפלא של אביב אבני - עיצוב המעניק לכל התכתשות וסערה את הממד הכה ריאליסטי ומשכנע. הסצנות רבות ומרתקות, והנזכרות היו רק בבחינת טעימה לקוראים. ההצגה הכה מיוחדת, מלאת הקצב והענין, שברבדיה מצוי גם מסר חברתי לא פשוט, מציגה את 16 מסיימי הסטודיו הירושלמי של ניסן נתיב, ככישרונות העתידים לכבב בהמשך על הבמות ובסרטים העתידיים.