המשבר הכלכלי הפוקד את ענף המסעדנות בארץ לא פסח גם על המסעדה התל אביבית הוותיקה "קפה נואר" (רחוב אחד העם 43), ששמה הולך כבר מזמן לפניה בזכות רמתה הקולינרית הגבוהה. מסתבר שעם נפגעי המשבר הקשה שעברה המסעדה, נמנית בין היתר קבוצה נכבדה ממיטב מלצריה, שביקשו להקדים רפואה למכה והתאגדו במשותף למאבק גורלי, שנועד להסדיר את תנאי-העסקתם ולהבטיח מבעוד יום שלא יתייצבו אל מול שוקת שבורה.. .
אלא שבצד מאבקם הצודק, לכאורה, שהניב בסופו של דבר אף פירות - עדיין מצטיירים המלצרים גם כעת, כפי שהצטיירו לא אחת בעבר, כ"עקב האכילס" של "קפה נואר". נוכחנו בכך זה עתה על בשרנו, בעת שפקדנו אותה בתחילת השבוע, כשהיא צפופה עד אימה ועמוסת-סועדים, שכמונו המתינו, בהרבה סבלנות, לשרות של מלצר שאמור להגיע.
במכה אחת אז המתנו עד בוש למלצר שכזה, כדי שסוף-סוף יואיל נא לבוא לקראתנו..היינו בשניים, לעת צהריים, מצפים לתפריט שיגאל את בטננו. אלא שעד לבוא התפריט הגואל, חלפה לא פחות מרבע שעה. אז כדי שלא להמשיך ולבזבז ככה סתם את הזמן - החלטנו לקצר את תהליך בחירתנו, ולהזמין במכה אחת כל מה שביקשנו: פיתה דרוזית ממולאת בבשר; קבב של טלה עם תפוחי-אדמה; פסטה של שרימפס בצירוף קלמרי; קינוח טאטן, ממולא בבננות, עם קרם קרמל וגלידת-וניל; ולרווייה גם בקבוק-סודה ואספרסו כפול.
אך התקווה ליעילות נגוזה
חיש קל, כי עד לבואה של מנת הפתיחה - הספיקו לחלוף 20 דקות תמימות, ואילו עד לבוא המנות העיקריות לשולחן - חלפה מחצית השעה בדיוק. אז בטרם שהגיע לשולחן הקינוח, החלטנו כבעלי ניסיון מר ונמהר, להקדים מבעוד זמן רפואה למכת ההמתנה, ולהזמין כבר מראש את חשבון הסיכום.
עברו לא פחות מ-20 דקות נוספות עד לבוא הקינוח בצירוף החשבון. הוא הסתכם ב-228 שקל, והוספנו עליו, לפנים משורת הדין, תשר של 12% לשרות שהיה בהחלט מחורבן על ארוחה שדווקא קיבלה ציון מצוין מאיתנו.
