"לאבד שר אחד זה חוסר מזל; לאבד שניים זה חוסר זהירות" - מסביר ג'ים האקר ב"כן, אדוני ה
ממשלה" מדוע אינו יכול להרשות לעצמו ששני שרים יתפטרו מממשלתו. אז מה נאמר על ראש ממשלה שלפחות שבעה מן הסובבים אותו חשודים או אף הודו בביצוע עבירות? וזה עוד לפני שדיברנו על ראש הממשלה עצמו.
תראו את רשימת מקורביו של
בנימין נתניהו שהיו או עודם מצויים בחקירות פליליות או משמעתיות - ואנחנו מדברים רק על ההווה או העבר הקרוב: ראש הלשכה,
נתן אשל, פרש בשל טענות להטרדה מינית; ראש הסגל,
ארי הרו, החשוד בקבלת שוחד ובמרמה קרוב לחתימה על הסכם עד מדינה - כנראה בנוגע לתרומות אסורות שגייס עבור נתניהו, ואולי בנוגע לפרשות מוזס ו/או בזק;
אבריאל בר-יוסף, אותו רצה נתניהו למנות לראש המטה לביטחון לאומי, חשוד בקבלת שוחד בפרשת כלי השיט; פרח לרנר, שהייתה יועצת של נתניהו, הודתה בפעילות בניגוד עניינים; עו"ד
דוד שמרון, בן-דודו ופרקליטו, חשוד בפרשת כלי השיט;
שלמה פילבר, שהיה ראש מטהו של נתניהו וראש מטה הבחירות של הליכוד ב-2015, מונה בידי נתניהו למנכ"ל משרד התקשורת וחשוד בעבירות חמורות בפרשת בזק.
ואז אנחנו מגיעים לזוג עצמו.
שרה נתניהו חשודה בפרשת המעונות, ובנימין נתניהו חשוד בפרשה 1000 (המתנות מ
ארנון מילצ'ן) ובפרשה 2000 (השיחות עם נוני מוזס). נכון לעכשיו נתניהו אינו חשוד בפרשת כלי השיט. אי-אפשר לדעת לאן תוביל עדותו של הרו, אם אכן יהיה עד מדינה, והאם יסבך את נתניהו. נתניהו מיודד עם
שאול אלוביץ, בעלי בזק - שלפי החשד קיבלה מפילבר יחס מועדף ופסול; אי-אפשר לדעת מה יעלה, אם בכלל, בהקשר זה בחקירת הפרשה.
נכון, בהחלט ייתכן שסביב נתניהו, במה שקרוי "האקווריום" בלשכת ראש הממשלה, היו אנשים בלתי ראויים - ושהוא עצמו נקי כשלג. בהחלט ייתכן שמקורביו ניצלו את מעמדם כדי להעשיר את עצמם, מבלי שהוא יידע דבר. ואני לא אומר זאת בציניות. תפקידו של ראש ממשלת ישראל הוא כנראה הקשה ביותר בעולם, ועל שולחנו נערמים מדי יום נושאים רבי חשיבות והרי גורל. אין זה מתפקידו ואין זה ביכולתו לבחון כל פעולה שעושה כל אחד מהסובבים אותו.
אבל גם אם זה המצב - מדובר ביותר מדי מקרים. לכל הפחות, הדבר צריך לעורר סימני שאלה סביב יכולתו של נתניהו לבחור את האנשים המתאימים ביותר והישרים ביותר לתפקידים בסביבתו ולשירות עבורו. דומה, שאם היה מדובר בחברה פרטית שהמנכ"ל שלה היה שוכר כל כך הרבה אנשים שמסתבכים בחקירות ובחשדות ובעבירות - הוא היה נדרש לפנות את מקומו.
ואולי זו הבעיה האמיתית והשורשית. נתניהו מכהן כראש הממשלה מזה שמונה שנים ברציפות, ובסך-הכל - 11 שנים. הוא מוודא בצורה שיטתית שלא יקום בתוך הליכוד איש שיערער על מעמדו, ומפלגות האופוזיציה "מצליחות" שלא להעמיד מועמדים ראויים מולו. נתניהו יצר אצל רבים - וכנראה גם אצל עצמו - את הרושם שאין לו תחליף, ושאוי לה למדינה אם ייאלץ לפרוש.
זמן כה רב בשלטון ותחושה מדומה כזו של נצחיות, מובילים לשכרון כוח - שמוביל לגאוותנות ("היבריס", כינו זאת היוונים). עקב כך, השליט עצמו והסובבים אותו מתחילים לחשוב שהכל מותר להם, שהכל מגיע להם ושאיש לא יוכל לגעת בהם. התוצאה האפשרית היחידה היא סיאוב ושחיתות. גם אם השליט עצמו אינו נגוע בה, הוא המקור העיקרי שלה.
לכן, גם אם נתניהו עצמו לא ביצע עבירה כלשהי - ולטעמי זהו "אם" גדול מאוד - הרי שהוא אחראי לכך שכל כך הרבה אנשים סביבו כן ביצעו עבירות (או לפחות חשודים בהן). נתניהו רחוק מלהיות האדם המתאים שיתן דוגמה אישית לצניעות ויושרה - ולכן אין סיכוי שהוא ינחיל זאת לבני משפחתו ולעוזריו. במצב הזה, ייתכן שיש רק פתרון אחד: להחליף אותו.
