|
חלומה כנערה היה להיות רקדנית, כמו אמה ● רקדנית קלאסית, או, אם לא, לפחות רקדנית מיוזיק-הול
▪ ▪ ▪
|
ז'אן מורו נולדה ב-1928 לאב בעל מסעדה ברובע ה-9 ולאם אנגליה-אירית, רקדנית. את רוב שנות ילדותה בילתה בווישי. כשאביה פשט רגל, עברה המשפחה לגור במלון זול במונמרטר. דודה של ז'אן מימן לה שיעורי ריקוד ופיתח בה את התשוקה לקריאת ספרים. אביה, לעומת זאת, היה צר אופק, קפדן ואלים. המריבות בין האב לאם, זוג לא מתאים, העכירו את ילדותה הקשה של ז'אן. חלומה כנערה היה להיות רקדנית, כמו אמה. רקדנית קלאסית, או, אם לא, לפחות רקדנית מיוזיק-הול. לו הייתה מצטרפת לאמה כשנפרדה מאביה, הייתה מנהלת קריירה של רקדנית בעולם האנגלו-סקסוני. אך החיים קבעו שז'אן תשחק. את הקריירה שלה כשחקנית התחילה דווקא בתיאטרון, שאותו לא עזבה מעולם. ז'אן, מלכת תיאטרון, שיחקה בכ-60 מחזות לאורך חייה. הבמאי הגרמני קלאוס מיכאל גרובר השפיעה עליה, לדבריה, עמוקות ושינה את חייה. מתפקידים קטנים בקומדי פרנסאז הגיעה מהר מאוד לתפקידים ראשיים. כשרון משחקה זוהה והוערך מייד וגדולי הבמאים שיחרו לפתחה. וכך, גילה יום אחד אביה של ז'אן את תמונת בתו בעיתון "פרנס סואר", שוד ושבר! בתו שחקנית! ז'אן למדה משחק ונעשתה שחקנית בהסתר מהוריה. עבור אביה המיושן של ז'אן, יליד המאה ה-19, המילה "שחקנית" הייתה נרדפת ל"פרוצה". הבת הסוררת קיבלה סטירה מצלצלת ונזרקה מהבית. הגירוש רק הגביר אצל השחקנית המתחילה את המרץ לדבוק בייעודה, בחירותה ובעצמאותה. ז'אן טרפה את החיים ולא נרתעה משום מכשול. ושיא האירוניה, גילמה תפקידי פרוצות בזה אחר זה. ברבות הימים סלחה לאביה והוא אפילו סיים את חייו בביתה.
|
|
ב-1962, ז'אן, בתפקיד קתרין, הצלע הנשית במשולש הסרט "ז'יל וז'ים", תפזם את השיר האלמותי בקולה הצרוד והחושני, שיר שידבק בה לנצח
▪ ▪ ▪
|
שלוש שנים לאחר הצלחתה בסרטיו של לואי מאל, גילמה ז'אן את דמותה של קתרין בסרטו של פרנסואה טריפו "ז'יל וז'ים", שהיה לתפקידה הידוע ביותר. השיר שליווה את הסרט, "מערבולת החיים", התפרסם אף עוד יותר ממנו וסיפור הצלחתו יוצא הדופן קשור בחיי האהבה הפרטיים של ז'אן עצמה. השיר נולד, למעשה, זמן רב לפני הסרט. ז'אן נישאה בפעם הראשונה ב-1949 לשחקן, לבמאי ולתסריטאי ז'אן-לואי רישאר. באותה שנה הופיעה בסרטה הראשון, "אהבה אחרונה", בבימויו של ז'אן סטלי. היחסים הסוערים, מלאי התהפוכות, און אנד אוף, בין ז'אן לבן זוגה, התנהלו תחת עיניו של החבר הטוב, סרז' רזוואני, שכתב בהשראתם את השיר "מערבולת החיים": נפגשנו, הכרנו, נפרדנו, חזרנו, נפרדנו... שבע שנים לאחר מכן, ב-1962, ז'אן, בתפקיד קתרין, הצלע הנשית במשולש הסרט "ז'יל וז'ים", תפזם את השיר האלמותי בקולה הצרוד והחושני, שיר שידבק בה לנצח. השיר, שנועד במקורו לחבורה מצומצמת בלבד, ששרה בטיולים במכוניות שכורות, קיבל במפתיע תפוצה רחבה הרבה יותר. פרנסואה טריפו ביקש מרזוואני רשות להשמיע את השיר בסרטו שבו הגיבורה מהססת בין הגברים בחייה ומחליטה, בסופו של דבר, לאהוב את כולם. צילומי הסרט נתקלו בבעיות תקציב ובתאונות שעיכבו את העבודה. "נשיר", אמר טריפו. וז'אן שרה את "מערבולת החיים" כשרזוואני מלווה אותה בגיטרה. הקטע, שצולם בבקתת עץ גדולה בהרי הווז', שולב בסרט. ב-17 במאי, 1995, שרה ונסה פאראדי את "מערבולת החיים" בטקס הפתיחה של פסטיבל קאן, מול נשיאת חבר שופטיו, ז'אן מורו. וזו, קמה ממושבה, הצטרפה לזמרת-שחקנית הצעירה וסיימה יחד אתה את השיר. בסופו של המופע המרגש, ז'אן הדביקה נשיקה לגב ידה של ונסה. השיר, שלא נועד להיות אלא הפתעה קטנה, הפך לסימן ההיכר של פסטיבל קאן ה-84, דואט מיתולוגי בהיסטוריה של הזמר הצרפתי.
|
|
כשנפצע הילד בתאונת דרכים, במכוניתו של ז'אן-פול בלמונדו, ונפל לתרדמת בת שבעה עשר ימים, לא משה ז'אן ממיטתו
▪ ▪ ▪
|
ב-1949, השנה שבה החלה ז'אן לשחק בסרטים, נולד בנה היחיד. ז'אן לא נועדה להיות אמא. כך תספר מאוחר יותר. היא ילדה תוך שעתיים והתקשרה מייד לבמאיה כדי להודיע שהיא מרגישה נפלא וזמינה לעבודה. ילדיה היו הדמויות שגילמה, שלהן נתנה חיים ולא היו לה, לפי שעה, צרכים אחרים. את ז'רום בנה אהבה, למרות הכול, בדרכה שלה. כשנפצע הילד בתאונת דרכים, במכוניתו של ז'אן-פול בלמונדו, ונפל לתרדמת בת שבעה עשר ימים, לא משה ז'אן ממיטתו. אך ז'רום, שסבל מהיותו הבן של, לא היה מאושר. רק מאוחר בחייו מצא את עצמו וייעודו והשלים עם הוריו. כיום, ז'רום רישאר, בן 86, חי בלוס אנג'לס כצייר. כשהייתה בת 31 לקתה ז'אן בסרטן הרחם ומאז נמנע ממנה להיות אם שוב. זוהי השנה שבה נפרדה מהמעצב הגדול, פייר קרדן, לאחר רומן של כמעט חמש שנים. כל פריז יודעת שקרדן אוהב גברים. אך ז'אן, שהתאהבה בו ממבט ראשון, ידעה שקרדן יוכל לאהוב אישה. המעצב הבליט את יופיה הייחודי של השחקנית הנערצת בתלבושותיו היוקרתיות. בני הזוג רצו שניהם בילד משותף אך החיים קבעו אחרת.
|
|
ב-1951 נפרדה מבעלה הראשון, אב בנה, ז'אן-לואי רישאר אך נשארה אתו ביחסים טובים והמשיכה בשיתוף פעולה אמנותי
▪ ▪ ▪
|
ז'אן מורו ניהלה את חיי האהבה שלה, לדבריה, כגבר. קשריה נולדו תמיד מתוך הערכה לפעילותו האמנותית של האהוב. בין מאהביה של הפאם פאטאל נמנו פרנסואה טריפו, ז'אן-לואי טרנטיניאן, מרצ'לו מסטרויאני, סשה דיסטל, אורסון ולס, טוני ריצ'רדסון (שעזב את ונסה רדגרייב בשבילה), ראול לוי (מפיק סרטים, במאי ותסריטאי שהתאבד בגיל 44 ב-1966), ז'ורז' מוסטקי. ז'אן לא אהבה את בגידותיו של זה האחרון ועזבה אותו לאנחות בלי לומר לו מילה עד סוף חייו. ב-1951 נפרדה מבעלה הראשון, אב בנה, ז'אן-לואי רישאר אך נשארה אתו ביחסים טובים והמשיכה בשיתוף פעולה אמנותי (רישאר כתב תסריטים עם טריפו). ב-1977 נישאה לבעלה השני, הבמאי ויליאם פרידקין ("מגרש השדים", "הקשר הצרפתי"). הזוג נפרד לאחר שנתיים כי ז'אן לא יכלה לסבול את החיים בארה"ב.
|
|
דירתה, שבה גרה מזה 33 שנה, הייתה גדושה ספרים
▪ ▪ ▪
|
ז'אן מורו הייתה קוראת נלהבת והעריצה במיוחד את ג'יימס ג'ויס וגיום אפולינר. דירתה, שבה גרה מזה 33 שנה, הייתה גדושה ספרים. ספרי פילוסופיה לא נכנסו אליה. ז'אן לא התביישה להכריז שפילוסופיה משעממת אותה. כמו-כן סיפרה שהייתה נרדמת עם ספרים בתוך מיטתה. בין חבריה הקרובים נמנו המינגווי, אנאיס נין, טנסי ויליאמס, מרגריט דיראס לה קראה " מרגו", ג'ויס קרול אוטס אתה עיבדה תסריטים מתוך ספריה.
|
|
לכל אוהב קולנוע ז'אן מורו שלו ● יש הזוכרים אותה עם בריז'יט בארדו ב"ויוה מריה" של לואי מאל, יש הזוכרים אותה כסלסטין ב"יומנה של חדרנית", בבימויו של לואיס בונואל
▪ ▪ ▪
|
ז'אן מורו נחשבת לסמל הגל החדש והקולנוע הצרפתי בכלל. השחקנית הדגולה זכתה בפרסים רבים, גם בינלאומיים, ביניהם אוסקר כבוד שהוענק לה מידיה של שרון סטון ב-1998 על כל פועלה. " ז'אן לה פראנסז", כפי שכינוה מחוץ לארצה, הייתה שגרירתו המיטבית של הקולנוע הצרפתי ברחבי העולם. לכל אוהב קולנוע ז'אן מורו שלו. יש הזוכרים אותה עם בריז'יט בארדו ב"ויוה מריה" של לואי מאל, יש הזוכרים אותה כסלסטין ב"יומנה של חדרנית", בבימויו של לואיס בונואל, לפי הרומן של אוקטב מירבו, יש כזונת צמרת ב"אווה" של ז'וזף לוסי, יש כמורה ב"מדמואזל" של טוני ריצ'רדסון, יש כאם הדבקה למעלה מהנדרש בבנה ב"מודראטו קנטבילה", בבימויו של פיטר ברוק, לפי הרומן של מרגריט דיראס, יש כלידיה בסרטו של אנטוניוני, "הלילה", יש כז'אקי ב"מפרץ המלאכים" של ז'אק דמי, יש כז'ולי ב"הכלה לבשה שחורים" של פרנסואה טריפו, יש כמרגריט דה ולואה בסרטו של ז'אן דרוויל, "המלכה מרגו", יש כליידי מ. בסרטו של לורן היינמן, "הזקנה שהלכה בים", לפי הרומן של פרדריק דאר, יש כסבתא בסרטו של פרנסואה אוזון, "הזמן שנשאר", יש כרבקה, אמו של ויקטור, ב"מאוחר יותר", בבימויו של עמוס גיתאי, לפי ספרו האוטוביוגרפי של ז'רום קלמן. ורבים מאוד יזכרוה תמיד כקתרין, אישה מודרנית, הבזה למוסכמות, ב"ז'יל וז'ים" של פרנסואה טריפו, זו המפזמת להנאתה את "מערבולת החיים".
|
|
