בליבה של העיירה הציורית ולדסהוט, שבדרום היער השחור, ממוקמת מסעדת "לה אסטנסיה", שהתמחתה בהכנת מעדנים ארגנטינאיים גזעיים. את המסעדה, הטובלת בנוף עטוף בירוק, והמעוצבת היטב בנוסח הפמפס, מנהלת משפחה, בת שלושה דורות קולינריים.
מלצר, הלבוש מכף-רגל עד ראש בחיקוי המושלם לגאוצד גזעי, הושיט לידינו תפריט מפתה,שהכיל בין דפיו כל מה שנכסף לו יליד-ארגנטינה: מבשרים על האש, דרך פסטות ופיצות, ועד לקינוחים מגרי-תיאבון, עם תה-מאטה מסורתי, שבלעדיו ארגנטינאי מצוי מתקשה לתפקד..
היינו בשניים, לעת צהריים, ומתוך שלל מנות הפתיחה בתפריט, בחרנו באמפנדות ארגנטינאיות מסורתיות, בטעם של תירס ובטעם של עוף. הן היו טעימות להפליא, הוכנו ואודו, כנדרש, בתנור - ולמרבה המזל לא, חלילה, טוגנו, כפי שנהוג להכינן כאן בארץ, באותן מסעדות המתיימרות להיות ארגנטינאיות. האמפנדות לוו בצלוחיות צ'ימיצ'ורי ופסטו, שהוסיפו להן קורטוב-נופך פיקנטי, והיה, בנוסף, גם לחם הבית, עם ממרח-מיונז, שערב לחיכינו.
על הגובה מן המנות העיקריות בתפריט החלטנו ללכת על השופרא-דשופרא של "לה אסטנסיה"" מוג'חאס גזעי, ובשפת בן-אנוש - מבחר שקדי-עגל, שנעשו כדרכם היטב על האש, ושהותירו בפינו טעם של עוד. גם הקינוחים היו על הגובה" פנקייק טבול בריבת-חלב אמיתית, ופלאן-קרמל, ששפתיים ישק. אספרסו כפול, בליווי סודה צוננת, נעלו ארוחה שהייתה לדוגמה.
החשבון עבור שנינו הסתכם ב-40 אירו, והוספנו עליו תשר של 15% לשרות שהיה בהחלט למופת. את "לה אסטנסיה" זיכינו ב-9 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו, והיא מומלצת מאוד למי שנכסף לחוויה קולינרית.
