יש בישראל עיתונאים החושבים שהכללים לא חלים עליהם. כאלה הסבורים שמותר להם להשתמש במסמכים גנובים, כאלה החושבים שמותר להם להתעלם מעובדות מוכחות, וגם כאלה הבטוחים שהם מעל לכל ביקורת. עיתונאים המשוכנעים שמותר להם להגיד הכל בכל מכל כל - ושאסור להגיד עליהם אפילו מילה אחת. עיתונאים שנזעקים לצעוק בקולי-קולות שסותמים להם את הפה. עיתונאים שמסיתים נגד אחרים ואז בוכים שמסיתים נגדם. זה בדיוק הסיפור של זעקות השבר על "בנימין נתניהו שמסית נגד התקשורת". אם מישהו פה מסית, זה חלקים ניכרים בתקשורת נגד נתניהו. מו"לים ועורכים ועיתונאים ופרשנים ושדרנים, שלא מוכנים לקבל את ההכרעה הדמוקרטית של העם, שיש להם אינטרסים אישיים, שיש להם מניעים כלכליים, שמתגייסים להפיל את הממשלה הנבחרת ובמיוחד את העומד בראשה. שיהיה ברור: ביקורת על השלטון היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. דעה אישית היא רצויה וגם חיונית. ושיהיה עוד יותר ברור: נתניהו רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת. הוא נהנתן, הוא אוהב מתנות, הוא שונא לשלם, הוא מתחכך במיליונרים, הוא מגייס תרומות עתק בחו"ל, יש בסביבתו הרבה יותר מדי אנשים שנחשדו וגם הודו בשחיתות. הבעיה היא, שרוב התקשורת הישראלית אינה מסוגלת ואינה רוצה לטפל בנתניהו בצורה עניינית. או שאתה בעדו או שאתה נגדו. אין אמצע. או שאתה תומך בו או שאתה תוקף אותו. אין עובדות אוביקטיביות. תנו לי את השם של אמצעי התקשורת - ואומר לכם מראש מה יכתוב ויגיד וישדר על נתניהו. כנ"ל לגבי חלק ניכר מן העיתונאים הבכירים בכל המדיות. מתי לאחרונה ראיתם מילה טובה על נתניהו מצד נחום ברנע, אמנון אברמוביץ' או בן כספית? הרי לא יכול להיות שכל מה שהוא עושה הוא גרוע. לא יכול להיות שכל פעולה שלו היא כישלון. יש צמיחה כלכלית, יש קשרים עם מדינות חשובות, יש שיפור בחינוך, האינפלציה אפסית, האבטלה נמוכה, טרור הסכינים כמעט והודבר, יישובי הצפון נהנים משקט. אלו הן עובדות אמפיריות שלא ניתן להכחישן. מי שנאנח ללא הרף על שנות שלטונו הארוכות של נתניהו, לא יכול להתעלם מההישגים באותן שנים. קבלו תיקון: הוא יכול; עובדה שעושים את זה. מה שעוד יותר חמור הוא, שחלק משמעותי מאמצעי התקשורת לא מסתפקים בביקורת ראויה. לרבים מהם לא די בכך שיגמדו או יעלימו את ההישגים, ויבליטו או יעצימו את הכשלונות והבעיות. זה לא מספיק. עובדה שהציבור בוחר בנתניהו שוב ושוב. אז מה עושים? ממציאים. מפברקים. משקרים. זה יכול להיות ב"סתם" הטיה. למשל: לטעון שנתניהו רוצה מטוס צמוד. העובדות הן, שמדובר בהמלצה של ועדה ציבורית בראשותו של אליעזר גולדברג - שהיה שופט בית המשפט העליון ומבקר המדינה - שמצאה שמטוס שיעמוד לרשותם של הנשיא וראש הממשלה, יהיה זול יותר מאשר חכירות נקודתיות. אבל זה נתניהו, אז מדביקים לו ניסיון לבזבז לטובת עצמו עשרות מיליונים מכספי הציבור. וזו רק דוגמה קטנה ולא הכי משמעותית. זה מגיע עד כדי שקרים בוטים שמתעלמים ממסמכים. למשל: ה"גילוי" לפני שבועיים ולפיו נתניהו חשוד בשוחד בפרשות 1000 ו-2000. רוב אמצעי התקשורת הציגו כמוצאי שלל רב את המסמך שהגישה המשטרה לבית המשפט. הייתה רק בעיה קטנה: שמו של נתניהו לא נזכר בו אפילו ברמז. כפי שהסברנו כאן, הדבר לא היה מקרי. אז אולי נתניהו אכן חשוד בשוחד, אבל זה לא נאמר במסמך שהוצג כ"הוכחה" לכך. זה היה שקר מכוון, שהתבסס על ההנחה הנכונה ולפיה הציבור לא קורא וממילא לא מבין את הדקויות. אפשר לשבת כאן ולתת עשרות דוגמאות לסיקור התקשורתי המוטה הזה. מובן, שיש דוגמאות הפוכות מצידו של ישראל היום - אבל אליו איש לא מתייחס ברצינות. מה עוד, שישראל היום הוא אמצעי תקשורת יחיד אל מול גל בלתי פוסק של מילים כתובות ומשודרות שניחת על הציבור משורה ארוכה של עיתונים, ערוצי טלוויזיה, תחנות רדיו ואתרי אינטרנט - ועוד לא אמרנו כלום על המדיה החברתית. אחרי שבועות וחודשים ושנים של התקפות כאלו - שחלק ניכר מהן כבר הופרכו - בא נתניהו ואומר: מסיתים נגדי, רוצים להפיל אותי. זהו. זה כל מה שאמר. מה הבעיה?! אסור לו להגיב?! אסור לו להתגונן?! אסור לו להביע דעה?! מה שמותר לכל זב חוטם עם מקלדת, אסור לראש הממשלה?! ואיפה לעזאזל פה ההסתה?! זה בדיוק העניין. לדעת רבים בתקשורת, אסור לנתניהו להגיב ולהתגונן ולהביע דעה. הוא צריך לספוג הכל ולשתוק. רק להם מותר לדבר ולהסית ולשקר. כי הם עיתונאים; הם מעל החוק ומעל הכללים. זו הסכנה האמיתית לחופש הביטוי ולחופש העיתונות ולדמוקרטיה. כאשר עיתונאים ואמצעי תקשורת מחליטים שהם יודעים יותר טוב מכולם, שהם צריכים לקבוע, שהציבור מטומטם מכדי להכריע, שאין צורך בחקירות ובבירור משפטי ושאפשר לעבור הישר אל הגרדום בכיכר העיר. תקשורת כזו מאבדת את הלגיטימיות שלה. ובלי תקשורת חופשית אמיתית - חופשית משיקולים זרים של עצמה - אין דמוקרטיה.