בריכת התנינים

"ברכת התנינים" של בועז יזרעאלי הוא קובץ סיפורים המעלים על נס אותו גיבור בגרסאות שונות, גיבור הנראה כבן דמותו המוקצן של המחבר עצמו. הסיפור האחרון בקובץ, "התייר האיטלקי", אוטוביוגרפי בעליל, מאשר תחושה זו, ומתכתב עם הסיפור הראשון, "מיטה מתקפלת", שהמרכיב הדמיוני בו, חזק ככל שיהיה, אינו מסתיר את מקור השראתו הריאליסטי. כאב השיניים, הרגשת התלישות, הניתוק, חוסר העניין בחיים, חוסר התוחלת, חוסר המוטיבציה, חוסר כסף, חוסר דיור, חוסר חברים, חוסר חברה - כל אלה נמצאים גם בסיפור הראשון, הלא ריאליסטי, כביכול, שכמו שואב בדליים מלאים מהכוח המדמה וגם בסיפור האחרון הנראה שאוב ממציאות עברו של הכותב. חוסר הנושא המאפיין את גיבורי הספר אינו מוגדר כסטייה. הסוטה המופיע ביעף בסיפור האחרון, "התייר האיטלקי", נותן לו את שמו על-אף שאינו תופס בו מקום רב. דמות שולית זו תפקידה הוא להדגיש את ההבדל המהותי בינה לבין גיבורנו. זה האחרון, שלא כמו התייר האיטלקי בן השישים, אינו סוטה. הוא אינו ממריא לקטמנדו או לתאילנד כדי להפיל בפח ילדים. בסיפור האפונימי "ברכת התנינים", אחד מהטובים והמקוריים שבקובץ, דומה שהדמות הניהיליסטית השלטת, שגריר נורווגי באפריקה, משלבת באישיותה, באופן יוצא דופן, קווים סוטים, אך זהו כאמור גיבור קצת חריג בנוף הספר. כי חוסר נושא בחיים - חוסר פרספקטיבה, חוסר שורשים, אינה סטייה וגם לא מחלה. כך מוסבר בפירוש בסיפור "הגירוש" שבו הוריו של ילד מגודל, דנדי שחצה את גיל הארבעים ולא עושה דבר בחייו, נאלצים לגרש אותו מדירתם שבה הוא יושב בטל באופן מחפיר. וגם היושב זמנית בקטמנדו מהסיפור האחרון מספר לידיד מקומי מזדמן על מגוריו בלית ברירה בדירת הוריו. אחיו של דין - "ג'יימס דין" מ"הגירוש", מהווה את ניגודו המובהק: האח, ששמו גלעד, גר ביישוב כמו שוהם, עם אישה מתוקה ותינוקת רכה, ביתו נאה וחייו נעימים. אך דין מוצא שהם משעממים. הגיבור של בועז יזרעאלי, גבר תלוש, לעתים קרובות מכור לסמים כדי למצוא איזה עוגן, לעתים קרובות עסוק בכתיבה כלשהי ובהרהורים ארס פואטיים הנגררים ממנה, מציג את החיים הקונוונציונליים באופן נלעג אך החלופות שהוא מוצא גרועות מהם, אללי, בהרבה. עם זאת, הגיבור אה לה יזרעאלי ניחן לפעמים בכנות הראויה כדי להביע נוסטלגיה לחיים המרובעים והמשעממים עם בית או דירה מהוגנים, עבודה במשרה מלאה, גינה, אישה וילדים. כך חושב, למשל, אמיר, מכור כבד לסמים: הוא חולף מול בתי המושב שבצד הכביש, רואה אנשים יושבים בחצרות שלהם ומדברים, משקים את הגינות שלהם, אוספים את מה שנושר מעצי הפרי שלהם, חיים את החיים הנקיים והמתוקים שלהם. מבטו חוזר אל הכביש והוא בולע את חמיצותו למראה הבתים הפסטורליים האלה ויושביהם שמשחקים בחצר עם ילדיהם. כי שם הם וכאן הוא, עולם מול עולם, הצרות שלו והצרות שלהם (עמ' 85). אך רוב הזמן, גיבורו של יזרעאלי משלח חצי ביקורת בישראל, מדיניותה וחברתה, מתוך נקודת המבט של איש שוליים, שזרותו מקנה לו מבט סאטירי, כמו חדש (כמו כי לעתים הוא צפוי). ובסוף הספר, אפילו זר של ממש, הודי, ששהה בישראל במסגרת תוכנית לחילופי חיים, מוסר לקורא את מבטו המסויג על המדינה וממהר לברוח ממנה אל ביתו. ואף ההפך. נפאלי, שמנהל מלון בקטמנדו ונשאר בתחום העוני, חושב שבישראל, כעובד זר, יעשה קופה. אך הנפאלי, שלא כהודי, אינו מכיר על בשרו את הארץ. מוטיב האומללות והקדרות שולט בחציו הארוך הראשון של הספר, שגיבוריו משרים דכדוך ומועקה. לעתים קרובות הם דומים לחיות, בבחינת מותר האדם מהבהמה - אין. יחסיהם עם הזולת מושתתים על הטרדה. והינה, אחרי ששאלתי את עצמי ברחמים עצמיים ראויים לגנאי מדוע נגזר עליי לקרוא בקיץ, ועוד חם מהרגיל, ספר שאינו "קריאת קיץ", גם אם שפתו תקינה וקולחת, הגעתי לסיפור ה-14, "ראיון עבודה", ונשמתי סוף-סוף לרווחה. הגיבור ומהותו בעינם עומדים, אך הטון השתנה והפך "נשכני". "ראיון עבודה" הוא סיפור משעשע. האירוניה המצהילה שלו פועלת את פעולתה, למשל: כן, צריך רב. גם אני צריך. אלא שמטעמי זהירות לא כדאי להמציא סתם שם ולטעון כי זהו הרב שלך ואתו אתה "מתייעץ". רק חילוני מנותק, כמוני, עלול לחשוב שאפשר פשוט לזרוק שם, איזה שם סביר ונפוץ, נניח הרב זיסקינד. מה כבר עלול לקרות אם אומר שאני עם הרב זיסקינד? אבל בדיוק על זה, על מה שעלול לקרות, כדאי לחשוב היטב. כי לא מן הנמנע למשל שהמראיין ישאל: הרב זיסקינד מאלומות רחל או מגבעתיים? (עמ' 166). וסוף ראיון העבודה מצליף בכושר המצאה אירוני חד. החל מהסיפור ה-14 (בספר 20 סיפורים), העגמימות והאומללות מפנות מקום להומור משעשע שלא היה מבייש שום סטנדאפיסט. הבחור הוא אותו בחור אך אמיר, ששמו עכשיו אלישע, החליט פתאום להמיר את ההתמכרות לסמים בגידול ילדים. עסקת החליפין הזו אינה נראית בעיניו טובה כשלעצמה אך סוף-סוף ימצא חן בעיני החברה, מה גם שחיתולים ושאר מוצרים לתינוקות עולים פחות מצריכת סמים. נשמע משתלם. [הביקורת התפרסמה לראשונה באתר אימגו]