|
בעדויות במשטרה, כך לפי העיתונות דאז, סיפרו פועלים פצועי האסון, כי בהתקרב האוטובוס אל מפגש המסילה הבחינו באור הרכבת ובזרקור התאורה שהיה מעליה וצעקו לנהג "רכבת, רכבת"
▪ ▪ ▪
|
כעבור זמן קצר הגיעו למקום התאונה קציני וחוקרי משטרה ומנהל הרכבות מנחם סבידור (לימים ח"כ ויו"ר הכנסת) והוחל בחקירת התאונה הקשה. נהג הרכבת, יוסף רוזנר מקריית מוצקין סיפר כי צפר כל הזמן ובשל תנאי החשיכה הפעיל גם זרקור תאורה. נהג ה אוטובוס דב טילו מקריית חיים, שלא נפגע בתאונה, טען כי לא שמע כלל את הצפירה וכי באוטובוס שהיה עמוס ודחוס בנוסעים היה רעש והמולה שלא אפשרו תנאי ראות ושמיעת הצפירה. בעדויות במשטרה, כך לפי העיתונות דאז, סיפרו פועלים פצועי האסון, כי בהתקרב האוטובוס אל מפגש המסילה הבחינו באור הרכבת ובזרקור התאורה שהיה מעליה וצעקו לנהג "רכבת, רכבת" אולם הנהג ניסה בכל זאת לחצות את המסילה אולם הוא לא הצליח והרכבת פגעה באוטובוס. היו נוסעים שהעידו, כך על-פי דיווחי העיתונות דאז, כי נהג האוטובוס הבין כי לא יוכל לסיים את חציית המסילה והצליח להימלט מהאוטובוס ברגע האחרון ולכן הוא היחידי שלא נפגע כלל. אולם הדבר לא הוכח ויתכן שמדובר בעדות לא מבוססת. יצוין כי במפגש הרכבת בו אירעה התאונה לא היה מותקן מחסום אוטומטי. מנהל הרכבות מנחם סבידור סיפר לעיתונאים כי בקו לאורך מסילת חיפה עכו יש לפחות 15 מפגשי מסילות רכבות. בקו מופעלות מדי יום בין 4-2 רכבות ביום בשעות קבועות הידועות לכל תושבי האזור ולנהגים, התנועה במחסומים מועטה ולא מצדיקה הקמת מחסום, מה גם שהוצאה הכספית להקמת מחסום בכל מפגש כביש עם מסילת רכבת היא הוצאה "שאין משרד התחבורה יכול לעמוד בה". ברכבת ישראל הוקמה ועדה פנימית לבדיקת התאונה. מיד אחרי התאונה נלקח נהג האוטובוס למשטרת קריית חיים לחקירה. הובע חשש שקרובי משפחותיהם של נוסעי האוטובוס ינסו לפגוע בו.
|
|
ראש העיר אבא חושי הביע את השתתפותה של העיר באסון ואמר כי "הגיע הזמן לנקוט אמצעים נמרצים כדי להספיק את ההפקרות המשתוללת בדרכי הארץ"
▪ ▪ ▪
|
יום לאחר האסון ביום שלישי 23 בנובמבר 1954, נערכו הלוויותיהם של 10 מהרוגי האסון כולם או לפחות רוב רובם כך נמסר התגוררו במעברת כורדני ב'. מאחר שרוב הנוסעים עבדו בנמל חיפה ב"סולל ובונה" ובמפעלים באזור קראה מועצת פועלי חיפה לציבור הפועלים להשתתף בהלוויות. מסע ההלוויות יצא מבית החולים הממשלתי רמב"ם בחיפה לבית העלמין בחוף הכרמל. קהל רב השתתף בהלוויות המלווים הוסעו בעשרות אוטובוסים לבית העלמין. דברי הספד נשא מזכיר מועצת פועלי חיפה יוסף אלמוגי. משטרת חיפה וסדרנים מפלוגת הפועל שמרו על הסדר בעת מסע ההלוויה בעת ההלוויה הושבת נמל חיפה בו עבדו רבים מההרוגים. ישיבת עירית חיפה נפתחה בעמידת דום לזכר קורבנות התאונה. ראש העיר אבא חושי הביע את השתתפותה של העיר באסון ואמר כי "הגיע הזמן לנקוט אמצעים נמרצים כדי להספיק את ההפקרות המשתוללת בדרכי הארץ". יומיים לאחר התאונה ביום ד' 24 בנובמבר מת מפצעיו בבית חולים רמב"ם נפתלי פויסבודו אחד מפצועי התאונה ובהמשך מת מפצעיו פצוע נוסף. ומספר ההרוגים באסון עלה ל-12.
|
דוח שר התחבורה והרשעתו של הנהג
|
|
|
|
השופט ב. זוהר, קבע כי הרכבת הייתה מוארת וצפרה לאות אזהרה, הרשיע את הנהג טילו באשמת הריגה ברשלנות פושעת ודן את טילו לשנת מאסר בפועל
▪ ▪ ▪
|
כשבוע לאחר התאונה מסר יוסף ספיר שר התחבורה דוח לכנסת על התאונה ועל ממצאי החקירה. יוסף ספיר אמר כי מממצאי החקירה עולה כי נהג ה אוטובוס, דב טילו, הוא האשם בתאונה מכיוון שחצה את המסילה למרות שהרכבת הייתה מוארת, וצפרה לאות אזהרה. דב טילו בן 35 נהג האוטובוס נעצר ביום רביעי בפקודת שופט שלום בחיפה א.זליגמן ל-14 יום אולם בהמשך שוחרר בערבות. משפטו החל בינואר 1955 הוא הואשם בגרימה לתאונה ולמוות ברשלנות פושעת מאחר שלא נקט באמצעי זהירות המתבקשים. הנהג טען להגנתו כי לא הבחין ברכבת בשל תנאי הראות והשטח. השופט ב. זוהר, קבע כי הרכבת הייתה מוארת וצפרה לאות אזהרה, הרשיע את הנהג טילו באשמת הריגה ברשלנות פושעת ודן את טילו לשנת מאסר בפועל. שמות ההרוגים והפצועים בתאונה (על-פי דיווחי מועצת פועלי חיפה במודעת אבל שפורסמה בעיתונות העיתונות דאז, יתכנו שיבושים בשמות, א.א). שמות ההרוגים: אברהם אשכנזי, יצחק מור חיים, בנימין סלוני, קלמן מאליס, יעקב ביטון, ישראל כהן, ישראל שלמה, שמעון בכר, אברהם בן רפאל, בנימין קדוש, נפתלי פויסבודו והרוג נוסף שמת בהמשך מפצעיו בתאונה הקשה.
|
|
