"ארבעה אבות" הוא רומן המורכב משלוש עלילות, כל אחת מתקופה אחרת. העלילה הראשונה נקראת "1961 הראשון" ובנויה מחליפת מכתבים בין מר א' בוכמילר, אזרח תל אביבי, לסגן מהנדס העיר, ברוך דומיני, בתחילה רשמית ולאחר מכן אישית. אליהו בוכמילר מתלונן על שבעלת הדירה מעליו, גב' קלרה נוימן, בונה באופן בלתי חוקי גזוזטרה. הגברת תתגלה, בהמשך חליפת המכתבים, כאישה צעירה ומצודדת שבוכמילר המציצן לא מפסיק מלצפות בה ומלהטריד אותה. הוא חומד אותה בלהט ומתקנא בבנו הצעיר ובסגן מהנדס העיר המנהלים אתה רומן של ממש. קלרה באה מרומניה, בלי הורים, ובצד מקצועה כסייעת לרופא שיניים היא מנגנת בחליל. העלילה השנייה נקראת "1993 השני והשלישי" ומספרת מנקודת מבטו של סופר יודע כול, בגוף שלישי, על גיורא, וטרינר, שאשתו, שרון, בוגדת בו במשך שש שנים עם מיכה, כתב תרבות ואמנות. מיהו אביה של הבת שמגדלים גיורא ושרון? בשלב זה לא ידוע. יש לה ארבעה אבות ואין לה אף אב. שרון דומה במידה מסוימת לקלרה. כמוה היא אישה יפה, פאטאלית, שבצד מקצוע פרוזאי, במקרה שלה עורכת דין של נדל"ן, עוסקת בכתיבה. שתי הנשים מחפשות עולם אמנותי וחיות בו, כביקום מקביל, בצד עבודתן לצרכי פרנסה. כמו קלרה, גם שרון לא מכאן. שרון עלתה מצרפת והוריה גרים בטולוז ולא שייכים לישראל. וכמו קלרה המנהלת פרשת יחסים סוערת עם גבר נשוי, גם היא, שרון, נפגשת עם מיכה, הנשוי לג'ני, למפגשים ארוכים ולוהטים, בקשר לא רק של גוף כי אם גם של נימי הנשמה. העלילה השלישית נקראת "2004 הרביעי" ומורכבת מפוסטים של בתה של שרון, נירה, בת ה-17. בעלילה זו, הכתובה ברובה בחיקוי סגנון של מתבגרת, נפתרות התעלומות (חלק זה, על-אף שהוא נוגע ללב ונחוץ להבנת הרומן, אני, אישית, אהבתי פחות מאשר את החלקים האחרים).
שלוש העלילות מחוברות בדמויותיהן של בוכמילר האב ובוכמילר הבן. גם הבן יהונתן גדל להיות מציצן, טפיל ומניפולטור, כמו אביו, ואפילו נפטר באותו גיל, 64. חוטים רבים נוספים מחברים את העלילות. בוכמילר האב, וגיורא, בעלה של שרון, הם אלמנים הנתונים להתקפי טירוף שכשלו בגידול ילדיהם. חוט נוסף המחבר בין שתי דמויות אחרות, מיכה, מאהבה של שרון, וברוך, סגן מהנדס העיר, מאהבה של קלרה, הוא כמיהתן ליצור "הרף עין של זוגיות שלווה, לא רק תשוקה בוערת" (עמ' 57), בתוך מערכת היחסים המוסתרת. פרשת האהבים של מיכה ושרון דומה לזו של ברוך וקלרה, כשלושים שנה קודם לכן. הטכנולוגיה התקדמה, המחשב העלים את מכונת הכתיבה, אך התשוקות החבויות, גוף ונפש, שמונעים מהן להתממש באופן שלם, עדיין פורצות באותה דרך. ובספר אין להן הפי אנד. מיכה, שניצל ממוות פיזי, יחיה על הברכיים, וגורלו ידמה לזה של אביו דווקא משום שלא רצה לנהוג כמוהו.
הספר איננו שגרתי לא במבנהו ולא בתכנו. יש בו יסודות של מלודרמה, של מותחן, של רומן פסיכולוגי, ריאליסטי, דמיוני ושל משלי חיות (אהבתי במיוחד את כל הקטעים הנוגעים לוטרינריה וקשריה לבני אדם). אהבות, בגידות, נסיונות רצח ואולי גם רצח, התאבדות, הכל אמין ולא אמין, מעורר עניין ונקרא במהירות. הקורא נשאב אל תוך עולם מעוקם, טעוי ומזויף, שבו כל הדמויות, האומללות או המתועבות, מחמיצות את חייהן, חוץ מנירה בת ה-17 שמשתחררת כנראה מקללת ההורים. בידה, על כל פנים, הבחירה לפרוץ או לשקוע. הגיבורים שבויים בעולם של מראית עין כמו מסעדת הפאר שאליה מזמין גיורא את מיכה, מלכודת תיירים שבה גינוני השירות נועדו לחפות על יין גרוע. גן החיות שבו עובד גיורא כווטרינר משמש גם הוא כמטפורה למלכודת. חיות הבר לא נועדו לחיים שכנגד הטבע במכלאות. חייהן משובשים, הטיפול שניתן להן, כולל ההתערבות בדרכי הזדווגותן, גורם להן נזק ורבות מהן גוועות טרם זמנן. וכמוהן דמויות הספר שלא מסוגלות להשתחרר מכבלים של מאסר עולם.
- אמיר זיו, ארבעה אבות, עם עובד, 2017.
