טל נובלה

הוריו של טל עלו ארצה כחלוצים בעלייה השלישית, הכירו בישראל, נישאו והתיישבו בכפר גנים. "במשפחת אבי היו שמונה ילדים. איפה תמצא היום משפחה אשכנזית חילונית עם כל כך הרבה ילדים"?, אומר טל וצוחק, "אבא הגיע עם עברית מושלמת, ואימא הגיעה ממשפחה משכילה שחינוך ותרבות היו לה חשובים עד מאד". ילדותו ונעוריו בכפר גנים לא היו קלים. "היו לנו עימותים עם כנופיות נוער ערביות ואבא היה צריך מדי פעם לצאת ולקבל את פני כששבתי מפעולות תנועת "הנוער העובד", על-מנת לוודא שלא יאונה לי כל רע". עם הזמן טל מתגייס לפלמ"ח, עובר קורס חבלה ומתמחה בהכנת פצצות מאולתרות. "עברתי עם חבריי הכשרה בקיבוץ גבע. זה היה תענוג. המדריך שלנו היה נחמן רז (לימים חבר כנסת) שממש הערצנו. את הלימודים המעשיים עברנו בג'ליל שהיום נקראת גלילות". הכרזת המדינה, אירוע מכונן עבורו, חרוטה היטב בראשו של טל. אומר טל בעיניים בורקות: "עם ההכרזה על הקמת המדינה לא חדלנו לשמוח. רקדנו עד 3 לפנות בוקר. אתה לא יכול לתאר לעצמך מה זה היה עבורנו"!

בגיל 17, עם הקמת המדינה, טל מתגייס לצה"ל מבלי לסיים את לימודיו בתיכון. "הקימו אז את הנח"ל (נוער חלוצי לוחם) וכל חברי תנועות הנוער חוילו לחיל החדש. המשכתי להיות חבלן ואף השתתפתי במבצע דני (המבצע העיקרי של צה"ל במלחמת השחרור-מ.ח.)". לטל וחבריו לא הייתה שעת חסד עם סיום שירותם הצבאי. "בסיום השירות הצבאי הגיע אברהם הרצפלד (פעיל ציוני שהתמסר עבור ההתיישבות העובדת. לימים חבר כנסת-מ.ח.) ושכנע אותי ואת חבריי מהתנועה להצטרף לקיבוץ אבוקה בבית שאן. מצב הקיבוץ לא היה טוב והוא קיווה שמאיתנו תגיע הישועה. לדאבון הלב, זו הייתה חבורה מחורבנת (חברי הקיבוץ) שכבר קודם לכן התפרקה מספר פעמים. החזקנו מעמד שלוש שנים והקיבוץ 'התנפץ'".

טל אינו במיטבו בריאותית. דיבורו בדרך כלל שוטף אך לפעמים הוא עוצר ומתאמץ להיזכר אודות אירועים עליהם הוא מספר. הוא ישיר מאד, לפעמים בוטה ואינו עושה חשבון לאיש גם אם הדברים אינם נעימים. נראה כי הוא נהנה לעלות זיכרונות עבר. לעיתים הסיפורים מלווים בחיוכים ובצחוקים ולעיתים הוא מרצין ועצב נראה בפניו. טל, הדובר ערבית רהוטה, מכניס במשפטיו ביטויים ומילים בערבית. "לפעמים אני מוצא את המילה הנכונה מהר יותר בערבית מאשר בעברית", מתנצל טל. נוכח בשיחה יוסי גורי איש קהילת המודיעין לשעבר, חבר המשפחה ועוזר אישי לטל מתוך אהבה והערצה לאיש והמיתוס. הוא מסייע לו באיסוף חומרי הארכיון שלו ובהוצאה לאור של ספר חדש פרי עטו של טל. טל פונה בחיוך ליוסי: "אם בלהט השיחה אגלוש לפרטים חסויים תעצור אותי". יוסי מהנהן בראשו. טל קשור לפרשיות עלומות ופרטים רבים מאוד מפעילותו של טל מעברו הביטחוני, ייתכן שגם לא יותרו לפרסום לעולם. בין הכינויים להם זכה טל בשירות היו "מענקי הרוח הדרומית", "מלך עזה", "האיש הכל יכול".

"תוך כדי הכשרתי באבוקה נשלחתי כרכז תנועת הנוער העובד לשנת הדרכה בהרצליה. שם פנה אלי משה אורי שהיה איש הגנה וחבר בש"י (שירות ידיעות-שירות המודיעין של ארגון ההגנה שעל בסיסו הוקם השב"כ-מ.ח.), וביקש ממני ש'אשים עין' על שלושה עולים חדשים מצ'כוסלובקיה ורומניה, לבדוק אם הם מדברים נגד המדינה וחותרים תחתיה. הם דווקא היו בסדר גמור". זה היה קצה החוט לתחילת הרומן רב השנים של טל עם שירותי הביטחון. טל חוזר הביתה וקונה, בשותפות עם חבר, טרקטור והם מעבדים את הפרדסים שבכפר גנים ובסביבתה. "באחד הימים, בעת עבודתי בפרדס מגיע משה אורי במכוניתו צופר לי שאגש אליו, וישר זורק לי: 'אני רוצה לגייס אותך לשב"כ'. הייתי בהלם. איך 'נפל' עלי? השבתי לו שאני חייב להתייעץ עם הורי ולקבל מהם את ברכת הדרך". אביו של טל הסכים לגיוסו. אמו נעתרה רק אך לאחר מסע שכנועים. בתוך שבועיים הוא נשבע אמונים לארגון. "חשתי גאווה. הרגשתי שאני ממלא שליחות למען ביטחון המדינה. הוצבתי באגף הערבי ונשלחתי ללמוד ערבית". טל מתגייס לשירות בשנת 1955 והוא בן 24. זו הייתה תקופה קשה. חוליות הפדאיון טבחו באזרחים הישראלים. פעולות תגמול של חיילי צה"ל לא הצליחו למנוע את החדירות של הפדאיון לארץ. בשנת 1956 נאלץ ראש הממשלה דוד בן-גוריון להפעיל 'דרכים לא לגיטימיות' והורה על סיכול ממוקד של מוסטפה חאפז, שנחשב לאחד המוחות הגדולים והמוערכים בצבא המצרי, והיה המתכנן של פעולות האיבה. טל שהיה באותה עת רכז במרחב הדרומי היה שותף לתכנון ולביצוע הריגתו של חאפז שמקום מושבו היה בעזה. "זו הייתה פעולה מתוכננת לכל פרטיה כולל משתפי פעולה מצרים שגייסנו. הצלחנו מעל ומעבר. המצרים לא הודו שמוסטפה חאפז נהרג על-ידי כוחות ישראלים". בתחילת שנות ה-70 כשהתגברו מעשי הטבח באזרחים, משתתף טל במבצע בו היה לו חלק משמעותי בתכנון ובהפעלת סוכנים כפולים שסיפקו לטל וחבריו מידע אמין ומוצק ביותר. בפעולה נטלה חלק סיירת "רמון" שבראשה עמד מאיר דגן, לימים ראש המוסד, ובה חוסלו בכירי המחבלים מארגון החזית העממית בעזה, והשקט שרר שם שנים רבות. באותה פעולה נפגע טל. הוא מפשיל את מכנס רגלו הימנית ומראה לי את צלקות הפגיעה.

את אשתו עפרה, גננת במקצועה, הכיר טל בעת שנשלח לתרשיחא כרכז המרחב הצפוני. היא עבדה במושב מעונה וחבר משותף יצר את הקשר בניהם. "היא זו שחיזרה אחרי. היא הייתה אידיאליסטית וראתה בי כמגשים חלומותיה. היום זה כבר עבר לה"' הוא צוחק. עם הזמן נולדים לזוג הצעיר שלושה ילדים וטל מייצב את מעמדו בארגון ומתקדם בקצב מהיר בסולם הדרגות. תוך כדי עבודתו הוא משלים את לימודיו התיכוניים ומוציא תעודת בגרות. "הייתי חייב לסיים את לימודיי התיכונים על-מנת להתקבל לאוניברסיטה לצורך קידומי בארגון". תואר ראשון מסיים טל באוניברסיטת תל אביב ואת התואר השני והדוקטורט מקבל טל מאוניברסיטת חיפה. במסגרת עבודתו בשירות הייתה לטל השפעה על מהלכים פוליטיים אך לא תמיד קיבלו המדינאים את ההערכות שלו ושל חבריו באגף הערבי שהיה מאז ומתמיד האגף הגדול והחשוב בשב"כ. "כבר בתחילת הצבתי באגף הערבי זיהיתי שלמדינה יש בעיה בהתייחסותה לערביי ישראל. אנו תמיד היינו בשטח והכירנו היטב את המנטאליות והצרכים של האזרחים הערביים. לא אחת פנו ראשי השב"כ לראשי הממשלה והשרים הנוגעים בדבר על-מנת להתוות מדיניות רב שנתית, הקצבת כספים וצמצום פערים. תמיד טענתי כי לערביי ישראל מגיע שוויון זכויות מלא אך בתמורה יש לדרוש מהם נאמנות אזרחית". במשך תקופת עבודתו רבת השנים בשירות, נעזר הארגון בטל בהתוויית תוכניות רבות לצמצום הקיפוח של ערביי ישראל. "בדוחות שהגשנו לממשלה בעקבות עבודות מחקר של צוותים מקצועיים מצאנו הזנחה והתעלמות מערביי ישראל. הצענו שיקבלו תקציבים לפתרונות לזוגות צעירים, קרקעות לשיכון וחינוך". בקריירה המקצועית שלו הגיע טל לדרגת המשנה לראש השב"כ והיה מבין חברי המשלחת הביטחונית בשיחות השלום עם ירדן שנחתם בשנת 1994. זה היה אחד מרגעי השיא שלו בפעילותו רבת השנים למען המדינה. תוך כדי הדפדוף באלבום התמונות של אירוע החתימה נאנח טל אנחת סיפוק ועיניו מתמלאות לחלוחית. "איייי, איזו תקופה! המגעים עם כוחות הביטחון הירדנים התנהלו כמתוכנן ותענוג היה לעבוד איתם".

אירוע שטל היה מוותר עליו בחפץ לב והלוואי ולא היה מתרחש זו פרשת קו 300 שהתחוללה באפריל 1984 בו הוצאו להורג בדם קר על-ידי אנשי השב"כ 2 מחבלים שהיו מעורבים בחטיפת אוטובוס. טל שימש בעת ההיא כראש האגף הערבי והיה הוותיק ביותר מבין ראשי האגפים בארגון. הוא הגיע למקום בו נעצר האוטובוס בפאתי העיר דיר אל בלח שברצועת עזה ושוחח עם המחבלים "משיחה שלי עם שניים מהחוטפים מצאתי שהם אינם רציניים ואינם מהווים סיכון". בכל מקרה ניתנה ההוראה להרוג את שני המחבלים שנותרו חיים לאחר ההשתלטות על האוטובוס על-ידי כוחות הביטחון. "פניתי לאברום ועדכנתי אותו כי החוטפים צולמו חיים". כשהתפוצצה הפרשה בתקשורת ופרטיה נודעו לכל הגיע טל לביתו של שלום וביקש ממנו ליטול אחריות ולהתפטר. פרשה זו טלטלה את המדינה והארגון לא נראה טוב בעיני הציבור באותה עת. במשך תקופת עבודתו בארגון שירת טל תחת שישה ראשי שב"כ. הוא מחלק להם ציונים: "אברום שלום היה קצת פרא אדם. הוא הביא את הפלמ"ח אלינו וזה לא תמיד עבד. יוסף הרמלין היה מצוין. אהבתי אותו מאד. דיכטר היה שקט והיה בסדר גמור. מי שהיה הטוב ביותר לטעמי זה אברהם אחיטוב. הוא היה כישרון גדול. הוא זה שעיצב וכתב את תורת השירות שלנו". פרשיה שהשפיעה על טל קשות וגם באופן אישי, היא רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין. כשהגענו בשיחתנו לנושא, וטל שהיה נינוח ורגוע במשך כל השיחה, אומר בזעם את הדברים הבאים: "זה היה הכישלון הגדול ביותר. אני לא מבין איך זה קרה לנו?! המאבטחים אשמים. זו חוצפה! רבין היה איש גדול משכמו ומעלה. אהבתי אותו מאוד והוא יקר לי".

טל שולל את אלו הטוענים כי אנו בסכנה קיומית. "מה פתאום סכנה קיומית?! א. יש לנו ידידים, ב. היום כבר, ואני אפילו לא מוכן לרמוז, יש לנו אמצעים לדכא כל דבר". בעניין ערביי ישראל טוען טל שהמצב נכון לעכשיו הוא מצוין. "לא זכורה לי מחתרת של ערביי ישראל. אין איתם שום בעיה. אנו מספיק חזקים, והם נהנים מעצם היותם אזרחים במדינה". יש לו ביקורת על ביטול השפה הערבית כשפה רשמית במדינה הוא אומר: "רק טמבל מסוגל להחליט החלטה שכזו". בעניין מצבה של המדינה וההנהגה השלטונית יש לטל עמדות ברורות. "אני לא בעד ביבי (בנימין נתניהו), אבל אני לא בטוח שהמחנה הציוני יכול ומסוגל להחליף את השלטון. זו לא התקופה כשאבא שלי היה איש מפלגת העבודה". השחיתות השלטונית מטרידה אותו מזה שנים, אם כי הוא מאשים את הפרסונות ברמות הגבוהות, לא את המדינה. "צריך לשים לזה סוף", הוא קובע. את הסורים האחראים לזליגת פצצות מרגמה הוא מכנה 'בהמות'. "אין יותר סוריה. סוריה גמורה. המלחמה בין הסונים לשיעים זו מלחמת עולם. אתה יודע שאנו עוזרים להם? אין לך מושג כמה פצועים אנו מקבלים פה בארץ".

טל פרש מהשירות בשנת 1996 אך המשיך להדריך ולהרצות בקורסי ההכשרה של השב"כ בנושאי אתיקה וערכים. במקביל הוא צורף למועצה לביטחון לאומי ותרם מהידע שלו מניסיונו רב השנים בתחום עליו היה מופקד בשירות. בתקופת עבודתו בשירות הביטחון הכללי העתיק טל את מקום מגוריו פעמים רבות. החל משנת 1982 מתגורר טל ברעננה. "זו יופי של עיר. מסודרת ונקייה ואני אוהב לחיות פה". יש לו תשעה נכדים ולאחרונה נולד לו נין שעשה אותו למאושר. "כבר יומיים שלא ראיתי אותו ואני מעוצבן על כך" אומר טל עם חיוך של סבא רבא גאה. נכדיו מעריצים אותו על מי שהוא ועל תרומתו לביטחון ישראל. "הם עקבו אחר פעילותי ועם התבגרותם הם הבינו את החשיבות הרבה בעשייה שלי". כיום טל עסוק בעריכה הסופית של ספרו החדש וכשנותר לו זמן פנוי הוא נפגש עם חברים משכבר הימים ומתפנה להצגות תיאטרון ומופעים. לאחרונה ראה את להקת הגבעטרון עם ירדנה ארזי. "זה היה אחד המופעים שלא אשכח זמן רב. הם פשוט החזירו אותי לתקופה של פעם. לארץ ישראל היפה והטובה".