"מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ"(תהילים ח' )"יְהוָה--מָה-אָדָם, וַתֵּדָעֵהוּ: בֶּן-אֱנוֹשׁ, וַתְּחַשְּׁבֵהוּ". (תהילים קמ"ד)
"ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה", "בצלם אלוהים "(בראשית) אותה רוח מדברת (נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה), כלי הביטוי של נפשו ושכלו של האדם ושל כוחות היצירה שחננו הבורא מתייחס לכישרונו של האדם היוצר ומכך יוצר מעמד ייחודי משלו, בנוסף לדיבור וההיגיון הוא קיבל מתנת חסד.
משחר הבריאה יצאה נפשו של האדם למרחקים, האנושות תמיד נמצאת בחיפוש פנימי ורוחני במציאות החיים. באמצעות הכלים, המחשבות, הכישרון והדמיון הנמצאים ברשותו האדם (הוא)יכול להמריא ללא שום הגבלה ולתת צורה לידע שלו.
חומר הגלם: האדם, הגוף הרוחני, הנפשי והאישי שיכול גם להיות קולקטיבי.
צמאון היצירה יצירה מעידה על קבלה מעולם היצירה,יש מיש, יצירה לידי עשייה כמעשה אומן כניתנת צורה. עולם העשייה - עולם הגלגלים, ממנו נובעת ההנהגה בפועל של העולם הגשמי, בו תהליך טרנספורמציה של רעיון ומחשבה אבסטרקטית - מופשטים, בהם הוא מצייר בקווים כללים מתורגמים למעשה לפעולה.
השם עשייה מעיד על קבלתו מעולם היצירה כמעשה גמור בו נתונים פרטי הפרטים
מכך האדם יוצר ונותן צורה לידע שלו ומביא זאת לידי עשייה, מעולמו הרוחני מן הכוח אל הפועל בצימאון רב בכך ירומם נפשו, ברגש, יופי וטוהר ומוציא את יצירתו האמנותית כיד הדמיון מתוך תודעת חרות וחוסר מוגבלויות, הוא קובע את חוקי יצירתו לפי הלך נפשו זו למעשה ייחודיותו.
האדם מכיר את הכוחות המנהיגים את עולמו ומגלה בהדרגה את עצמו, פועל מתוך דחף יצירתי פורה כרצונו בביטויו עצמי, עולמו הייחודי, סגולותיו וכישרונו האישי.
היצירה בוערת בקרבו ובכישרונו פונה לאפיקים חיוביים המעניקים לו,הנאה ושקט נפשי, בכך האדם מגיע לחרות ולמימוש עצמי מתוך השגות פנימיות,להוציא דברים חדשים מכוח המחשבה. עידוד היצירה תלוי רק בחופש.
אנו ערים לכך כי האמנות הולכת וחודרת לתודעת הציבור ומייצגת שפה חזותית, ותקשורת חזותית בעולם התרבות הארץ ישראלי וזוכה להכרה. בעידן זה היטשטשו גבולות המותר והאמן שמטבעו חשוף לעיתים הופך להיות יותר קיצוני בוטה או חריג ביצירתו כדי לקבל תשומת לב.
לאמנות יש מספר היבטים, אמנות מחוברת לאמונה. היוצר כאינדיבידואליסט ויוצר התורם לחברה ומבורך על כך. יוצר שדוגל באמנות לשמה למימוש ולא למטרת רווח מאמנותו - כלי המאפשר לאדם מבע עשיר וסולל לו דרך לנתיבים חדשים, יוצר אותנטי שמחובר לשורשיו ואמונתו היהודית, או יוצר שאינו מחובר ומנתב עצמו לאפשרויות רבות, אמנות המיפה את העולם.
היצירה באה לידי ביטוי בכל תחום יצירתי ואמנותי, אמנות, כתיבה ועריכה, פיסול ציור, בישול, מחשבים ועוד, לא יוכל האדם להשאיר לעצמו את הידע אלא לשתף בו את כולם.
המשורר/ הסופר - האמן או המשורר, מעביר מחשבות וידע מכווננות דרך היצירתיות, זוהי פעילות פנימית הנגרמת כתוצאה מגירויים מכוונים, מחשבות כתובות. ברצון להבין ולבחון עולמו הפנימי באמצעות שפה ייחודית שלו. המשורר מביא מקור פנימי אולי מעבר למילים,מקבל מיומנות עם הזמן. לומד להכיר בשגיאותיו ולתקנן,להתקדם תוך כדי הניסיון והאתגר, במרחב הזמן במרחבי היקום תוך תפישה מרחבית, לומד תהליכים ליכולת היצירתיות.
- יש צורך בלימוד וטיפוח הכתיבה, כלים להבנת עצמו, נקודת מוצא אישית, שפה וסגנון אישי משלו להגיע למטרתו תוך כדי שינויים ודרכים להבנת כתיבתו וההתבהרות, המשורר מגיע לאיזון הן ביצירה והן בכתיבה.
- יש צורך בפיתוח הכתיבה האישית והייחודית של המשורר, מאין שאב את הרעיון לכתיבה או הציור,דוגמה: הייתי במקום שעורר בי געגועים למקום או למישהו שיצר סערת רגשות ומכאן היוצר קבל השראה או תשוקה לצייר או לכתוב.
התוצאה: תגובות אישיות בלתי מכווננות, ספונטאניות בתחום האמן.
לדעתי, בשירה אין חוקי כתיבה, אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה, טקסט, פרויקט באמצעות שיר או תמונה. קטגוריות עיקריות של תחומי התוכן, מייצגות כתיבה יסודית. הטקסט מתאר מה רצה המשורר/ האמן, להביע. באמצעות הכתיבה או הציור היוצר חושף בפני הזולת את עולמו, את האמת שלו.
כתיבה: תהליך קוגניטיבי (שכלי) - רב שלבי, כתיבת מילים מוכרות, חדשות ומושאלות, כמו מילים ממקור זר, מילים מתורגמות משפות אחרות, או מילים מוכרות ממשוררים. סגנון, מילים נדירות, תרגול כתיבה ואחידות, תוכן ענייני, שלמות התוכן, עריכה, רווחים ופסיקים, איות המילים, או צירוף לשוני, יש שוני בין צליל המילה ובאופן בו היא נכתבת. חשובה קריאה קפדנית לפני ההגשה.
עריכה לשונית וההגהה עד תהליך ההוצאה לאור.
גם סופרים ומשוררים יכולים לטעות ולשגות.
מהן שגיאות כתיב:
גורמים התלויים במילים ספציפיות
גורמים התלויים בשפה
גורמים התלויים באדם
שגיאות הנובעות משיבושי דיבור והחלפה בין המילים. ישנן שגיאות כתיב ושגיאות דקדוקיות בהן המילים מאויתות נכון אך בחירתן וסידורן במשפט שגויות, קושי בכתיבת מילים ארוכות ומורכבות, פירוש שגוי בצלילה של המילה, בלבול בין מילים שונות שצלילן זהה, במקרים מסוימים עשויה שגיאת כתיבת מילה לגרום לשוני במשמעות המילה.
ישנן דרכים למניעת שגיאות כתיב: הוראה לכתיבה נכונה, עריכה לשונית, כלים ממוחשבים.
לשיר/סיפור יש גוף: מבנה, סוג השירה, כמו פרוזה,לירית, פואמה.
המסגרת של הרעיון, בניה בטעם טוב, מקוריות,יופי, עצמה,גוף השיר, גוף ראשון נקודות מבט, סוגי עלילה ודרמתיות. מבנה השיר, המשפטים,פתיחות וסיומות,מילים אהובות על המשורר, או מילים משעשעות, זרימה וקלילות בכתיבה, דיאלוגים, ריאליזם ופנטזייה, משקל וגמישות.
דגש מסוים בדרך סוגות הכתיבה: היבט אישי, חברתי, אידיאולוגי. מונולוגים, דימויים מטאפורות, שפה ולשון משמעות המילה או סלנג, מילים נרדפות וניגודיות. יחסי גומלין בין הכותב לקורא והשפעת המשורר על אנשים (קוראים)ומשוררים.
רובד רוחני של שיר/סיפור: רעיון, מסר שהכותב מביא לקורא, עומק רוחני או שטחי. כתיבה נבואית. העברת תחושות או כאב, זעזוע, עצמה חיובית או שלילית, הופעה צבעונית של התרחשות בשיר או בסיפור, האוזן השומעת מלודיה-חזרה יכולה להתפרס על חלקי השיר, כמו מנגינה מסוימת, אותן ויברציות של אותה מנגינה שיכולה להתיישב על מבנה חדש של מילים. ריתמיקה של המילים משתנה.
נשמת שיר/סיפור: תמצית התוכן של השיר או הסיפור, הנושא העיקרי, התודעה של המשורר מביאה בהירות או חושך.
מהו המסר שמשורר מעביר לקורא: מהו הרעיון, מה סוגה של העלילה, דרמתית,לכידות מסירת מידע לזולת ואינפורמציה, ביטוי לפונקציה רגשית, רצון לגעת בנו. ניתן למצוא בשיר אפיונים לפי רמת החופש בכתיבה שברשותנו, רמת התרבות והשכל, רמת ביטוי אישי ללא גבולות, רמת הפנמת ערכי תרבות, רמת שבירת חוקים, ורמת יצירה של מערך חדש.
משוררים וסופרים צריכים להעמיק את זיקתם למורשת התרבות היהודית והישראלית לטפח הידע הלשוני וכישורי השפה ומקומה של השפה העברית בתחייה הלאומית במורשת ובמקורות היהודיים, בתרבות ובחברה בישראל.
