בשנת 1925 רכשה עיריית תל אביב תמורת 3000 לירות מאברהים שוקי, אפנדי, תושב הכפר הערבי סומייל, שטח בן כ-50 דונם, באזור בו נמצאים כיום גן העיר וכיכר מלכי ישראל, על השטח היה נטוע פרדס בשם "פורטליס" שנטעו הפלאחים הערבים של הכפר סומייל - כפר ערבי ששכן על גבעה בפינת הרחובות אבן גבירול וארלוזורוב. התוכנית של עיריית תל אביב הייתה להקים על שטח הפרדס, בית חולים עירוני מרכזי שישרת את העיר הגדולה והמתפתחת. בריכת ההשקייה הפכה לבריכת שחייה מסיבות שונות, התוכנית להקמת בית חולים לא יצאה בסופו של דבר לפועל ועיריית תל אביב החליטה לעבד את הפרדס ולמכור תוצרתו . בצד הפרדס, על גבעת כורכר (היכן שכיום שוכן "גן העיר") שהייתה הנקודה הכי גבוה בפרדס, הוקמה בריכת מים גדולה יחסית, שנועדה להשקיית פרדס "פורטליס". סמוך לבריכה נחפרה באר עמוקה שמימנה הוזרמו מים לבריכה ומהבריכה זרמו המים בתעלות שנחפרו כדי להשקות את עצי הפרדס. שטחה של הבריכה היה כ20-X 20 מטרים (אולי קצת פחות) עומקה היה כשלושה מטרים היא הייתה עשויה מאבני כורכר וטיח עבה. לא רחוק מהבריכה צמח לו עץ תותים ענק שעל ענפיו נהגו ילדים לטפס. לא חלף זמן רב מאז רכשה עיריית תל אביב את שטח פרדס "פורטליס" ובריכת השקיית הפרדסים שבתחומו הפכה לקראת סוף שנות ה-20 לבריכת שחייה מבוקשת אף מצד שחיינים מקצוענים ששחו והתאמנו בה . ב-1935 פנה מרכז "הפועל" לעיריית תל אביב וביקש לקיים בבריכה את תחרויות השחייה של כינוס "הפועל" בחול המועד פסח של 1935. בעיריית תל אביב מצוי מכתב מהתאריך 9.4.1935 ששלח מ"מ ראש העיר דאז, ישראל רוקח למר א. משל הגנן העירוני, בזו הלשון "הנני מתכבד להודיעך שהסכמנו למסור לשימוש את בריכת השחייה בפרדס "פורטליס" להסתדרות "הפועל" למשך ימי הכינוס שלהם בחוה"מ פסח זה. גם לדאוג שהבריכה תקבל את כמות המים הנחוצה לתחרות השחייה". מאז שמשה הבריכה בעונת הקיץ כבריכת שחייה ובריכה לימודית, בה השתמשו אגודות הספורט מכבי הפועל, תלמידי בתי ספר, שוטרים בריטים פקידי העירייה והממשלה, ברית מכבי עתיד. בבריכה נערכו, בעיקר בשבתות, תחרויות שחיה עירוניות וארציות בהשתתפות גדולי השחיינים אז בארץ. בין השחיינים יידועי השם שהתאמנו והתחרו בבריכה היו: נחום בוך, שושנה ריבנר, ישעיהו אלבאום ("צמבאי") עמי טרואבר ועוד. בסוף שנות ה-30 עקרה עיריית תל אביב את העצים בחלק המערבי של פרדס "פורטליס" לכיון שדרות קק"ל (בן גוריון)והקימה במקום גן חיות עירוני. בחלקו המזרחי של פרדס פורטליס (לכיוון אבן גבירול)התקינה העירייה ספסלים ציבוריים והוא הפך לגן ציבורי וביוני 1939 נקרא רשמית על-ידי ועדת השמות של העירייה. "גן הדסה" על שם הסתדרות נשים "הדסה". בריכת השחייה ששכנה בצדו המזרחי צפוני של "גן הדסה" נכללה במתחם הגן ועל כן בהעידר שם אחר, כונתה בפי כל "בריכת גן הדסה". בעיתון המשקיף מיום שיני 10.8.1942 מופיעה ידיעה בזו הלשון: "תחרות שחיה רבת משתתפים נערכה בשבת בבריכת "גן הדסה" בת"א. השתתפו בתחרויות כ-100 איש ממכבי וברית מכבים עתיד",ואילו ב"דבר" מתפרסמת ידיעה בתאריך 28.6.57 הודעה וזו לשונה: "עונת השחייה נפתחה בבריכת "גן הדסה". מתקבלים, ילדים וילדות, נערים ונערות בוגרים ובוגרות, מתחילים ומתקדמים. האימונים בימים א-ה' משעה 15:00 - 18:00 ובשבת בשעות 8:00 - 11:00 בבוקר." בשנות הארבעים והחמישים הוסיפה הבריכה לשמש בריכת שחייה לימודית, ואל הקבוצות והנבחרות שנהגו להתאמן בה נוספו גם אגודות הספורט אליצור, בית"ר, זבולון והכוח. בארכיון עיריית תל אביב יודעים לספר כי ארגונים נוספים שביקשו להתאמן בבריכה, כמו הסתדרות הנוער העובד והלומד, נענו בשלילה מפאת חוסר זמן ומקום. בבריכה נערכו לאורך השנים חוגי ושיעורי שחיה, בהם נטלו חלק אלפי תלמידים מבתי הספר ברחבי תל אביב. בין בתי הספר שתלמידיהם למדו שחיה בבריכה: "הקליר","הכרמל", בן יהודה", "גרץ" ועוד. אחד מהתלמידים שהשתתף בשעורי השחיה בועז סתר תלמיד בית ספר "בן יהודה" מספר לי" אני זוכר היטב את גבעת הכורכר שעליה היינו מטפסים כדי להגיע לבריכה שהייתה בראש הגבעה. בבריכה היו רק מים עמוקים, והלימוד נעשה לא פעם באמצעות קרש ומקל שהוחזק על-ידי המדריך ונועד לאלה שאינם יודעים לשחות. בועז סתר, מספר כי הצד המערבי של הבריכה היה צמוד לגן החיות וכי לא פעם הרגישו - השוהים בבריכה בסירחון עז שעלה מגן החיות הצמוד כשכיוון הרוח היה ממערב-מזרחה. מעניין לדעת אם במשך כל תקופת פעילותה של הבריכה במשך 30 שנה ויותר אירעו טביעות בבריכה, אחרי הכל מדובר בבריכה שכולה מים עמוקים. מספרים כי שטח הבריכה היה מגודר, אולם לעיתים היו החבר'ה. בעיקר מילדי האזור ש"לא התרשמו" מהגדר, חדרו לשטח הבריכה בלילות הקיץ החמים וטבלו במים הצוננים. הסופר המשורר והצייר אמנון בקר שגר כדבריו "50 מטר מהבריכה" מספר לי כי בילה שעות ארוכות בחייו בבריכה והייתה חלק מנוף ילדותו. מספר אמנון" אני זוכר, שכשהייתי בן תשע או עשר נרשמתי ללמוד שחייה ב"ברית מכבים עתיד". מדריכי השחייה היו יֶינֶה וטיבי. הונגרים. הם הושיבו בשער הבריכה פולני, עולה חדש, שלא ידע עברית אבל היה אמור להכניס לבריכה רק את מי ששילם את שכר הלימוד. הוא היה יושב בקצה תור ארוך של ילדים לובשי כובעי שחייה ובודק את הרשימה. על כל ילד שלא שילם היה צועק בקול גדול: "הולך הביתה!". כל הילדים כינו את האיש הזה "הולך הביתה". שומר הבריכה היה איש נחמד ושמו הָנְס. הוא הכיר את ילדי השכונה ונתן להם להיכנס ולשחות בחינם לפני שבע בבוקר. אני זוכר איך בחופש הגדול היינו מגיעים לבריכה, רועדים מקור אבל מאושרים לשחות שם בלי כסף. אמנון נזכר גם במויש'ה שהיה אחראי לאחזקת הבריכה ומתקניה. הוא היה איש רזה בן 50 לערך, לבוש תמיד קסקט. היה איש לא קל וידע לצעוק כהוגן על מי שצריך, אבל לזכותו יאמר שדאג והקפיד על ניקיונה של הבריכה. סופה של הבריכה כאשר הוחלט להקים את בניין עיריית תל אביב באבן גבירול, הוחלט להרוס את בריכת "גן הדסה" כדי להקים על שטחה מגרש חניה עבור בניין העירייה החדש. הדבר עורר מחאה מצד אגודות ספורט בשחייה כמו אגודת "ברית מכבים עתיד" שפנתה לבית המשפט בבקשה למנוע הריסת הבריכה עד שתועמד לרשותן בריכה אחרת לצרכי אימוני שחיה. בדיון שנערך ביום ו' 19.3.1965 הוציא שופט השלום ד"ר א. וקס צו איסור זמני להרס הבריכה. המבקשים טענו בנימוק לבקשתם כי לאגודת ברית מכבים עתיד יש זכויות חזקה בבריכה או לפחות זכויות של דייר מוגן ולכן אין העירייה יכולה להרוס את הבריכה מבלי להקים בריכה אחרת. עוד טענו כי ברית מכבים עתיד משתמשת בבריכה מאז 1936 באישור העירייה ועידודה וכן באישור המוסדות הלאומיים. לא חלפו שבועיים וביום ו' 2.4.1965 ביטל שופט בית משפט המחוזי בנימין כהן את צו המניעה שהוציא השופט ווקס וקבע כי עיריית תל אביב היא בעלת הבריכה ולאגודת "ברית מכבים עתיד" אין זכות חזקה עליה. אסיפת אבל ביום ד' 10 בפברואר הפגינו סביב הבריכה הריקה כ-200 מפגינים רבים מהם ילדים ובני נוער וערכו "אסיפת אבל" לרגל הרס הבריכה וחיסול מקום האימונים. המפגינים נשאו שלטים בצבע שחור ועליהם נכתב: "לא נטבע, נתבע בריכה", "אין ברכה ללא בריכה" ועוד. ב"אסיפת האבל" נשא דברי הספד ישעיהו אלבאום המכונה "צמבאי". הוא אמר כי הבריכה משמשת מזה כ-30 שנה מקום אימונים לשחיינים .הוא קרא להשאיר את הבריכה לשנה נוספת ולבנות בינתיים אחרת . בריכת גן הדסה נהרסה, גבעת הכורכר שבראשה שכנה "גולחה" ובשנות ה80 הוקם במקום ששכנה מתחם "גן העיר".