האם
בנימין נתניהו היה מעורב בפרשת כלי השיט (המכונה בטעות "פרשת הצוללות")? חמורים ככל שיהיו החשדות שהועלו עד כה בפרשה זו - אם נניח בצד את
שאלת אמינותו של מיקי גנור - הרי שברור שהפרשה חמורה פי כמה אם מעורב בה ראש הממשלה. סביר להניח שזוהי השאלה המרכזית המעסיקה את החוקרים.
נכון לעכשיו, עומדת בעינה הודעתו של
אביחי מנדלבליט לפיה נתניהו אינו חשוד בפרשה. גם העובדה שאמצעי התקשורת העוינים ביותר לנתניהו אינם קושרים אותו בצורה עובדתית לפרשה (להבדיל מרמיזות וקריצות), היא משמעותית. אין לנו מידע על מה שנאמר בחדרי החקירות, ולכן ננסה לענות על שאלה זו מכוח ההיגיון וההיקש.
טיעון חזק בדבר מעורבות אפשרית של נתניהו בפרשה הוא העובדה, שחלק ניכר מן המעורבים בה, היו מקורבים אליו בדרך זו או אחרת. נמצאים שם
דוד שמרון, בן דודו ועורך דינו;
ארי הרו, שהיה ראש הסגל שלו;
דוד שרן, שהיה גם הוא ראש הסגל שלו;
אבריאל בר-יוסף, שהיה מועמדו לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי; ו
מודי זנדברג, שהיה מועמדו לתפקיד מזכיר הממשלה. כאשר כל כך הרבה בעלי תפקידים בכירים באקווריום של ראש הממשלה חשודים בשחיתות, ממילא עולה האפשרות שגם הראש עצמו היה מעורב בה.
להשפיע דרך הגבאי אלא שדומה שיש להבדיל בין אווירה לבין מעשים, בין תחושות לבין פעולות.
כבר עמדתי כאן על ההיבריס שכנראה השתלט על נתניהו וסביבתו, אחרי שמונה שנים רצופות בשלטון ואחרי שהתגברו על תקשורת עוינת, קרבות צבאיים ודיפלומטיים, חקירות משטרה ומה לא. נתניהו משדר תחושה ברורה של "אני ואפסי עוד": אם הוא לא יחזיק בהגה - מי יודע מה יקרה לספינת המדינה. הוא עצמו כבר מאמין שאין לו תחליף, וליתר ביטחון דואג לגדוע מראש כל יורש אפשרי (תשאלו את משה יעלון ו
גדעון סער).
ההיבריס מוביל לתפיסה ש"הכל מותר" וש"ממילא לא יתפסו אותי". הכל מותר - כי בזכותי המדינה מתקיימת. לא יתפסו אותי - כי עובדה שזה לא קרה עד היום. לכן נתניהו מרשה לעצמו לקבל מתנות יוקרתיות לאורך שנים, לכן הוא מרשה לעצמו להתערב בתכנים של עיתון (ועוד ניגע בזה). כאשר זו התחושה שמשדר העומד בראש - היא מחלחלת בקלות רבה כלפי מטה. וכך אנחנו מקבלים יועצת שפועלת בניגוד עניינים (פרח לרנר), ראש סגל שמקדם את עסקיו הפרטיים (ארי הרו), ראש סגל שפוגע בפרטיות (
נתן אשל) ועוד.
מבחינה זו, נתניהו נושא באחריות אם באקווריום שלו שחו דגים מסריחים. זו גם אחריות מוסרית וגם אחריות ציבורית; גם משום שהוא אשר יצר את האווירה שאפשרה את המעשים הפסולים ואולי הפליליים, וגם משום שלא הבחין במתרחש מתחת לאפו. זו איננה אחריות פלילית. ושיהיה ברור: אחריות מוסרית וציבורית היא משמעותית, ומן הראוי שהבוחר יביא אותה בחשבון. היא איננה עניין למשטרה ולבתי המשפט.
זאת ועוד: ייתכן שבהקשר של פרשת כלי השיט, דווקא מעורבות מקורביו של נתניהו מעידה שהוא עצמו אינו מעורב. אחד מגדולי הרבנים בדורנו הסביר פעם את הפסוק "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים": מי שרוצה לשלם שוחד, יודע שהצדיק לא יקבל אותו ממנו. לכן הוא מעניק אותו למקורב, לגבאי העומד בפתח - והלה כבר דואג לשכנע את הצדיק, בנימוקים ענייניים לכאורה, בצדקת טענותיו של המשחד.
ייתכן שזה מה שקרה בפרשת כלי השיט. מי שרצה להשיג את התוצאות העסקיות הרצויות עבורו, דאג לשחד את הסובבים את נתניהו - כדי שהם יכוונו אותו לאותה תוצאה. בעיניו של המשחד זה פחות יעיל מאשר לשלם במישרין לראש הממשלה, אבל גם פחות מסוכן ופחות ישיר. אם לקרוא בין השורות של המעט שאומרת המשטרה, זהו כנראה החשד - במיוחד כלפי בר-יוסף: שהוא סייע לטיסנקרופ לזכות במכרזים תמורת שוחד מגנור. המשטרה אומרת עוד פחות לגבי החשודים האחרים, אך זוהי התמונה הכללית המצטיירת.
למה הוא התקשר בעצמו בהקשר זה מעניין לראות את שיחותיו של נתניהו עם
עמוס רגב, כאשר הלה היה העורך הראשי של
ישראל היום. ברור שהשניים לא שוחחו על מזג האוויר או על כדורגל. העובדה שנתניהו התקשר לרגב בשעות בהן נקבעים העמוד הראשון והכותרת הראשית של העיתון, מצביעה בבירור על תוכן שיחותיהם: השפעה של נתניהו על העיתון של מחר. המסקנה הזאת מתחזקת כאשר רואים מה אכן היו הכותרות בימים שאחרי השיחות.
מה שמוזר בסיפור הזה, הוא שנתניהו ניהל את השיחות הללו בעצמו. אין לו יועצי תקשורת שיודעים מה הוא חושב ומה הוא רוצה? יש לו עודף זמן? הוא לא חשב שיום אחד זה ייצא החוצה? מתברר, שבדברים החשובים לו באמת - נתניהו סומך רק על עצמו. והתקשורת חשובה לו מאוד, כפי שברור משיחותיו עם נוני מוזס. מותר לקוות שרכש צבאי בעשרות ומאות מיליוני דולרים העסיק את נתניהו לא פחות מאשר הכותרות בישראל היום - במיוחד אם נכנסה לכיסו תמורה. אם הוא היה רוצה להשפיע על זהות ספק כלי השיט משום שקיבל שוחד, סביר להניח שהיו נשארות עקבות כלשהן.
אפשר לטעון בצדק, שהשיחות עם רגב הן "רק" מסריחות מבחינה ציבורית אך לא פליליות, בניגוד להתערבות ברכש ביטחוני הנובעת מקבלת שוחד. לכן נתניהו התקשר בעצמו לרגב, אבל לא קיבל במישרין את השוחד ולא התערב במישרין ברכש. בהחלט טענה הגיונית. אלא שההיגיון עובד גם לכיוון ההפוך: אם נתניהו מכתיב בעצמו את כותרות ישראל היום, קל וחומר שהוא יעסוק בעצמו ברכש אדיר ממדים בו התבקש להגיע לתוצאה מסוימת.
כאמור, מדובר בשלב זה בהסקת מסקנות נסיבתיות מן העובדות המועטות הידועות לנו. ייתכן שלחוקרים יש או יהיה מידע אחר - ומידע כמובן גובר על היגיון והשערות.
