עוד שבוע בקוריאה

בתחילת השבוע ביצעה קוריאה הצפונית את הניסוי הגרעיני השישי בתולדותיה, ולטענתה מדובר היה בפיצוץ פצצת מימן. אנליסטים מעריכים, כי הפיצוץ היה בעוצמה שבין 50 ל-120 קילוטון (קילוטון אחד = פיצוץ של 1,000 טון חומר נפץ), הפיצוץ הגדול ביותר שביצעה. כאשר מוסיפים לכך את תוכנית הטילים הבליסטיים של המדינה, העולם למעשה צופה כיצד קוריאה הצפונית עולה רמה בתוכנית הגרעין שלה. יממה לאחר מכן, התכנסה מועצת הביטחון של האו"ם כדי לדון בניסוי. שגרירת ארה"ב, ניקי היילי, אמרה למועצה שקוריאה הצפונית פשוט מתחננת למלחמה, וקראה להטיל סנקציות על ייבוא הנפט למדינה. לא ידוע האם רוסיה או סין יתמכו בכך, מאחר שסנקציות כאלו יכולות לערער את משטרו של קים ג'ונג און עד כדי התמוטטות, דבר שיצור סיוט הומניטרי למשטר הסיני שתומך בקים. נכון לעכשיו, ארה"ב מסרבת לקיים שיחות ישירות עם קוריאה הצפונית, ומעדיפה ללחוץ על סין שתעשה זאת. טקטיקה זו לא עובדת, כאשר לא ידוע איזו טקטיקה כן תעבוד לנוכח הניסויים האחרונים. סנקציות על אספקת הנפט והדלק לקוריאה הצפונית הן העונש הקיצוני ביותר, ויש להן שתי תוצאות אפשריות: או שקוריאה הצפונית תרכך את עמדותיה או שתקשיח אותם. נראה, כי קוריאה הצפונית בדרך להקצנה נוספת, כאשר כבר עכשיו ישנם דיווחים על כוונה לבצע ניסוי נוסף בטיל בליסטי, ניסוי שכנראה יבוצע באזור 9 בספטמבר לקראת יום העצמאות שלה.

הרוצה בשלום יכון למלחמה, אמר הסופר הרומאי וגטיוס, וזה למעשה מה שקוריאה הדרומית עושה. לפי דיווחים אחרונים, קוריאה הדרומית עומלת כעת על פיתוח טיל, שישמיד את בסיסי הצבא התת-קרקעיים בקוריאה הצפונית. לפי גורמים צבאיים המעורים בנושא, ממשלת קוריאה הדרומית שוקדת על פיתוח טיל קרקע-קרקע שיכול להגיע לכל נקודה בקוריאה הצפונית ומסוגל לשאת עד שני טונות חומר נפץ. בעבר, נאסר על קוריאה הדרומית להרכיב ראשי נפץ במשקל של 500 ק"ג על טילים בליסטיים לטווח של 800 ק"מ. כעת, לאור החרפת המשבר בחצי האי הקוריאני, אמר הנשיא מון ג'י-אין שיש צורך באמצעים חזקים שיגרמו לקוריאה הצפונית להבין את השלכות מעשיה. למעשה, הטיל הבליסטי לטווח של 800 ק"מ יכול לפגוע בכל נקודה בקוריאה הצפונית, אך מגבלת משקל ראשי הנפץ בלמה את יכולת ההרתעה. לכן, יש צורך בפיתוח טיל שיכול לשאת ראשי נפץ במשקל רב, דבר שיאפשר לקוריאה הדרומית לתקוף בעצמה מתקנים צבאיים בקוריאה הצפונית, ללא הסתמכות על פצצות אמריקניות. במקביל, בקוריאה הדרומית עובדים על הקמתה של יחידת מבצעים מיוחדת, שמטרתה תהיה לחסל את הנהגת קוריאה הצפונית. יחידה זו, שתאריך היעד להקמתה הוא 1 בדצמבר, תעבוד ביחד עם צוות שש של אריות הים מארה"ב, הצוות שהיה אחראי לחיסולו של אוסמה בן-לאדן. הרעיון שעומד מאחורי הקמת היחידה, הוא הצורך בניטרול הנהגת קוריאה הצפונית במקרה של מלחמה גרעינית.

קוריאה הדרומית לא רוצה להגיע למצב של מלחמה, אלא אם לא תהיה לה ברירה. לכן, עדיין מחפשים אחר פתרון דיפלומטי. לאחרונה נפגש מון עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, כדי למנוע את ההתדרדרות למלחמה. לפני זמן מה זלזל פוטין בהטלת סנקציות על קוריאה הצפונית, ואמר שהן חסרות תועלת ולא יעילות. לפי פוטין, בקוריאה הצפונית יעדיפו לאכול חצץ מאשר לוותר על תוכנית הגרעין אלא אם הם ירגישו בטוחים. לרוסיה וקוריאה הצפונית יש היסטוריה ארוכה, שהרי חלוקת חצי-האי הקוריאני בין ארה"ב ששלטה בדרום ובריה"מ ששלטה בצפון, היא שהביאה להקמת המשטר הדיקטטורי בקוריאה הצפונית. לאור החרפת המשבר והאיומים שמשמיעים כל הצדדים, עולה השאלה למה רוסיה ממשיכה לתמוך בקוריאה הצפונית. במשפט אחד: מדובר בניסיון של רוסיה לחזק את השפעתה ומעמדה ולהציג עצמה כמעצמה גדולה. בזמני משבר, השלטון הרוסי רוצה להזכיר כי רוסיה היא עדיין מעצמה, והיא מהווה משקל נגד להגמוניה של ארה"ב. במשבר הנוכחי ניתן לראות זאת בשתי דרכים. רוסיה מנסה להציג עצמה כפותרת סכסוכים יעילה יותר מאשר ארה"ב, והיא זאת שמנסה להוביל קואליציה בינלאומית נגד הכפייה האמריקנית על קוריאה הצפונית. מאז תחילת כהונתו השלישית של פוטין, רוסיה מנסה לעיתים קרובות לפתור סכסוכים. בדרך זו, רוסיה מראה שהיא יכולה לפתור בעיות שארה"ב לא הצליחה, כמו למשל הסגרת הנשק הכימי בסוריה. בנוסף, רוסיה מנסה להזכיר כל הזמן שהיא מעצמה, וכאשר היא פועלת לפתרון סכסוך כלשהו או שמדינה מסוימת פונה אליה לעזרה, התקשורת המקומית מתנפלת על הנושא כדי להראות את השפעתה הבינלאומית על העולם. במקרה הקוריאני, לאחר ניסוי הטילים של קוריאה הצפונית באפריל האחרון, רוסיה נכנסה לתמונה כדי לפתור את המשבר בדרכי שלום. נשלחו שליחים לתווך בין הקוריאות, ופוטין עצמו מתח ביקורת על פריסת טילים בקוריאה הדרומית בטענה שהדבר דווקא יביא להסלמה. התקשורת הממלכתית הרוסית מסקרת בהתלהבות כל דיווח המשבח את המעורבות הרוסית לפתרון המשבר. הדבר מכוון לציבור הרוסי, לאופן שבו הם תופסים את תפקידה של רוסיה בעולם. הדבר מעצב את דעת הקהל המקומית, שרואה את מדינתו כמעצמת על וממילא את פוטין כמנהיג-על. הפעילות הרוסית לא רק נועדה לעיני הציבור במדינה, אלא גם לעיני העולם. התיווך במשברים שונים מציב את רוסיה לא רק כמעצמה, אלא גם כמשקל נגד לארה"ב.

בזמן שקוריאה הדרומית נערכת ורוסיה מדברת, מה עושה ארה"ב? לפי גורמים בממשל בקוריאה הדרומית, הגיעו לאחרונה למדינה מספר לא ידוע של סוכני מודיעין אמריקנים. לפי הדיווח של סוכנות הידיעות יונהף, סוכנים אלו הגיעו בין היתר כדי לאסוף מידע על קוריאה הצפונית. נכון לעכשיו נאמר, כי משימתם העיקרית היא סקירה ואולי עידכון של תוכנית פינוי החרום עבור יותר מ-200,000 אזרחים אמריקנים שנמצאים במדינה. חלק מהסוכנים, ששייכים ל-CIA או למשרד לביטחון פנים, נשלחו כבר לפני חודש לאחר האיום של קוריאה הצפונית לפגוע בטריטוריה האמריקנית גואם. סוכנים נוספים הגיעו לאחר הניסוי הגרעיני האחרון של הצפון. אף אחד מהצדדים לא רוצה לדרדר את המצב למלחמה, אך נראה שכולם נערכים אליה. אחד הסימנים המקדימים למלחמה שהמודיעין הישראלי פספס לפני מלחמת יום הכיפורים, היה החזרתם של היועצים הסובייטים לבריה"מ. כעת רואים דיווח דומה על היערכות לפינוי אזרחים אמריקנים, ולפני זמן מה דווח על דבר דומה עבור אזרחים יפנים. כאשר בוחנים את השחקנים המעורבים, לא ניתן למצוא בהם מבוגר אחראי אחד. מה שנותר לנו לעשות הוא פשוט לשבת ולחכות.

עם כל העיסוק הנוכחי בקוריאה הצפונית, קל לשכוח שיש גם אזרחים בעסק. מהם התרחישים האפשריים עבור אזרחי קוריאה הצפונית? סוקי קים, עיתונאית וסופרת, עבדה במדינה המבודדת בתור מורה לאנגלית עבור ילדיהם של בכירי המשטר. בזמן שהותה במדינה, היא ניהלה רישומים שלאחר מכן הפכו לספר. לטענתה, כל תרחיש שבו קום ג'ונג-און יופל, יביא לקטסטרופה עבור המדינה. החברה בקוריאה הצפונית נמצאת בבעיה, מאחר ששללו מהאזרחים את החינוך, המידע וכלי השיתוף. השליט העליון הוא כמעין אל, ולא ניתן להיות קצת מזה. האזרחים הם קורבנות של פולחן אישיות, כך שאם יפילו את קים, תיווצר צורה חדשה של דיקטטורה. קוריאה הצפונית הוקמה בספטמבר 1948. במקרה הטוב, כל אזרח במדינה זו מתחת לגיל 70, לא מכיר שום דבר אחר חוץ מאותה דיקטטורה. חלק מהאנשים נחשפו ונחשפים למידע מהעולם באמצעות הברחות מידע, מסוכנות ביותר, מקוריאה הדרומית. אם העולם באמת רוצה להפיל את המשטר, זה צריך להיות בצורה טוטאלית שמשלבת כוחות רבים מאוד. לאחר מכן, יש לחבר מחדש את חצי-האי הקוריאני, ותפקיד משמעותי ביותר יהיה לקוריאה הדרומית בארגון החשיבה מחדש.