השופטת: איטה נחמן, בית משפט השלום בתל אביב המועד: יום חמישי, 22.06.2017, שעה 08:30 הנושא: תיקים פליליים איטה נחמן נכנסת לאולם בשעה 08:36 במאור פנים: "בוקר טוב לכולם", היא אומרת ומתלוצצת עם סניגור. "מה אנחנו עושים בתיק הזה?", היא ניגשת מיד לעניין. הסניגור אומר ששמע מיהי הקלדנית, וכדי לחסוך לה עבודה - הכין טיעון בכתב. "בחור כלבבי", צוחקת נחמן.
ניגשים לעניין. הסניגור מודה בשם לקוחו וטוען לזוטי דברים, בעוד התובע טוען שהיו עוד מקרים. "זה שהיו עוד 200,000 מקרים - זה לא מעניין. אנחנו בכתב האישום הזה. זה לא מתחבר לנאשם", מגיבה נחמן. אלא שלפתע מתברר שיש כתב אישום מתוקן, הסניגור אומר שלא ידע עליו ושלא היה מודה בו. נחמן מוציאה לו העתק וקולטת במהירות רבה: "ההבדל הוא בסעיף 2". היא פונה לתובע: "השאלה אם זה סיפור הרקע שמחובר לנאשם או לא. אם אתם לא מייחסים את זה לנאשם - זה צבע שחרחר. אם זה נמצא בחלק הכללי - אתה אומר: וואו, הוא רצח את היטלר וגם יָרַק".
התובע מציין שהנאשם הגיש בקשה לעיכוב הליכים, ונחמן מגיבה: "אה, מתוך 20,000 בקשות, אולי אחת התקבלה. עד מתי אתם מגישים לי? אני רוצה שתגישו לי לפני הפגרה, כי חשבתי לנוח קצת. אלא אם כן תעבירו אחורה [את הטיעון] ותחזרו בכם [מכתב האישום]". היא דוחה את הדיון ל-28.10.17 ומורה להגנה להשיב על האישום עד 19.7.17. הסניגור מבקש לציין שעליו להשיב אלא אם כן התביעה תקבל את טענותיו, אך נחמן משיבה: "אמרתי לו [לתובע] את זה, זה מספיק. תאמין לי - הם כותבים את זה בתיק".
ההבדל בין סניגור לסניגורית נחמן עוברת לתיק הבא, אך התובע והסניגור ממשיכים לדבר - והיא לא מעירה להם. ליתר דיוק, נחמן מנסה לעבור לתיק הבא, אך הסניגור חלה ולא הגיע, כך שהתובע מבקש ומקבל דחייה לנובמבר. "יש לנו פה כמעט ידיעה משפטית", חצי-מתלוצצת נחמן, "סניגורים גברים ירצו כמעט תמיד את התאריך האחרון [האפשרי], ונשים - את התאריך הראשון. זה לא ייאמן, אנחנו צוחקים על זה". הסניגור שואל רטורית האם עדיין לא ניתן לקבל אישורי מסירה בווטסאפ. נחמן: "לא, אבל אם פוסטים הם דיבה - אולי גם זה יתאפשר".
עכשיו - חידוש מרענן: בדרך כלל סניגור מופיע ומודיע שמרשו חולה; הפעם התפקידים התהפכו. "הוא לא מרגיש טוב", מדווח הנאשם. נחמן דוחה את הדיון ל-1.11.17 ומתעניינת אצל הנאשם: "מאיפה אתה מגיע? טירה?". טייבה, משיב האיש. "09:00 בבוקר זה בסדר או שתוכל גם ב-08:30? אי-אפשר יותר מאוחר", היא מתחשבת בו.
הלאה. הצדדים מודיעים על הסדר טיעון הכולל 60 שעות של"צ ללא הרשעה. "אז אני צריכה לשלוח אותו לתסקיר של"צ", מגיבה נחמן. אגב כך היא אומרת, שהמזכירות רוצה שבכל תיק יירשם גם שמו הפרטי של עורך הדין, שמא יש שניים באותו שם משפחה. "זה העונש? רק של"צ?", היא תוהה. הסניגור שואל למתי יידחה הדיון ונחמן משיבה: "נובמבר, דצמבר. לפני הפגרה אין אוויר. מה שאתה רואה עכשיו זה מה שאנחנו מנסים למצוא". נחמן פונה לנאשם כמתחייב ובטון נעים: "אתה מכיר את כתב האישום המתוקן? אתה יודע מה מתוקן, מה תיקנו? אתה מבין שאני לא כבולה להסדר?". היא קובעת ל-5.12.17, מבקשת את כתובתו של הנאשם העונה בשקט ומעירה: "אם היינו שומעים, זה היה טוב".
כעת פונה נחמן לסניגור שדיבר בטלפון: "ראיתי אותך!" - ופורצת בצחוק מתגלגל. "תמיד מזכיר לי את הילדים - חושבים שלא רואים מה שהם עושים". נחמן ממשיכה לצחוק ולבסוף ניגשת לעניין: "למה הנאשם לא פה?". הפתעה: הוא לא מרגיש טוב והלך לחדר המיון. "יום חמישי, ללכת למיון? הוא לא יודע [כמה צפוף]?", תוהה נחמן. הסניגור: "גם פה זו לא מציאה גדולה". נחמן צוחקת שוב: "פה לפחות הולכים הביתה". היא מורה לו להמציא אישור רפואי ודוחה ל-24.10.17.
"עכשיו מתחילים לנמק" נחמן מכירה את רוב הסניגורים באולמה ואחד מהם שואל אם ניתן להכניס משהו קצר. נחמן קוראת לנאשם "לירון", אבל שמו הוא "לירן". נחמן: "למה עשיתי אותך לירון? Sorry". היא אומרת שוב שיש הוראה לכתוב את השמות המלאים של עורכי הדין ומכאן מתגלגלת שיחה על עורכי דין בעלי שמות דומים. שלא תטעו באווירה הקלילה: נחמן יודעת היטב מה לפניה בתוך ערימת התיקים. "אנחנו בטיעונים לעונש עם הסדר, ועכשיו מתחילים לנמק למה אני צריכה לאשר את ההסדר".
היא פונה לנאשם: "מה אתה עושה היום? אתה בזוגיות אחרת?". הוא משיב בשלילה והיא מתלוצצת: "מפחד? זה נכון, טעויות של צעירים". היא מכתיבה את גזר הדין במהירות ובתמציתיות, מקבלת את ההסדר ומבררת עם הנאשם האם יוכל לשלם את הקנס והפיצוי - 3,000 שקל - בתשלומים חודשיים של 500 שקל. "אתה לא משלם - הכל לפרעון מיידי", היא מזהירה אותו. נחמן מסודרת: "יש מוצגים, משהו, עניינים?", היא שואלת את התובעת. "לא לשכוח לרדת למזכירות לקבל שוברים", חוזרת נחמן לנאשם.
עורכי דין מדברים מכל עבר, נחמן דופקת על השולחן אבל צוחקת. הסניגור מהתיק הקודם ממשיך לדבר עם חבריו, למרות שנחמן עברה הלאה, והיא מעירה לו בסגנונה: "גם סיימת את הדיון וגם אתה לא רוצה ללכת? מה הלך לך לאיבוד [באולם]?". ובתוך כל הבלגן, היא זוכרת שבדיון הקודם דובר על העברת התיק לבית המשפט הקהילתי, אבל הנאשמת לא התייצבה ולסניגורית אין קשר איתה. אין ברירה אלא לדחות את הדיון לנובמבר.
ושוב - שיחת חולין. "שנתיים לא ראיתי אותך", אומרת נחמן לסניגור, המשיב לה: "דיברנו על גבירתי הרבה דברים טובים כשלא היית פה". נחמן, שהייתה בחופשת מחלה, שוב צוחקת: "חלק מהזמן הייתי בהשפעת דברים כל כך משמחים". בינתיים נכנס מישהו שמחפש תיק, נחמן שואלת אותו מיהו ושולחת אותו לשולחן התביעה: "אתם שלושה פה, שאחד מכם יעזור לבחור". שוב יש באולם מהומה ונחמן אינה מרגיעה אותה.
השורה התחתונה: נחמן בקיאה היטב בערימת התיקים שלפניה ומתקדמת ככל שהדבר מתאפשר - וכמו תמיד בימים פליליים, זה לא בידיה וזה לא קל. המהומה באולם מיותרת ואינה מוסיפה כבוד בעיני מי שאינו אורח קבוע בו. עם כל החביבות הטבעית של נחמן, עליה להביא בחשבון שלא מדובר במפגש חברים. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 7 