השופטת: לימור ביבי, בית משפט השלום בתל אביב המועד: יום חמישי, 22.6.2017, שעה 9:15 הנושא: תיקים אזרחיים זהו אחד הימים האחרונים של לימור ביבי בבית משפט השלום בתל אביב לפני שתיכנס לתפקידה בבית המשפט המחוזי בעיר. נכנסתי לאולמה הצנוע באמצע דיון מחוץ לפרוטוקול על מחלוקת בתחום הנדל"ן: סכסוך סבוך של הרבה בעלים שרק חלקם רוצים למכור. ביבי מציעה שיקחו כמה חודשים כדי לנסות להגיע להסכמה. היא מעירה שלא ראתה את כתב ההגנה שהוגש חודש קודם לכן, משום שעורך הדין הכניס אותו לתיק כבקשה ולא ככתב הגנה.
ביבי מהסה את הקהל - בעלי הנכסים המסוכסכים - ופתאום עולה לה רעיון: "מישהו מכם רוצה לפדות אותו? ביל"ו זה רחוב שמקביל לשנקין, נכון. שנקין הוא חוצה". ביבי צוחקת וממשיכה ביתר רצינות: "מה קורה איתכם, עם הרישום של הסוגיות שלכם? יש צפי שבאמת זה ייגמר בעתיד הקרוב?" - לא. "כרגע אתם כמו קבוצת רכישה כזו, מבחינת זכויות הבנייה? פשוט מעניין אותי לדעת. אז יש התקדמות. אז תחליטו מה אתם רוצים לעשות".
מישהו בקהל קורא לעורכת דין: "לא שומעים אותך". ביבי מחייכת: "אני צריכה לשמוע אותה. יש פה אנשים מאחור שלא מיוצגים שרצו לדבר. תנו לי לשמוע קודם את אלו שעוד לא דיברו, ולא את אלו שעורכי הדין שלהם כבר דיברו בשמם".
"טוב, תודה רבה, שב" ביבי מגיבה לכמה מן הטענות: "אני לא נכנסת לזה, לא מונחת לפני תביעה לביטול הסכם השיתוף. אני מזכירה לכם שאמרתי מלכתחילה שאין לי סמכות. אתם מדברים על משהו שממילא אני לא אכריע בו כרגע. אני לא רוצה שנבזבז זמן. אומנם מוניתי למחוזי, אבל עוד לא הושבעתי. אם הוא משאיר את התביעה כמות שהיא - אני לא יכולה לדון בה. קודם כל, התביעה צריכה להיות תואמת את הסמכות של בית המשפט וכרגע היא לא תואמת".
כעת שוב מבקש מישהו מהקהל לדבר, וביבי לא מתלהבת: "למה אתה חושב שאתה צריך לדבר אם עורך הדין שלך כבר דיבר? אני לא בטוחה שאני נותנת לצדדים לדבר, אלא אם כן יש לך ערך מוסף". הוא טוען שיש לו: ערך המגרש הוא 45 מיליון שקל. ביבי: "במה זה מקדם את הדיון?". היא מאפשרת כמה מילים וחותכת: "טוב, תודה רבה, שב".
עוד אחד רוצה לדבר, אבל ביבי איבדה את סבלנותה: "אתה רוצה להגיד משהו בנושא הסמכות העניינית שלי, כי זה נושא הדיון? לא, אז שב". היא מתרגזת: "בזבזתם מספיק את הזמן שלי. למה אני צריכה לשמוע כמה זה שווה ומי רוצה למכור?". התובע מקבל את ההמלצה להשהות את הדיון בחצי שנה, כדי להסדיר את הבעלות או לתקן את התביעה. ביבי קובעת תזכורת פנימית ל-1.1.18 - ואז כמובן מישהו אחר ידון בתיק.
בתיק הבא פונה ביבי בחיוך לאחד מעורכי הדין: "אתה לא עומד בצד הנכון. איפה הצד השני שלך?". הוא קורא להם מבחוץ. "בבקשה, כל מפגשי הרעים בחוץ, תודה", עושה ביבי סדר. היא פונה במרץ רב לצדדים: "מי מייצג את התובעים בתיק הזה? עו"ד קהת, אין סמכות לדון בזה. אין סמכות עניינית לבית הדין לשכירות, צריך להעביר לבית משפט שלום". היא מכתיבה החלטה לפיה סגנית הנשיא,
סיגל רסלר-זכאי, תקבע מי ידון בתיק.
"יום טוב לכם", מסיימת ביבי. "לי אין סמכות לדון בזה ממילא, ולכן אני לא דנה בכלום. ברגע שלא נכנסים בדלת - לא דנים בכלום. אין אפס. מי שימונה לדון בזה - זה לא אני, למרבה השמחה. אתם יודעים שאני לא דנה בזה יותר. לא אמרתם לי מזל טוב. אתה לא עוקב אחרי מי שממונה למחוזי? בושה וחרפה!", היא מתלוצצת. ביבי פונה לאחד מהם: "ראיתי תיק שלך שנותב אלי במחוזי". הוא משיב שמדובר בעורך דין אחר באותו שם, וביבי משיבה: "ראיתי שזה לא סגנון הכתיבה שלך". היא גם מדברת על הקלדנית שלה: "לצערי הרב היא התמנתה לאחראית קלדניות בהרצליה, יש גבול לכמה שאני יכולה להחזיק אותה אצלי".
"ככה זה קצת דליל" כעת חוזרים שני עורכי דין מתיק קודם והקלדנית קוראת לביבי שיצאה ללשכתה. "שלחתי לקרוא לכם כדי לראות מה קורה איתכם", היא מסבירה. "אני לא אסכל פשרה ככל שתהיה". השניים אומרים שיש להם הסכמות חלקיות; "גם טוב", מגיבה ביבי. היא מקשיבה בתשומת לב להסכמה לפיה הצדדים יקיימו התנהלות פנימית מחייבת.
"תכף נרשום את הכללים של זה", היא אומרת. "אתם לא רוצים לקבוע מתי? מה מחיר המינימום? כי ככה זה קצת דליל". מתברר שעורכי הדין לא חשבו על זה. "אני לא רוצה לעורר אחרי זה דברים שיפוצצו דברים", מסבירה ביבי. בהדרכתה מסכימים הצדדים על פרק זמן של שלושה חודשים וביבי מוסיפה בעצמה את הפרטים - וגם יורדת לנקודות שהצדדים לא התעמקו בהן:
"ועכשיו בנוגע למס: המיסים יחולו בהתאם לדין? אתם רוצים לקבוע עכשיו עוד תנאים - מתי משלמים, מתי מוסרים חזקה? זה דברים שצריך לחשוב עליהם מראש, שלא תסתכסכו. צריך גם להסדיר את נושא דמי השכירות, תכף נדבר גם על זה. אם היא זוכה, תוך כמה זמן היא משלמת לו? ואם הוא זוכה? הוא הרי מקבל את החזקה מאוחר יותר. אז תפרסו את זה איכשהו. בתום ההתמחרות אתם יכולים לתת משהו כמו 15%-10%, תוך כך וכך זמן תשלימו ל-80% ואת היתרה במועד מסירת החזקה. אם לא נסדיר את זה עכשיו, תתחילו לריב ותחזרו אלי עם פסק הדין. משכנתא, מה הבעיה? הרי חצי כבר רשום על שמו, זאת לא בעיה. היה לי עוד משהו בראש. אה, מסמכים למשכנתא. נראה לי שזה הכל".
ביבי מסכמת: "עדיין משפחה אחרי הכל, לא? הילדים של הסבתא היו אחים?", היא זוכרת במדויק. "טוב להגיע לפשרה, וכשמדובר במשפחה ולא רחוקה - על אחת כמה וכמה".
השורה התחתונה: התיק האחרון היה מפגן נאה של בקיאות - הן בתיק הספציפי והן בדין בכלל - שעלתה על זו של הצדדים. בתיק הראשון נתנה ביבי לצדדים להוציא קצת קיטור, וגם לזה יש מקום אפילו על חשבון קצת זמן שיפוטי. מזג שיפוטי: 9. יעילות: 8. 