"ליל המטוסים" וסיפורו של לוחם האצ"ל - "יהונתן"

הגדול והמבוצר מבין שלושת שדות התעופה שהותקפו - שדה התעופה בקסטינה השתרע על פני מאות דונמים. הוא היה מגודר קונצרטינות של תיל דוקרני. חנו בו עשרות מטוסים ובהם מפציצים כבדים בעלי ארבעה מנועים, מסוג "הליפקס" על הפעולה בקסטינה פיקד עמיחי פאגלין ("גידי"), שבאותה שנה מונה לקצין המבצעים של האצ"ל ולאחר קום המדינה כיהן כיועץ ראש הממשלה מנחם בגין לענייני טרור. על-פי דיווח עיתון על המשמר על ההתקפה על קסטינה, ביום הפעולה 25.2.46 הזמינה צעירה במשרד הובלה בתל אביב שתי "מכוניות משא" לצורך העברת רהיטים .כשהגיעו לשדרות חן בתל אביב נעצרו הנהגים על-ידי שלושה צעירים מזויינים שהובילו אותם למקום לא ידוע והחזיקו אותם עד שעה 11 בלילה לערך של אותו יום . ככל הנראה שתי מכוניות משא אלו שימשו את לוחמי האצ"ל בהתקפה על שדה התעופה בקסטינה. התוקפים התחלקו לשניים: במשאית אחת היו כ-12 לוחמים מחופשים לערבים לבושים בגדים ערבים שהתחזו לכפריים החוזרים ממקום עבודתם בשדה. משאית זו הייתה עמוסה בחומרי נפץ, במוקשים נגד רכב בסולמות שהוסתרו על-ידי ערימת חציר וארגזי ירקות. במשאית שניה מכוסה אברזין היו חברי חוליית ההתקפה לבושים בגדי מושבניקים שפניה כביכול ל"כנס בני מושבים". באחד הישובים באזור. בדרך הצטרפו למשאית זו שלושה סיירים. בין הנוסעים במשאית זו שתי חובשות. שתי המשאיות הגיעו למחנה צבאי בריטי נטוש לא הרחק מיעד התקיפה. הלוחמים חומשו שם ברימונים ובכמה מקלעי ברן ויצאו בסביבות השעה 19:20 רגלית מלווים בשני סיירים בלבוש ערבי לכיוון יעד ההתקפה. הלוחמים עקפו את הכפר הערבי יאסור והלכו דרך שדות ופרדסים. מזג האוויר היה חורפי, גשם ירד לפרקים והאדמה הייתה בוצית. הדבר הקשה על התקדמות היחידה שמנתה כארבעים לוחמים ושנשאה מלבד מקלעים גם חומרי נפץ וסולמות. חלק מהלוחמים שקעו באדמה הבוצית. לבסוף אחרי התקדמות איטית הגיעו לוחמי האצ"ל עד למסלול הנחיתה, חצו את גדר התיל. היה חושך מוחלט וקשה היה לראות את המטוסים. אחד הלוחמים הבעיר את אחד המטוסים באמצעות חומר נפץ ואז נגלו שורה של מטוסים חונים זה ליד זה. בנוסף להנחת מטענים הלוחמים ירו לעבר מיכלי הדלק של המטוסים והמטוסים החלו לבעור ולהתפוצץ. לשמע היריות והפיצוצים ו"חגיגת האש" חשו למקום משמרות בריטיים שהיו המומים ומופתעים. הם החלו לירות אולם "רותקו" על-ידי אש צולבת מצד יחידות חיפוי של לוחמי האצ"ל והדבר איפשר נסיגת הלוחמים מהשדה המותקף בשלום.

הלוחמים נסוגו בשיירה. בראש השיירה צעדו שלושה סיירים, בהגיע הלוחמים סמוך לאחר הכפרים הערביים נורתה ירייה ממקור לא ברור ופגעה באחד הסיירים, נאזם עזרא עג'מי (יהונתן), הוא נח ארצה מתבוסס בדמו. נפגע בירכו. קימת סברה שנורה על-ידי שומרי פרדסים באזור. לא ידוע אם הנושא נחקר לעומק וכנראה לא נדע לעולם מי ירה בעזרא עג'מי. הלוחמים המשיכו דרכם בבוץ הכבד, כשהם נושאים עמם את חברם הפצוע באלונקה שהורכבה משני "בטלדרסים", שרובים הושחלו בשרווליהם. הוחלט להעבירו לטיפול במושב בצרון, אולם אנשי המושב סירבו, כך על-פי עדויות, להכניס את הפצוע ומלויו למושב ולקבל סיוע רפואי שאולי היה יכול להציל את חייו. לדברי לוחמי האצ"ל שנשאו וליוו את אלונקת חברם הפצוע עזרא עג'מי עג'מי מת מפצעיו במהלך הדרך ומחשש שהבריטים הספיקו כבר לחסום ולכתר את האזור הוחלט להשאיר גופתו בשדה. שאר הלוחמים הצליחו להגיע בשלום לכפר מרמורק שם נתקבלו בשמחה ובחום על-ידי תושבים. למחרת נתגלתה גופתו של עזרא עג'מי על-ידי המשטרה הבריטית והועברה למושב באר טוביה. וכך כותב עיתון המשקיף בגיליונו מיום 28.2.46 "הלוויתו של האלמוני שנהרג בעת ההתקפה על שדה התעופה בקאסטינה נערכה אתמול(יום ד' 27.2.46 א.א) לפני הצהרים בבאר טוביה. מאות ליוו את החלל למקום מנוחתו האחרונה. גופתו של היהודי הובאה עוד ביום ג' בצהריים לבאר טוביה ממשטרת בית־דרס והונחה בבית העם. משמר כבוד של הנוער המקומי עמד כל היום והלילה ליד הגופה. קברו אותו תחת השם אברהם בן אברהם. ההרוג שהיה לבוש תלבושת אזרחית ועטוף עביה (אדרת ערבית) נמנה על עדות המזרח. הוא היה בעל שפם שחור ושערות מתולתלות, גבה קומה ורחב כתפיים כבן 22 (היה בן 20 בעת שנפל א.א) גופתו נמצאה במרחק כ-3 ק"מ ממקום ההתקפה. ערבים מכפר יסור מספרים כי אחת הקבוצות של המתקיפים עברה דרך כפרם בניהם היו שתי בחורות "צבועות שפתיים" חברי הקבוצה ביקשו וגם קיבלו מים לשתייה".

מי היה נאזם, עזרא עג'מי. עזרא עג'מי נולד בשנת 1926 בבגדד, משפחתו כך נמסר, הייתה אמידה ובעלת בית מלאכה למטוויית משי. הוא סיים בית ספר תיכון. בשנת 1945 - כשגברו הרדיפות והתנכלויות כנגד יהודי עירק, החליטה המשפחה לעלות ארצה. הם התגוררו בשכונת מנשיה ליד יפו. בהמלצת חבריו הצטרף עזרא לשורות הארגון הצבאי לאומי האצ"ל כינוי המחתרתי בארגון היה - "יהונתן". באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון נכתב עליו כי בארגון האצ"ל בו היה חבר "התבלט כצעיר אמיץ לב, נבון, בעל חוש הומור ומזג טוב. בהכנות להתקפה על שדה התעופה הצבאי של חיל-התעופה הבריטי בקסטינה שבדרום הארץ מונה לשמש כסייר ומורה דרך וכן לרכוש ידיעות שיסייעו בביצוע הפעולה. הוא היה יוצא, מחופש כערבי, לכפרי הסביבה ודולה ידיעות דרושות בבתי-קפה". למרות המחלוקת העמוקה בין אנשי באר טוביה, אנשי ההגנה, לבין ארגוני הפורשים קיבלו החברים בבאר טוביה את החלל בכבוד הראוי. כל אנשי המושב יצאו ללוות אותו למנוחת עולמים. איש המושב ספד לו. עזרא נטמן בשם אברהם בן אברהם כדי שלא יוכלו לדעת את זהותו. בן 20 היה במותו. לאחר קום המדינה הקים צה"ל מצבה על קברו ובה נכתב שמו המלא וכן סמל האצ"ל. גם מפקד האצ"ל מנחם בגין וגם נתן ילין מור, ממנהיגי מחתרת הלח"י, שבחו את חברי באר טוביה שחלקו כבוד ללוחם אצ"ל וגילו אנושיות למרות הבדלי השקפה והמחלוקות הפוליטית בינם לבין ארגוני הפורשים.