200 מוצגים עתיקים וכ-200 תעודות היסטוריות שנאספו במרוצת השנים מהכפר ומחוצה לו, אצורים במוזאון ההיסטורי למורשת ופולקלור ערבי על שם פאטמה, יחיד וראשון מסוגו בוואדי ערה, הנמצא בכפר אום אלקטף.
רק כביש אחד וכמה מאות מטרים מפרידים בין הישוב חריש לכפר הערבי אום אלקטף הנושק אליו. גם בריכת-מאגר המים של חריש נמצאת אף היא בשטח הכפר. המדינה הפקיעה אדמות משטח הכפר לטובת הישוב חריש.
עבד אל רחים קבהא, המנהל שהקים את המוזאון בשנת 2003, להנצחת זכרה של אמו פאטמה, מספר מעט על הכפר: "כפר אום אלקטף, יחד עם כפר ברטעה, נמצאים במקום זה 16 דורות. בעבר, לפני 120 שנה, נקרא הכפר עזבה, ושימש חווה חקלאית, מהשורש עזב. עוזבים בחורף וחוזרים בקיץ. אום אלקטף נמצא על צומת דרכים חשובה הנקראת היום צומת משמר הגבול, בין עפולה לחדרה ומצטלב בין שלוש נפות: ג'נין, טולכרם וחיפה.
איש רב פעלים הכפר משתייך למחוז חיפה מבחינת קשרים עם משרדי החינוך, הבריאות והרווחה. ויחד עם הכפרים אלעריאן ומייסר הם נמצאים בתחום שיפוטה של המועצה האזורית מנשה. באום אלקטף המשתרע על שטח של 700 דונם, גרות כיום כ-1100 נפשות רובן נמנות על חמולת קבהא המונה כ-40,000 איש בכל
הארץ. היהודים, הוא מציין בחיוך, שיבשו את האותיות בשם המקורי של החמולה. אחד כתב כבהה, אחר כתב כבהא ויש מי שכתב קבה (קדוש ברוך הוא...). הדבר אמור גם לגבי שם הכפר ששובש לאום אל קטוף".
עבד אל רחים קבהא הינו איש רב פעלים. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בטירה, השתלם ב"בית ברל" במסגרת הכשרת מורים, שם עשה תואר ראשון בהיסטוריה ובספרות עברית וקיבל דיפלומה ביעוץ חינוכי. שלושים וחמש שנים עבד כיועץ חינוכי בחטיבת ביניים באום אל פאחם וכשיצא לגמלאות בגיל 54, שימש כמורה דרך (בעל תעודה) ומגשר. בין השנים 1992-1996 כיהן כיו"ר וועד הכפר.
כיום, בנוסף לניהול המוזאון, הוא מדריך תיירים במגזר הערבי והיהודי בכל הארץ, משמש גם כאימאם של מסגד "אבו בכר" הסמוך למוזאון, ובין היתר מתנדב בבית הקשיש במועצה האזורית מנשה. ב-1980 נישא לרעייתו פאטמה (גם שמה זהה לשם אמו) שעסקה אף היא בתחום החינוך ולזוג חמישה ילדים: ארבע בנים ובת אחת, כולם בוגרי אקדמיה, ושבעה נכדים.
איש חכם עבד אל רחים קבהא נולד בכפר זה להוריו פאטמה ודאוד, כאח תאום לאחיו המנוח עבד אל רחמן. במשפחה גדלו עשרה ילדים: חמישה בנים וחמש בנות. אביו היה סוחר בפחם ורכב על חמור שסחב שיירה של ארבעה גמלים בדרכה אל יפו, שם מכר את מרכולתו. "באזור שלנו היו חורשות של עצי אלון ואלת המסטיק והפחמים שנוצרו מהם היו באיכות גבוהה מאד", מדגיש עבד אל רחמן ומוסיף: "אבי היה איש חכם וזכורות לי אמרותיו. כך למשל, אמר לי: 'התרחק מריאסה - התנשאות, התרחק מטייסי - טפשות, התרחק מסיאסי - פוליטיקה ואז תהיה מאושר'. ועוד הוסיף: 'שלושה יוצאים נפסדים בחיים: זה שיורד לבור מים כשאינו קשור לחבלים, זה שהולך לשוק ללא כסף, וזה שמכריז מלחמה מבלי שיש לו את הכוח המתאים. כלומר, יש לתכנן את החיים'.
זכור לי שהיה לנו עדר בן ששים פרות. לכל פרה יש שם משלה. אחת מן המראות שנחרטו הכי הרבה בזיכרוני בהיותי בן עשר - היא דמותה של אמי, החולבת משני עטיני הפרה חלב עבור המשפחה ומשני העטינים הנותרים, עבור העגל הנמצא לידה. בעוד העגל יונק את החלב, יוצא מפיו "בלון חלב" שנוצר משאיפת האוויר...".
אבו ג'אבר, סבו של עבד אל רחים כיהן בכפר כשופט חמולתי. מסופר עליו, כי באחד הערבים כשהיה מהלך בכפר ראה עלמה ועלם משוחחים ביניהם ברחוב, דבר שלא היה מקובל באותם ימים. הוא הבחין מרחוק באשה נוספת הנועצת בצעירים מבט חודר. אישה זו, כונתה בקרב התושבים "עיתון הכפר" וידע כי למחרת תפיץ את הפגישה בין הצעירים לכל באי הכפר ואמר לעצמו: 'מחר יביאו אליי את הצעירה למשפט ואני כבר צריך להתכונן'. מה עשה? הוא קרא לצעירה: 'בואי בתי, תזחלי על האדמה'. כשעשתה כמצוותו אמר לה: 'קומי ולכי'. למחרת הובאה הצעירה בפניו למשפט ולמעשה הוא עצמו גם שופט ועד. כשראה את הצעירה, נשבע שהוא לא ראה אותה מדברת עם הצעיר מאז שזחלה ומכאן הכל הבינו שמאז שהייתה ילדה קטנה לא נפגשה מעולם עם צעיר וכך הציל אותה מעונש.
מפה לאוזן בית המוזאון, שנבנה ב-1936, הנמצא במרחק של כ-100 מטרים מביתו של עבד אל רחים קבהא במרכז הכפר, עם הגינה בעלת הצמחייה העשירה והנאה, המטופחת על-ידי רעייתו, שימש בעבר כבית מגורי ההורים.
במרכז המוזאון מוצב שולחן ארוך ועליו מסמכים עוד מהתקופה העותומנית. מסביבו, נמצאים כלים חקלאיים, מחבצה, לוח דייש, מורג, כלי נגרות, כלי מטבח, כלי קפה, חרסים מסוגים שונים, אביזרים המיועדים לסוסים, משקלים ומשקולות, בגדים, מלכודות לחיות וכלי מוזיקה. עבד אל רחים נוטל בידו את מלמוד הבקר ואומר לי: "לכל מוצג כאן, יש את הסיפור שלו".
ראשו מלא כרימון בסיפורים היכולים להכיל ספר עב כרס. "הנה", הוא מצביע בפניי על מסמך עתיק יומין ואומר: "זהו רפורט בן 90 שנה שקיבל אחד התושבים מטעם המשטרה הטורקית בסך 10 גרושים על כך שהתגלח" (אז, כאיש דתי אסור היה עליו להתגלח). במסמך נוסף גילינו חידוש. הייתה זו הזמנה כתובה לחתונה שהתקיימה ב-1942 בכפר סמך(צמח של היום). קודם לכן ההזמנות לחתונה היו עוברות מפה לאוזן...
המוזאון פתוח למבקרים מדי יום אבל יש להזמין מקומות מראש בטלפון 052-3853995. מחיר כניסה ליחיד 15 שקל.
