עד פרוץ מלחמת העולם השנייה נחשב רחוב וסלני שבבודפשט למרכז-חייהם של היהודים המקומיים,. שהתגוררו בו וניהלו ממנו את עסקיהם היומיומיים. מה שנותר מכל זה כיום הוא בית הכנסת הגדול ביותר באירופה, הממוקם בכיכר דונאי שבפינת הרחוב, ושהפך לאתר-תיירות הונגרי-ממשלתי, ובצידו מסעדה על טהרת המטבח היהודי המזרח-אירופי, המרוחקת ממנו כמטחווי-קשת,, והמושכת אליה גם לא-יהודים.
למסעדת "בלו רוז", שברחוב וסלני 3, נקלענו לאחר תפילת נעילה של מוצאי יום כיפור, שהתקיימה בבית הכנסת הסמוך. מצאנו בה אוכל ממש כמו בבית-אמא, כשהיא עמוסה, על שתי קומותיה, בהמוני תיירים יהודים, שכמונו ביקשו בה לשבור את הצום.
מענג לספתח הוגש לשולחן מרק-עוף, שהכיל בקרבו כופתאות קמח-מצה וצימעס. בת הזוג, לעומת זאת, הזמינה דג ממולא עם חזרת. למנה העיקרית בחרנו בצלי-עוף בפפריקה וניוקי בנוסח הונגרי מענג.ביותר. בת הזוג נדלקה על כבד האווז, עם אורז לבן ומחית-תפוחים. אל כל אלה נלווה גם מזג של יין לבן, עם סודה צוננת, מחיית נפשות.
קינחנו בקיוטוש גזעי-הונגרי, ובשפת בני אדם שאינם הונגרים, זו עוגת שימורים חלולה ומוארכת, שנאפתה במתקן מיוחד, ושצופתה באגוזים וקינמון. בת הזוג בחרה בשטרודל-דובדבנים ובמרק-שזיפים, עם קצף-ביצים - מעדן המוגש מן הסתם רק ב"בלו רוז". והיה גם אספרסו כפול מהביל, שסיים ארוחה שהייתה לתפארת.
החשבון לשניים הסתכם ב-7000 פורינט בלבד (25 אירו) - סכום שבארץ אפשר עליו רק לחלום. את "בלו רוז" זיכינו ב-8 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו, ושבנו אליה גם למחרת, מזוכים בהנחה של 10% על ביקור חוזר, כמנהג המקום.
