לאו ריי, צייר ואמן קליגרפיה, בעל תואר שני בפיזיקה תיאורטית ובאמנות והוראת האמנות מהאקדמיה הלאומית של ליטא, מציג עכשיו חלק מעבודותיו על קירות האקדמיה לאמנות "בסיס" שבהרצליה, שעל סגל ההוראה שלה הוא נמנה (משנת 1995. (ריי מציג את עבודותיו בתערוכות יחיד וקבוצתיות בישראל ובעולם ואף זכה בפרסים בינלאומיים. הוא צנוע ושופע ידע. ציוריו הצבעוניים מלאי הומור ואפשר למצוא הבעות אנושיות ביצורים שמאכלסים אותם. שמן או אקריליק, ולפעמים שילוב של שניהם ליצירת טקסטורה מעניינת, או רישום וקליגרפיה בדיו, אפשר מיד לזהות את הסגנון של ריי. הוא ייחודי לאמן.
כיצד מתנהלת היצירה שלך ואלו נושאים מעניינים אותך? חלק מעבודותי הן ספונטניות וחלק גדול מתחיל מסקיצה קטנה בעט בפנקס, אני מעבד אותם במחשב וממשיך משם.
כל נושא יכול להיות מעניין. יש לי עבודות אבסטרקטיות, אבל החלק הדומיננטי בהן הוא פיגורטיבי: אדם, חיה, עץ, שיח, פרחים, דגים, ציפורים, כלב, סוס...
והחתול שמציץ כמעט מכל תמונה, מהו בשבילך? החתול הוא חיה מתוחכמת, בעלת אופי מסובך. יש לו חוש הומור. היה לי חתול הרבה שנים. הוא חבר טוב, מגיב, יש לו הבעות עשירות. אני מנסה לנחש מה הוא מרגיש. יש חתול מחייך ויש מאוכזב, החיים זה לא פיקניק...
החתול זה אתה? לצערי עוד לא...
הוא האלטר אגו שלך? כל היצורים שלי הם חלק מהאלטר אגו שלי. יש חתול מנוקד, מפוספס, מנומר. ציור זה לא ראי. הביטוי הפלסטי הוא כבר האינטרפרטציה שלך. תלוי גם במצב רוח. דגה אמר: 'אמנות זה לא מה שאתה רואה, אלא מה שאתה גורם לאחרים לראות'...
אתה חושב שהחתול שלך יחליף את הכבשה של קדישמן? אני לא מתחרה באף אחד...
בציורים שלך ניתן לראות השפעות מתולדות האמנות, של ציירים קלסיים. אי-אפשר לחיות בלי השפעות, והן משתנות במשך החיים. כל יצירת אמנות טובה משפיעה עלי. מקרפצ'יו, רמברנדט, ולסקז, הוקני. לפעמים יש הברקות ואני מגלה משהו מדהים באמן שלא ראיתי שם קודם. זה תלוי בתקופות.
מה דעתך על תופעה רווחת עכשיו של "ניכוס" או הומאז' ליצירת אמנות? אני מנסה להיזהר במילותיי. גם אני עשיתי זאת. כל יצירת אמנות קיימת היא נמצאת כאן וניתנת לציור כמו טבע דומם, מודל, נוף, בקבוק.
שורש העניין בלימודים האקדמיים שדגלו בהעתקת ציורי מופת במטרה ללמוד את הדרך. אם זו העתקה מכנית, זה גרוע. אך יש דוגמאות מוצלחות של שימוש ביצירות של אחרים, כמו ואן גוך שהושפע מציוריו של מילה (ציור הרועה), או פיקסו שניתח את היצירות של מנה (הארוחה על הדשא) ושל ולסקז (לס מנימס). האנליזה שלו הייתה דרך להתעמק ביצירה ולהבין איך היא בנויה. פיקסו מפרק אותה לכיוונים, למפלסים, לשטחים, ואגב כך גם יצר עבודות על-פי דרכו, עם איכויות משלו שהן מאסטר פיס בפני עצמן. גם רמברנדט לקח קומפוזיציות של אמנים פחות ידועים ועשה מהן יצירות פאר.
אתה משלב בציוריך מוטיבים היסטוריים. זה מעניין אותי. קפריצ'יו, למשל, מעורר בי רגשות שאפשר להביע רק דרך ציור. העבר הרחוק מתחיל להיות עכשיו, המאה ה-21.
ו'הציור האינסופי' שלך? התחלתי לצייר סצנה אחר סצנה עד שחבר אמר לי שהציור הוא למעשה אינסופי, ואני ממשיך אותו בעבודות על קנבס גדול. הסגנון הוא פיגורטיבי, אך הטכניקות שונות. נדמה לי כי היה זה שאטובריאנד שאמר: 'הסגנון הוא הבן אדם'. אני נוקט באמצעים שונים, אבל לעומק - זה נשאר אותו הדבר. שאיפתי היא לעשות עבודות יותר טובות.
מה נחשב יותר 'טוב'? זו שאלה קשה. יש ציורים שעשיתי מהם כמה גירסאות, כמו ציירים רבים, ויש פחות טובים ויותר טובים. מה שיוצא...
מה זה טוב, מה זה יופי? זה שייך לאלוהים. לא מבחינה דתית. זה מושג אבסטרקטי, אפלטוני, אידיאלי. זו שאלה פילוסופית. בכל תקופה יש תשובה שונה. בעידן הפוסט -פוסט מודרני שלנו הכל מתקבל. אני לא חושב כך. את הפחות טובים אני משמיד.
אתה חי מאמנות והוראה ב"בסיס". כל החיים זה אמנות. זה מקצוע, לימודים, מטרות גבוהות. כל הזמן לומדים, וזה קשה. זה לא תענוג. ההוראה לוקחת הרבה אנרגיה, מאידך-גיסא, זה מעשיר ומרחיב את הצד הפסיכולוגי. צריך לתקשר עם אנשים מעולמות שונים, עם רקע אמנותי שונה, ולמצוא שפה משותפת.
קיבלת פרס ראשון ברומניה, אתה לא מאוכזב שבארץ לא קיבלת עדיין פרס? הפרס ברומניה באמת הפתיע אותי. זה נחמד, אבל אני לא צריך פרסים. בדרך כלל כדי לקבל פרס צריך לבקש - למלא טפסים וכו. אני מבין את גרבוז. מה זה עשה לו.
התערוכה בבי"ס לאמנות בסיס, הרצליה, עד 13.10.2017. שיח גלריה עם האמן ב-13.10.2017 לאו רי: "אמן זה לא מקצוע, זה תואר כבוד, צייר יכול לצייר ציורים, פסל יכול לפסל פסלים ומשורר יכול לחבר שירים. כל זה לא בהכרח אמנות... האמנות היא ערך גבוה ורוחני שהופך יצירה למרגשת ובלתי נשכחת. אני צייר, מצייר ציורים, כמובן אשמח מאוד אם אנשים מכובדים ומביני דבר יגידו שאני אמן."
