השופט: יצחק שמעוני, בית משפט השלום בירושלים המועד: יום רביעי, 6.9.2017, שעה 08:30 הנושא: תיקים פליליים התובעת נכנסת ב-08:28 ומוציאה בשלווה כריך. הכיצד? הרי לשעה 08:30 קבועים חמישה תיקים, לשעה 08:40 קבוע עוד אחד, ואחר כך סדרה ארוכה מהשעה 09:00. התשובה היא, שאנחנו שלושה באולם: התובעת, הקלדנית ואני. הקלדנית מוציאה לתובעת את לוח הזמנים, למרות שהייתם מצפים שהנייר החיוני הזה יהיה ברשותה.
בשעה 08:31 נכנס סניגור, אבל התקווה שמשהו יתקדם מתבדה עד מהרה. התובעת אומרת שאין לה תיק כזה ושהמספר גם אינו מופיע ברשימה של היום, ואז מתברר שהדיון הוא אצל השופט
שמואל הרבסט. "אה, הרבסט לא יושב פה היום? אני מסטול", מגיב הסניגור. "הבהלת אותי לרגע", משיבה התובעת. אגב, על הדלת תלוי פתק בו כתוב היכן יושב הרבסט באותו יום, אבל הסניגור מודה: "אני לא קורא".
התובעת מארגנת על השולחן עשרות תיקים ואז מקבלת שיחת טלפון. "מה העניינים? אני לא כל כך יכולה לדבר עכשיו, אני בבית המשפט כל היום", היא אומרת. בעצם היא מאוד יכולה - עובדה: עד מהרה מתברר שזוהי שיחה עם נציג חברת הוט, המציע לתובעת ולמשפחתה לעבור לשורותיה, והמו"מ מתנהל באולם הריק. במקביל גם התובעת נוגסת מהכריך ולוגמת מהקפה. ואז היא מתיישבת לנהל בנחת את השיחה ומתמקחת: "זו באמת בעיה. אם היית מוסיף לי עוד חבילה - מילא. אני נשארת באותו מצב, מבאס. אז בינתיים לא". סוף השיחה? ממש לא, וגם לא סוף הכריך והקפה. "הבחור עבד עלי, זה שחיבר אותי פעם קודמת להוט. עזוב אותך, אני שונאת את הדברים האלה. בגלל זה אצלי הכל כתוב, הכל מוכן, הכל חתום", היא אומרת.
"הוא יגיע ויקח פרוטוקול" ב-8:40 נכנס סניגור והתובעת סוף-סוף מסיימת את השיחה, בהסכמה לקבל עוד שיחה אחרי הצהריים. התיק עליו מדברים כעת התובעת והסניגור קבוע לשעה 8:30, ומתברר ששניהם לא טרחו להצטייד בתסקיר שירות המבחן, אז הקלדנית מדפיסה להם אותו. השניים מסכימים לבסוף שהסניגור ידבר עם הנאשם (ש"תקוע באיזה פקקון"), הוא יגיע, הדיון יידחה ויתנו לו את הפרוטוקול.
כעת אומר הסניגור לקלדנית איזה תיק לפתוח ושהוא יכתיב לה פרוטוקול בהסכמה. רק כדי להבהיר: כל זה מתרחש כאשר השופט יצחק שמעוני איננו באולם, כך שלמעשה יש לנו כאן דיון פיקטיבי המתנהל בידי הצדדים לבדם ומתועד בידי הקלדנית. הסניגור מכתיב: "הנאשם מודה באשמה. באי-כוח הצדדים: נוכח המלצות התסקיר אנו מבקשים לדחות את הדיון בשלושה חודשים". התובעת אפילו לא מקשיבה. הקלדנית דווקא כן: "לרשום מפיך שהנאשם בדרך?" הסניגור: "כן, הוא יגיע ויקח פרוטוקול". עכשיו הסניגור והקלדנית מחפשים תאריך לדיון הבא ומסכמים על 6 בדצמבר. "את רוצה לשמוע מה שהוא הכתיב?", שואלת הקלדנית את התובעת; טוב שהיא חשבה על זה.
כעת מתפתחת שיחה מרתקת, ואולי תאמרו - בל תאמן, במיוחד באולם בית משפט ובנוכחות אנשים נוספים. גיבוריה: התובעת עינת מי-רז והסניגור איתמר בן-עמי, אלו שקודם לכן יצרו את הפרוטוקול בהעדרו של שמעוני. מי-רז אומרת שהיא סובלת מכאבי גב קשים: "אני אלך לביטוח הלאומי ואוציא נכות על הגב בגלל המזוודות [של התיקים]. אני אצלם ויראו שמזה באה פריצת הדיסק". בן-עמי אומר שיהיה לה קל יותר לקבל פיצוי מהמשטרה, המעסיקה אותה:
"את יכולה עכשיו להתחיל להתלונן על זה בפני הממונים עליך, ובעוד שנה לתבוע. תגידי: כבר שנתיים אני מתלוננת שזה כבד לי, לאחרונה אני מרגישה כאבים בגב, אם אפשר לדאוג למישהו שיסחוב את המזוודות. בעוד שנה תגישי תביעה לתגמולים, ואז גם תגישי לבית המשפט ויראו שזו פגיעה בעבודה. חודש-חודשיים-שלושה אחרי המכתב תתחילי להתלונן אצל רופא. תכתבי שגילו אצלך [פריצת דיסק] ולמרות זאת נתנו לך לסחוב. מה אכפת לך לכתוב? העיקר שתשלחי למישהו ואז יש לך אסמכתה".
מי-רז: "זה לא יאומן, אתה יודע? פשוט לא יאומן". בן-עמי: "אני תמיד אומר שנזיקין אני עושה בשביל הפרנסה ופלילי בשביל הנשמה". מי-רז: "יש לי קייס?" בן-עמי: "אם תבני אותו נכון - אז כן. את הולכת למומחה שיכתוב לך חוות דעת, זה עולה כמה שקלים, ועם זה את הולכת לוועדה הרפואית. את הולכת לרופא תעסוקתי שיכתוב שאסור לך לסחוב את המזוודות". התובעת: "יסנג'רו מישהו אחר, איזשהו פרקליט. כל שנה אומרים: אנחנו מטפלים בזה - וכלום. 50 קילו עכשיו סחבתי". כך, מילה במילה וכל המוסיף גורע.
"אני לא אקריא את הכל" רק ב-08:53 מתברר ששמעוני מאחר; הוא תקוע בפקקים, אומרת הקלדנית, ואומרת לזכותו שבדרך כלל הוא מגיע בשעה 07:00. התובעת סיימה לאכול: "לפחות נרגעתי עם הבטן". ב-08:55 נכנס סניגור נוסף כשאיתו הנאשם, ואחרי שתי דקות מתבשרים הנוכחים שגם שמעוני הגיע. אבל כעת לתובעת יש בעיה: היא שכחה את המטען לסלולרי שלה (זה שבאותו ניהלה את השיחה הארוכה עם נציג הוט), יוצאת ואומרת שתכף תחזור. חצי שעה אחרי המועד לתחילת יום הדיון, עוד לא היו באולם יחדיו גם השופט וגם נציגי שני הצדדים. בשעה טובה מגיע הנאשם שהיה תקוע ב"פקקון" והסניגור (בן-עמי) מסביר לו שעוד מעט השופט יחתום על הפרוטוקול והדיון יידחה.
שמעוני נכנס ב-09:30 ומאחל לכולם שנת משפט מוצלחת. לבן-עמי יש בשורה עבורו: "עשינו לאדוני עבודה קלה. יש פרוטוקול מוכן והחלטה לחתימה, גם קבענו תאריך". שמעוני משום מה לא חושב שמשהו לא בסדר בהתנהלות הזאת, וגם לא מתרגש מכך שהתובעת איננה באולם. הוא מוודא מיהו הנאשם ומזכיר לו: "אתה תהיה בקשר עם שירות המבחן". בן-עמי מבטיח: "אם לא - הוא יחטוף ממני מכות". עכשיו לשמעוני יש בעיה: המסך שלו לא עובד. הקלדנית מוצאת את התשובה: הכבל היה בחוץ. בכוחות משותפים הם מצליחים לחבר אותו.
שמעוני עובר לתיק בו - הפלא ופלא - גם הנאשם וגם הסניגור נוכחים. הוא מכתיב: "בית המשפט מקריא לנאשם את כתב האישום ומסביר לו את תוכנו ואת זכויותיו". אבל זה עוד לא קרה. רק בשלב מאוחר יותר, אחרי בלבול הנובע מכך שהנאשם השני בתיק לא התייצב, מנחה שמעוני את המתורגמן להסביר בערבית לנאשם מה מיוחס לו. "אני לא אקריא את הכל, אתה הקראת לו", הוא אומר לסניגור. "תקום", פונה שמעוני לנאשם. "אני שולח אותך לשירות המבחן ואתה מתחייב להתייצב ולמלא את כל ההוראות שאתה מתבקש". ראוי לציין, שמדובר בנאשם שפעם אחת לא התייצב, אך התביעה מסכימה לתת לו עוד הזדמנות.
במקביל מתנהלים דיבורים בקהל, שמעוני מדבר עם הקלדנית, עורכי דין נכנסים ויוצאים - בקיצור: ברדק של יום הקראות, שרק השופט יכול וחייב למנוע. בשעה 09:20 מתברר שלא הגיע נאשם של 08:30, ובאופן לא מפתיע הסניגור מדווח שאין לו קשר איתו אלא רק את מספר הטלפון של אחיו. שמעוני כותב בשמה של התובעת שהיא מבקשת צו הבאה, ובאותה נשימה גם דוחה את הבקשה: "הוא לא יודע שיש דיון"; אם לא יתייצב בפעם הבאה - יוצא צו.
כעת מתייצב נאשם לבדו: עורכת דינו הודיעה שהיא חולה וביקשה דחייה. בתיק הזה כבר היו עשרה דיונים בפני השופטת
ג'ויה סקפה-שפירא, ושמעוני חשב שהיום ניתן יהיה לסיימו. "היא אמרה לך למתי היא מבקשת לקבוע?", הוא שואל את הנאשם, ולנוכח תשובתו קובע ליום ראשון הבא. חצי שעה אחרי שהגיע באיחור, אומר שמעוני לתובעת: "אני מתנצל על האיחור, אבל אני רואה שעורכי הדין כמנהגם מאחרים ועכשיו אני צריך לחכות להם למרות האיחור".
השורה התחתונה: לא ניתן להעניק ציונים לשמעוני, כי כמעט כלום לא קרה. חובה להעיר, עם זאת, כי כאשר "עורכי הדין כמנהגם מאחרים" - זה נובע בדרך כלל מכך שהם יודעים שהשופט לא יתחיל בזמן ולא יחמיר עם מי שיאחר. הבלגן באולמו של שמעוני מחזק מסקנה זו. יש גם לראות בחומרה רבה את הכתבת הפרוטוקול בהעדרו ואת השלמתו עם עובדה זו. ואילו התנהלותם של מי-רז ובן-עמי בנוגע לתביעה האפשרית נגד המשטרה, היא עניין לגורמים המוסמכים. 