השבוע ציינו בעולם כולו את יום המודעות למקצוע ההרדמה, כאשר השנה נערך היום בסימן "מצב כוח האדם העולמי בתחום הרפואה". לרגל היום ערכה האגודה העולמית של המרדימים מחקר מקיף, במטרה לברר את מצב כוח האדם במדינות העולם השונות – ובכלל זה את ישראל.
התוצאות, שפורסמו החודש, מדאיגות ביותר: ישראל ממוקמת במקום ה-35 מתוך 42 מדינות אירופיות שנבדקו, כאשר מספר המרדימים על כל 100 אלף אזרחים בישראל עומד על 9.92 בלבד - בעוד הממוצע האירופי עומד על 18.6, כמעט כפול מכך. בעוד שבשווייץ השלווה ישנם לא פחות מ-54 מרדימים על כל 100 אלף אזרחים (באוסטריה כמעט 40, בדנמרק 34, בגרמניה 31), הרי שמדינת ישראל יכולה להתגאות שיש לה יותר רופאים מרדימים לעומת אלבניה, בוסניה, הונגריה, מקדוניה, רומניה, טורקיה ואוזבקיסטן.
כך נראית שורה תחתונה של משבר, ואולי אף מדובר בקריסה: סקרים שבדקו את צרכי מערכת הבריאות הישראלית מצאו, שבשנתיים הקרובות יחסרו 350 מרדימים בישראל.
חשוב להבין: הרדמה זה לא עוד מקצוע רפואי, זהו צוואר הבקבוק של המערכת כולה. כולם זקוקים לרופאים מרדימים, זהו התחום הנדרש ביותר בתוך בתי-החולים כיום: רופאים מיילדים ומנתחי מוח, מצנטרים וגסטרואנטרולוגים, מכוני הדמיה ומנתחים פלסטיים, מרפאות כאב ויחידות טיפול נמרץ – כולם משתמשים בשירותי הרדמה.
במדינת ישראל, על האירועים הביטחוניים שבה, החוסר אף מורגש יותר. כשיש בעיה עם חוסר של מרדימים, זו בעיה רוחבית – המשפיעה על כל המערכת: חוסר ברופאים מרדימים פירושו פחות ניתוחים, תורים בלתי סבירים לניתוח, רמת השירות יורדת.
רבים לא מבינים את המקום הקריטי של הרופא המרדים. כשתינוק זקוק ל-MRI זהו הרופא המרדים שנותן לו סדציה ומשגיח על נשימותיו. כשתגיעו לניתוח עם הורים זקנים וחולים, זהו הרופא המרדים שתפקידו למנוע הדרדרות מוחית ומסוכנת בניתוח. אם חס וחלילה צנתור פשוט פוגע בכלי דם, זהו הרופא המרדים שישיב אתכם לחיים. אם חס וחלילה תגיעו מחוסרי הכרה לטראומה, זהו הרופא המרדים שידע לא רק לצנרר את הקנה בשיטה שלא תגרום לכם להיות משותקים או להיחנק, כמו גם ידע לטפל בכאב ואיבוד דם, ולנטר את כל מערכות החיים שלכם. וכשאישה מבקשת ללדת בסיוע אפידורל או בניתוח קיסרי, היא יודעת שהרופא המרדים הוא החשוב בחדר הלידה.
כאשר צרכי האוכלוסייה לשירותי הרדמה גדלים והאוכלוסייה גם מזדקנת, ומנגד כמות הפעולות הרפואיות שמחייבות מרדים – מצנתורים, דרך MRI ועד לטיפול בכאב הנגרם מטיפולים אונקולוגיים – רק הולכת וגדלה, נוצרת בעיה. בעוד שבחלק מבתי-החולים במרכז החוסר לא מורגש, הרי שבמרבית בתי-החולים בארץ מדובר בבעיה מהותית, וככל שמרחיקים לפריפריה, הבעיה הופכת לקריטית.
מנהלי בתי-החולים בפריפריה מצפים שמרדימים יקחו על עצמם יותר ויותר מטלות, ללא שישקיעו בתוספת כוח אדם להרדמה.
שר הבריאות ליצמן ומשרד האוצר מבקשים לבצע עוד ועוד ניתוחים בבתי-חולים ציבוריים, לגייס מנתחים במשרה מלאה לביצוע ניתוחים אחר-הצהריים במסגרת רפורמת קיצור התורים, ואף להכניס יותר ניתוחי תיירות מרפא לבתי-החולים הציבוריים - אך מהמשאב האנושי שבלעדיו כל המערכת לא תפעל, הרופא המרדים, הם מתעלמים. לתגמול נוסף למנתחים שיעבדו אך ורק ברפואה הציבורית מצאו מקורות, אך תגמול מקביל לרופאים המרדימים לא קיים. הם שוכחים את העובדה שכל חדרי הניתוחים שיפתחו וכל המנתחים שיגויסו, לא יוכלו לפעול כל עוד אין להם רופאים מרדימים.
ללא פיצוי מקביל, הרופאים המרדימים לא יקריבו את שעות הפנאי שלהם, את זמן המשפחה שלהם ויסכימו להישאר בשעות הערב ולעבוד. המרדים אחראי על שמירת חייו של המנותח, וביכולתו להשפיע משמעותית על הצלחת הניתוח וקיצור זמן ההתאוששות ממנו – והרי כל יום אשפוז הוא מצרך יקר בישראל.
בנוסף, אזרח במדינת ישראל צריך להיות זכאי לבחור ברופא מרדים במסגרת הביטוח המשלים שלו. לאזרח שמשלם כל-כך הרבה על ביטוחי הבריאות יש זכויות – זכות להתייעצות עם רופא מומחה, ובמקרה שלנו עם מרדים בכיר במסגרת הערכה לפני ניתוח. המרדים יקשיב לו, ייתן מידע (וכך יפחית חרדה המשפיעה על תוצאות הניתוח), ויתאים את ההרדמה למצבו של המנותח. הוא גם ירדים אותו אישית, אם יינתן לו והחולה יידרוש זאת. רופא מרדים הוא זה שמחליט האם המטופל מוכן לניתוח ומסוגל לעמוד בו, הוא קובע את אופן ההרדמה, עליו האחריות למנוע סיבוכים ולטפל בזריזות בסיבוכים שמתעוררים, ולו יש היכולת להתאים את ההליך כך שההתאוששות תהיה קלה יותר ומהירה יותר. את כל זאת אנו עושים תוך שימוש באמצעים טכנולוגים מתקדמים ביותר, העומדים לרשות הרופאים המרדימים וגם פותחו על ידם.
מקצוע ההרדמה הוא מקצוע מרתק, המקיף מספר רב של תחומים, ואשר הופך למקצוע עתיר ידע וטכנולוגיות. כבר כיום פרק זמן ההתאוששות מהרדמה מתקצר והולך. בעתיד ההרדמה תהיה מותאמת אישית בהתאמה גנטית תוך שימוש בטכנולוגיות שירדימו בדיוק את האיבר המנותח ולזמן התאוששות קצרצר, עם מינימום תופעות לוואי ומינימום סיכונים. אבל כדי שזה יקרה גם כאן, ישראל צריכה ליישר קו עם העולם המערבי וליצור את התנאים להפיכת המקצוע לאטרקטיבי ושוויוני יותר.
