"חוק ביבי 2" - מכנה ידיעות אחרונות (26.10.17) את ההצעה לפיה ייאסר על המשטרה להמליץ על הגשת כתב אישום. מותר לשער, שמניעיו של ח"כ דוד אמסלם בהצעתו הם אכן לפגוע בחקירות נגד ראש הממשלה. אלא שבמקרה הזה יש להפוך את דבריו של ר' יהודה הלוי ולומר: כוונתך אינה רצויה, מעשיך רצויים. בדיקה של פקודת המשטרה שחוקקה הכנסת ושל הוראות המשטרה עצמה מעלה, אין למשטרה סמכות להמליץ על העמדה לדין. תפקידה הוא לחקור, לסכם את החקירה ולומר לאלו עבירות מצאה ראיות לכאורה - וזהו. כאשר מדובר בתיק שהגשת כתב אישום בו מצויה בסמכותה של הפרקליטות, אין שום נוהל ולפיו על המשטרה להמליץ לפרקליטות כיצד לנהוג. נתחיל מפקודת המשטרה, הקובעת את תפקידיה: "משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי וביטחון הנפש והרכוש". המשטרה יכולה להעמיד לדין בעבירות המסורות לה (80% מכתבי האישום); אין פה מילה וחצי מילה על כך שהיא יכולה להמליץ לאחרים כיצד לנהוג. המשטרה עצמה מגדירה כך את תפקידה: "לאכוף את החוקים של מדינת ישראל שעניינם המשפט הפלילי, ושאכיפתם לא נמסרה בדין לרשות אחרת, לקיים את הסדר הציבורי, לשמור על ביטחון הנפש והרכוש ולשאת באחריות לביטחון הפנים במדינה - כל זאת על-פי סמכויות שבדין ומתוך כיבוד זכויות היסוד של האדם בישראל". המשטרה מודה, כראוי, שהיא זקוקה ל"סמכויות שבדין" על-מנת לבצע כל פעולה שהיא. ואין לה סמכות שבדין להמליץ על הגשת כתב אישום. נעבור לאגף החקירות והמודיעין. המשטרה מונה שורה ארוכה של תפקידים המוטלים על אגף זה. הראשון שבהם: "לחשוף עבירות, לגלות עבריינים, לאסוף ראיות ולהביא את החשודים לדין". העמדה לדין עוסקת כאמור בתיקים בהם המשטרה היא גם התובעת (מצב בעייתי ופסול כשלעצמו, אבל זה נושא אחר). אין כאן מילה וחצי מילה על המלצה לפרקליטות בנוגע להעמדה לדין. הלאה. המטה הארצי הוציא פקודה מפורטת לגבי הטיפול בתלונה ובתיק חקירה. קראתי אותה שלוש פעמים ולא מצאתי אפילו רמז לסמכות להמליץ על הגשת כתב אישום. להפך: נאמר בה, כי המשטרה תמליץ בפני פרקליט המחוז לסגור תיק. שימו לב: סמכות ההמלצה היחידה היא לסגור תיק! זה מה שמכונה "הסדר שלילי": מאחר שהפקודה מעניקה סמכות להמליץ על סגירת תיק, ברור שהיא אינה מעניקה סמכות למתן כל המלצה אחרת. המסקנה לפיה למשטרה אין סמכות להמליץ על הגשת כתב אישום נגזרת משני טעמים נוספים. הראשון - השוויון: רשויות חקירה אחרות אינן ממליצות, אלא מעבירות את חומרי החקירה לפרקליטות, בליווי אמירה האם יש ראיות לכאורה ולאלו עבירות. כך נוהגות רשות המיסים ורשות ניירות ערך; אין שום סיבה שהמשטרה תהיה שונה. השני - ההיגיון: אם המשטרה ממליצה להעמיד לדין, היא מסיגה את גבולה של הפרקליטות, מקבעת עמדה שקשה לסגת ממנה ויוצרת מצב בו אי-קבלת עמדתה תפגע ביוקרתה. המסקנה פשוטה ביותר: המשטרה צריכה לחקור, הפרקליטות צריכה להחליט. וזה בלי שום קשר לבנימין נתניהו, לאהוד אולמרט או למשה קצב. זה עניין של היגיון, של מינהל תקין, של סדר בסיסי. וסליחה אם הכנסתי את המושגים הללו לדיון.