בסיפורי/מעללי/מעשיות שרה נתניהו יש להבדיל בין המישור המשפטי לבין המישור הציבורי (את המישור הרכילותי אני שם בצד; השורות הבאות מיועדות למי שרוצה להתייחס לנושא ברצינות), למרות שיש כמובן ממשק ביניהם. במישור המשפטי, יש יותר מדי תהיות - אבל לא על נתניהו, אלא על התובעים ובתי הדין לעבודה. רוב הפיצוי שקיבל מני נפתלי לא היה בשל התנהגותה של נתניהו, אלא משום שהופרה ההבטחה שניתנה לו ולפיה יוכל להתמודד במכרז לתפקיד אב הבית הקבוע במעון ראש הממשלה. כלומר: נפתלי כל כך סבל שם - עד שהוא רצה את התפקיד באופן קבוע. כנ"ל לגבי ש"ר - התובעת החדשה שבדרך תמוהה ובלתי חוקית נותרה עלומה: היא מספרת סיפורים מסמרי שיער, תובעת 225,000 שקל ובסוף-בסוף מבקשת להחזיר אותה לעבודה. את זה, אגב, לא קראתם כנראה בשום מקום חוץ מאשר כאן - משום שתקשורת חובבנית ומוטה לא טורחת לקרוא מעבר לתקצירים שהיא מקבלת מבעלי עניין, ולא טורחת לגלות לכם מה שעשוי איכשהו להיות לטובת בני הזוג נתניהו. באותה תביעה של ש"ר, מקפידים עורכי דינה לכנות אותה שוב ושוב "שפחתה של נתניהו" - במטרה מובהקת לצייר את נתניהו בעיני בית הדין, ובעיקר בעיני הציבור, כבעלת עבדים מהדרום הידוע לשמצה של ארה"ב. זהו בדיוק מסוג המקרים בהם שופטים צריכים להחזיר את כתב הטענות ולומר לעורכי הדין: תכתבו כמו שצריך, בצורה יבשה ועניינית. ואחרי החתימה של עורכי הדין, בצורה שאני מעולם לא ראיתי כמותה, מופיעה הצהרה בלתי חתומה(!) לפיה ש"ר יודעת שהיא תהיה מטרה למסע הכפשות של בני הזוג נתניהו ולמרות זאת הגישה את תביעתה. כנראה כאשר תובעים את נתניהו, הכל מותר. ההתנהלות של נשיאת בית הדין בירושלים דאז, דיתה פרוז'ינין, הייתה בעייתית גם היא. עורכי דינו של נפתלי הגישו לה טיוטת תצהיר של שרה נתניהו, שהוכנה בידי עורכי דינה. הם היו מוכנים לומר רק לפרוז'ינין - לא לצדדים האחרים ולא לציבור - כיצד קיבלו את המסמך. פרוז'ינין הייתה חייבת להעיף את המסמך הזה לסל המחזור הקרוב ביותר: גם חיסיון עו"ד-לקוח וגם אי-גילוי ואי-הבאה לעדות בנוגע לדרך הגשתו. במקום זאת, היא קיבלה אותו לתיק. למה? פרוזי'נין מעולם לא נימקה. אחר כך, פרוז'ינין זיכתה את נפתלי בפיצוי על "העסקה פוגענית" - עילה שכלל אינה קיימת בחוק, אלא רק בהצעת חוק. אם המדינה הייתה מתנהלת בצורה כזאת, היא הייתה חוטפת על הראש וגם בכיס. אבל לבית הדין מותר. וכאשר המדינה ערערה לבית הדין הארצי - הציע הנשיא יגאל פליטמן לשני הצדדים למחוק את הערעורים. הנימוקים לכך נאמרו בדיון מחוץ לפרוטוקול ואינם מתועדים בצורה כלשהי בתיק. שוב: כאשר שרה נתניהו היא הנתבעת, גם בתי הדין כנראה לא כפופים לחוק. המישור הציבורי שונה לחלוטין. לא ניתן להתעלם מכך שיש יותר מדי טענות ועדויות מטרידות על אישיותה והתנהגותה של נתניהו. אז נכון שיש תקשורת צהובה וצמאת דם שמנפחת כל סיפור, אך יש גבול למספר המקרים בהם ניתן לקבל את הטענה שמדובר בעלילות מופרכות ומרושעות. כפי שנהוג לומר: אם שלושה אנשים אומרים לך שאתה מתנודד - תעשה בדיקת שכרות. שרה נתניהו אינה אדם פרטי והתנהגותה אינה עניין פרטי. לאופן בו היא מתפקדת יש השלכה ישירה על תפקודו של ראש הממשלה, גם אם אין היא מתערבת בענייני המדינה. זה מובן מאליו ולא צריך להסביר מדוע. יתרה מזאת: התנהגותה של נתניהו משליכה על עובדי מדינה המקבלים את שכרם מן הציבור, ועלולה להשפיע על האופן בו מעון ראש הממשלה ממלא את תפקידיו הציבוריים והטקסיים. כל זה מצדיק שנקבל אחת ולתמיד תשובה ברורה ואוביקטיבית על המתרחש במעון בכלל ועל התנהגותה, התנהלותה ואולי גם על אישיותה של נתניהו. אם לבני הזוג אין מה להסתיר, אם כל הסיפורים הם עלילות והמציאות האמיתית היא דבש טהור - ייכבדו ויזמינו בדיקה שכזאת, תוך הצבת לוח זמנים מהיר והבטחה מראש לפרסם את ממצאיה. כל עוד אנחנו חיים מפיהם של עובדים מפוטרים מחד-גיסא ובני הזוג ומקורביהם מאידך-גיסא - הענן נותר מעל רחוב בלפור.