אחרי שהצלחתי להעיר את רובורט ידידי האלקטרוני המנומנם, הצגתי בפניו דילמה שבעיני נראתה הזויה לחלוטין. "שמע סיפור" לחשתי על אזנו מרוב בושה. "אישית אינני מאמין לקשקוש הזה. אבל אמרתי לעצמי שמבלי לשמוע את דעתך אני לא מאמין". וזה הסיפור: "מהנדס בריטי בשם סרג'י סנטוס מספר שייצר לעצמו "רובוט מין" בצורת אישה וטען כי יוכל בקרוב להביא אתה ילדים לעולם".
"ילד ממש? תמה רובורט "זה סיפור שלא יכול להתממש".
"הבחור הזה" ניסיתי לשכנע " הסביר שאם "ירצה" להביא ילד עם המאהבת האלקטרונית שלו, ששמה "סמנת'ה", זה יהיה די פשוט". כאשר נשאל אם יעשה זאת בשיטת ההתרבות הרגילה של בני האדם השיב סנטוס בצחוק "זה לא. אבל באמצעות המוח שייצרתי, אתכנת אותה בעזרת גנום, כך שיהיה לה מוסר והיא תוכל להבין מושגים של יופי, צדק, אהבה וערכים דומים נוספים של בני האדם".
"הבנתי" צחק רובורט. "אם כך לא מדובר בילד בשר ודם שייצא לאוויר העולם בלידה טבעית".
"אתה צודק" אמרתי, "אבל לסיפור הזה יש תוספת מוזרה יותר. "סרג'יי סיפק עוד מידע איך הוא יממש את הרעיון ויהפוך אותו למציאות. הוא טען כך: אצור אלגוריתם שיכלול את מה שאני חושב לגבי המושגים האלה, ואז אערבב אותו עם מה שהמאהבת הרובוטית שלי חושבת ואז אדפיס את התערובת במדפסת תלת ממדית. הרובוט שייצא מן המדפסת יהיה הילד שלי ושל הרובוטית היפה שלי, בדיוק כמו שבני האדם מערבבים את הגנים שלהם בעת הזיווג האנושי. אישית, לא נראה לי שצפויים לנו סיבוכים כלשהם, לא אמוציונאליים ולא חוקיים".
רובורט הרהר רגע והשיב: "כבר למדתי לדעת שאי-אפשר בימינו לומר שמשהו הינו בלתי אפשרי. אבל במקרה הזה נראה לי שסנטוס אינו מבין הרבה בייצור בינה מלאכותית. ואסביר לך מדוע: אלגוריתם הוא בעצם נוסחה מתמטית. אני יודע איך מערבבים נתרן וכלור ומקבלים מלח, אבל לא ברור לי איך אפשר לערבב נוסחאות מתמטיות. אבל כנראה, שאתם בני אדם מוכנים להאמין לכל סיפור בדים ש"מוכרים" לכם ולפרסם אותו בתקשורת כאילו הוא אמת לאמיתה".
"תודה שהארת את עיני" השבתי לרובורט. "לא חינם רציתי לשמוע מה דעתך. אחרי הכל אתה יודע הרבה יותר ממני".
תשובתו המתחכמת של רובורט הייתה תמציתית. "אני שמח שסוף-סוף אתה לא מתבייש להשמיע את האמת. בכל מקרה יש לי בקשה. כשהילד המשולב הזה יוולד תזמין אותי לברית. תודה וסבבה", סיכם רובורט את שיחתנו המאלפת ונרדם.