השופט: גל שלמה טייב, בית משפט השלום באילת המועד: יום חמישי, 13.7.2017, שעה 10:30 הנושא: תיקים פליליים "אי-אפשר לחסוך את כל זה ולגמור במשהו אחר, בלי איומים?", שואל השופט גל שלמה טייב את הסניגור. הוא עצמו חושב בקול ועונה: "אבל זה בתוך הבית. אם אדוני לא חולק עלי שהייתה השתוללות, אז יש עבירה. אני מבין שאדוני רוצה לסגור את התיק". הסניגור אומר שברצונו להיפגש עם התביעה, אבל טייב תוהה: "מה יש לשבת? יש חוות דעת. זו לא הפעם הראשונה ויש עניין ציבורי לטפל בו".
כעת טייב מכניס לפרוטוקול את העובדה שהנאשם יצר קשר עם הסניגור והודיע ש"לא יוכל להתייצב" - כך ממש. בשם המדינה כותב טייב שהיא מבקשת צו הבאה ומחליט: "הנאשם מאז שחרורו ממאסר עושה דין לעצמו ואינו מתייצב לדיונים. הודעתו לבא-כוחו שאינו יכול להתייצב ודאי אינה משכנעת". הוא מורה על צו הבאה ללא אפשרות לשחרור בערבות, עד לדיון שיתקיים אחרי הפגרה.
טייב ממשיך בשיחות הלא-פורמליות והפעם עם סניגורית: "הבעיה עם חביליו - שהוא לא רואה שום בעיה. מחר בבוקר הוא יבצע עבירה. הוא לא סופר אף אחד. שיילך לכלא. או שישנה את העמדה שלו או שיילך לכלא. הוא פה מצפצף על כולם, הוא חושב שבגלל שהוא בן 72 וחולה. מר"ש יטפל בו, זה בית החולים הכי טוב בארץ".
טייב מברר עם התובע המשטרתי האם לאותו אדון יש עונש על תנאי, ובפיו הערה מערכתית חדה: "אתה יודע מה הבעיה כשמפעילים את התנאי? הולכים לערעור ובשורה אחת [המחוזי פוסק]: בנסיבות העניין [התנאי לא יופעל]. ככה היה עם הגברת הזאת, אחותה של רבקה. אין לכם שיניים למעלה, בפרקליטות. שם [בפרקליטות המייצגת בערעורים] זה בהסכמה [שלא להפעיל את התנאי]".
הפסיכיאטר ייחקר, יהיה כיף כעת נכנסים לאווירה של עיר שדה. טייב קופץ לתיק מהבוקר ואומר: "זה בכלל לא יפה, אדם משקיע שעות ובשתי שורות? וזה בכלל הזוי, כשאתה אומר שלא היה ערעור על פסק הדין". הוא מחפש סניגור, נאמר לו שהאיש בבניין והוא מגיב: "זה טוב, צריך להיות גם פה. את הנאשמת ראיתי בבוקר". ושוב קפיצה: טייב שואל סניגור אחר האם אפשר להקדים דיון, ומבקש גם מהתובע לראות האם ניתן להקדים את בואם של שוטרים שצריכים להעיד.
בשעה טובה אפשר לעבור לדיון מסודר. הסניגור פותח ואומר שאינו חולק על כשירותו של מרשו לעמוד לדין, וטייב משלים בשמו: "אולם אנו סבורים שלא היה אחראי למעשיו בזמן ביצוע העבירה. אבקש לשקול הגשת חוות דעת מטעמנו". הסניגור: "נכון". התובע: "כמה זמן יקח?". טייב: "אחרי הפגרה, במחצית השנייה של ספטמבר". הסניגור ממשיך וטייב מראה שהוא בקיא בתיק: "על איזה מסמך אדוני מדבר, 20 או 21? אז אדוני יביא [את הפסיכיאטר] ויחקור, יהיה כיף". הסניגור: "ברור שנהנה פה". התובע מתנגד לדחייה, אבל טייב אומר שאין ברירה כי ממילא התיק עובר להוכחות בפני שופט אחר, והדיון נדחה ל-13.9.17.
עורכי הדין בתיק הבא מבקשים לדבר, ומתווכחים אפילו על כמה זמן הם צריכים - חמש דקות, עשר או שמא 15. לבסוף טייב נותן להם רבע שעה ומזכיר שהוא פה וניתן יהיה לקרוא לו. "אדוני בינתיים יהיה ערוך", הוא אומר לסניגור אחר. "החקירות ארוכות? נתתי לו שש דקות, אני חושב שיספיקו שלוש".
לבסוף הם חוזרים רק אחרי 25 דקות, אבל בינתיים כבר עבר טייב לתיק בו יש הסכמה על חודשיים עבודות שירות. לטייב נדמה שבשלב קודם נאמר שנגד הנאשם תלוי ועומד עונש על תנאי, אך הצדדים אומרים שלא זה המצב. טייב פונה לנאשם: "הבנת? כרגע אנחנו לא מסיימים את ההליכים. נשלח אותך לממונה על עבודות שירות, כדי שאם ימצאו אותך מתאים - נוכל לסיים לפי ההסכמה". הוא פונה לסניגורית: "אני נזהר מאוד. קודם כל בגלל שיש פה עניין של סמים, אתם צריכים לתת הסכמה לבדיקה. שווה לדבר על הממונה על העניין הנפשי, שלא ישלול על הסף [את התאמתו], כי יש נטייה לשלול. אפשר למצוא עבודה שמתאימה לו".
בהחלטתו מפנה טייב את תשומת ליבו של הממונה לבקשתו של הנאשם, המתגורר בזכרון יעקב, לערוך את הראיון באזור המרכז, ולהסכמתו של הנאשם לבצע בדיקות סמים. כעת הוא שוב פונה לנאשם: "חשוב שתמשיך להקפיד על מה שעשית עד עכשיו. זה לא פשוט, אבל חשוב שתקפיד כדי שחס וחלילה לא תדרדר - גם בטיפול וגם בהשתלבות במקום החדש". סבתו של הנאשם, אצלה שהה במעצר בית, מודה לטייב והוא מחזיר: "תודה רבה, סבתא".
"אתה לא מבין מה הבעיה" הגיע תורו של אותו חביליו, בעניינו היו לטייב מילים קשות קודם לכן. "מי עם טלפון פתוח? גברת דקל" - פונה טייב לנאשמת שהוא מכיר - "לא נכנסים עם טלפון פתוח. אם את יוצאת, את כבר יכולה לקרוא לעו"ד סטרול". הסניגורית של חביליו - שנדון לשלושה חודשי מאסר - אומרת שלפי חוות הדעת, הוא לא מתאים לעבודות שירות בשל מצבו הרפואי.
"דבריו סותרים את מה שאמר בשירות המבחן", שם התחייב שלא יחזור על מעשיו - טייב שם לב לפרטים. הסניגורית מבקשת חוות דעת נוספת בדבר האפשרות להאריך את המאסר על תנאי. "אני לא חושב כך", משיב טייב. "אמנם זה התיק לא הכי חמור בעולם, אבל מהתסקיר עולה שהוא בכלל לא מבין מה פסול בזה שהוא מנהל הימורים אסורים, אפילו אם הוא הקוף [העומד בחזית עבור הבעלים האמיתי]. יש מאסר על תנאי ובסוף הוא יופעל. יש נסיבות של גיל ובריאות, והן יילקחו בחשבון".
הנאשם מבטיח שלא יחזור על מעשיו, אך טייב לא מתרשם: "זה מה שכנראה אמרת בפעם הקודמת שגזרו עליך מאסר על תנאי, אבל חמור מזה - אתה לא מבין מה הבעיה לנהל הימורים אסורים. אם אתה כן מבין, אז תוכיח את עצמך בפני שירות המבחן, כי באופן נדיר הוא לא המליץ להאריך את התנאי. אם אי-אפשר לעשות עבודות שירות, אז אני כבול ואני חייב לשלוח אותך למאסר בפועל". טייב פונה לצדדים: "אני יכול לשלוח אותו עוד פעם לממונה. יש מסמכים, בעיות לב, בעיות אורתופדיה, לא מסוגל לעבוד חמישה ימים. הוא מותיר בידי שתי אופציות: או שיעשה שינוי או שיישב במאסר".
טייב מכתיב החלטה ומתמצת את העובדות והעמדות. "עמדת המאשימה, לפחות בשלב זה, ראויה יותר. הנאשם ביצע את העבירה כשתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. מצבו הרפואי וגילו אינם מקנים לו חסינות מפני ענישה מוחשית. הדברים מתחזקים מתסקיר שירות המבחן באשר להעדר תובנה מצד הנאשם באשר לפסול שבהתנהגותו.
"עם זאת, בשים לב להצהרת הנאשם בפני, בטרם אגזור את דינו למאסר מאחורי סורג ובריח, אאפשר לו הזדמנות נוספת למול שירות המבחן. מובהר לנאשם שאין די בהצהרות על עריכת שינוי מצידו והדברים צריכים לבוא לידי ביטוי גם במעשים ובעיקר בהפנמה שמעשיו אינם יכולים לחזור על עצמם". טייב שולח אותו לשירות המבחן וקובע דיון ל-17.9.17: "אתה תחזור לשירות המבחן ותנסה לשכנע אותם".
השורה התחתונה: יום פלילי אופייני בכלל, ובפרט בערים קטנות. לא מעט בלגן, קפיצות בין תיקים ודיבורים לא פורמליים. בין כל אלו, טייב מצליח לשמור על הריכוז ולקדם את התיקים, אם כי אפילו אחד מהם לא הסתיים. קצת מוזר שהוא מוכן להימנע מהפעלת עונש על תנאי, לאחר שמתח ביקורת קודם לכן בדיוק על אותה התנהלות. יעילות: 8 מזג שיפוטי: 9 