מאז הקמת המדינה, בשנת 1948, ועד לשנת 1951, הגיעו לישראל 700 אלף עולים. ממדיה המרשימים של העלייה, במרוצת שלוש השנים האלה, הקנו לה, בצדק, את הכינוי "העלייה ההמונית". אחרי ככלות הכל זו הרי שינתה, לאין ערוך, את הרכבה ואת תכונותיה של האוכלוסייה במדינת ישראל, ועל אחת כמה וכמה את דמותה.
עולים שלא מצאו באותן השנים מקום-מגורים - בין אם בסיוע קרובים, ובין אם תודות ליוזמה וליכולת אישית - שוכנו על-ידי הממסד הקולט תחילה במעברות, ולאחר שאלו לא הצליחו להכיל את מסת העולים הגדולה - הם שוכנו בישובי-מעבר, שהוקמו לצד ישובים קיימים, או בפרברי הערים.
עם זאת ראוי לציין שבמעברות סופקו לעולים מזון, מקום-לינה ומסגרת מלווה, בעוד שבמחנות המעבר.נדרשו העולים להסתדר בכוחות עצמם תחת קורת הגג שלהם, או תחת בד האוהל שסיפקה להם המדינה, כששליש מהעולים בגל העלייה ההמונית חיו, בפרקי-זמן שונים, במעברות.
חשיפה סדרה תיעודית חדשה, "המעברות" (שם זמני), בת ארבעה פרקים, הנמצאת בהליכי הפקה, תשודר בקרוב ב"כאן" - תאגיד השידור הציבורי - ותחשוף לראשונה כיצד הוקמו מחנות העולים והמעברות בשנים הראשונות לקום המדינה. הסדרה עוקבת אחר חיי היומיום של העולים מארצות שונות, אחר ההבדלים בהתאקלמותם, ואחר האופן שבו פעלו מוסדות השלטון על-מנת להשפיע, לעיתים בסתר, על אורחות-חייהם ועתידם.
בימים אלה מחפשים יוצרי הסדרה - דינה צבי ריקליס, אריק ברנשטיין,
שי להב והילה בהרד - אחר עולים ניצולי-שואה, שהגיעו לישראל ושנשלחו למחנות ולמעברות, ואחר עולים שהתגייסו לצה"ל בעת שהותם במעברות. הדברים אמורים הן בעולים שעדיין חיים, והן, לחלופין, בבני-משפחותיהם, המסוגלים לספר על אודותם.
