מנהל מחוז צפון-גליל ועמקים במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, אורי בן ציוני, פנה להנהלת הקיבוץ וביקש למנוע הריסת מגדל הסילו ולפעול לשימורו. וכך נאמר במכתב ששיגר אורי בן ציוני להנהלת קיבוץ רמות מנשה בנסותו למנוע הריסת מבנה הסילו: 1. מגדל סילו התחמיץ של רמות מנשה הינו מבנה היסטורי ייחודי בעל ערכים ארכיטקטוניים והיסטוריים גבוהים. 2. מבדיקה מקצועית ראשונית נמצא, כי אין בעיה הנדסית מהותית וניתן לשמר ולהחיות את הסילו לטובת הקהילה המקומית. 3. המבנה ראוי לשימור והכנסת שימושים הקשורים לסביבתו - משרדים לרפת או שימושים תיירותיים או כל ייעוד אחר שנדרש ומתאים לקיבוץ רמות מנשה. 4. המועצה לשימור נכונה לסייע מבחינה מקצועית ובגיוס המשאבים הנדרשים לשיקום והחייאה של המבנה. אשמח להיפגש לגיבוש שיתוף הפעולה בין הקיבוץ והמועצה לשימור להתנעת הליך השימור". עד כאן קטעים מכתבו של אורי ציוני. אולם בסופו של דבר התקיימה אסיפה כללית של חברי קיבוץ רמות מנשה בנושא זה, והוחלט ברוב קולות לאשר את הצעת הנהלת הקיבוץ להרוס את מבנה הסילו כדי להגדיל את מבנה הרפת סביבו וכאמור הוא נהרס לא מכבר. אורי בן ציוני, מציין, כי "מגדל התחמיץ של רמות מנשה היה מבנה ייחודי עגול, עשוי בלוקים מבטון וגג רעפים. המבנה היה בעל ערך לשימור בפן ההיסטורי-תרבותי-האדריכלי, וכן כנקודת הציון הבולטת בקו רקיע הקיבוץ. ואולם ”הוועדות הרלוונטיות“ בקיבוץ החליטו להרסו. מוסיף בן ציוני: "הנקודה הקריטית בשיקול הקיבוץ להרס הייתה תכנונית-כלכלית לכאורה: הרפת צריכה לגדול והמגדל ”מפריע“. הקיבוץ בחר שלא להשקיע משאבים להכנת תוכנית חדשה שתשלב את המבנה ותעניק לו ייעוד ותפקיד. אמנם, אין מדובר במונומנט בקנה מידה לאומי. אך היה זה המבנה הבולט של האזור המשקי של תחילת הקיבוץ ונקודת הציון הבולטת בו".

בעיתון "הגלילה" בעריכת ד"ר אסתר ינקלביץ, היוצא לאור מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת-מחוז צפון, מתייחס מנהל המחוז אורי בן ציוני לנושא שימור מבני אסמים ומגדלי הסילו בקיבוצים ובמושבים, וכך הוא כותב: "בדומה לסוגי מבנים אייקוניים אחרים כגון מגדלי מים - חשיבותם של מבני האסמים והסילו הוכרה כמבנים ייחודיים וייצוגיים בנוף הקיבוצים והמושבים. קיבוצים לא מעטים שימרו והחיו את המבנים הללו. אחרים דואגים לתחזוקתם וניקיונם גם אם אינם פעילים מתוך תחושת הייצוגיות והגאווה המקומית, וגם אם במקרים רבים המבנים הללו עומדים בעיזבונם שוממים וזנוחים - נדיר שבוחרים להרסם. לא נותר אלא לתהות, האם מישהו באותן ועדות שהחליטו על ההריסה ידע על חשיבותו או על אי-חשיבותו של המבנה? עד כמה הוא מיוחד? עד כמה נדיר או שכיח למצוא כמותו האם מישהו שם ניסה לכמת ערכים חברתיים של שימור המורשת הבנויה פרט לשיקולים כלכליים? האם מישהו בוועדות הנכבדות חש שאולי אין לו זכות להרוס מבנה ייחודי היסטורי"? בן ציוני מציין עוד, שהסילו ברמות מנשה סומן בתב“ע (תוכנית בניין עיר) המאושרת הקיימת כמבנה להריסה. מיותר לציין שבתב“ע לא היה נספח שימור כלשהו ולא הייתה בעיה מבחינת המשרד המתכנן - להרוס את הסילו מבלי להבין את משמעות המעשה. מבחינתנו במועצה לשימור לא נותר אלא להמשיך לפעול לכך, שאירועים מסוג זה יופסקו, שלכל ישוב תהיה מדיניות שימור אמתית, הנסמכת על מחקר והבנה. מדיניות שימור ופיתוח, שתגדיר מה ניתן להרוס לצד מה חשוב לשמר". עמוס בן דור המנהל העסקי (זה שם התפקיד א.א) של קיבוץ רמות מנשה אומר לי כי הייתה התלבטות לא קלה אם להרוס את מבנה הסילו, אולם בסופו של דבר ההחלטה על הרס מבנה הסילו התקבלה ברוב קולות של חברי קיבוץ רמות מנשה .מבנה הסילו הוא לא בעל ערך היסטורי ארצי או לאומי, אלא בעל ערך היסטורי מקומי של הקיבוץ המבנה שנים רבות לא היה פעיל. מיקומו לא איפשר ביצוע תוכנית להרחבת הרפת ולא היה מנוס ודרך אחרת מלהרסו. תאמין לי, אומר בן דור, איש לא שמח מהרס מבנה הסילו ואם היה ניתן להשאירו בוודאי שהיינו משאירים אותו.