שירה נולדה ב-29.1.1972, כאמור בת זקונים למרים ומנו טרופר, אחות לאסתר, אברי ודורון, למדה ביסודי ובתיכון בבית ספר האזורי הדתי שק"ד שבקיבוץ שדה אליהו, כאן בקיבוץ צמחה אהבתה הגדולה לטבע ולנופי הארץ. אהבה זו התבטאה בטיולים רבים בסביבה הקרובה והרחוקה והכרת "העמק" דרך הרגליים, הכרת הפרחים במראה ובשמות, עד האחרון שבהם וטיולים בכל רחבי הארץ. בתיכון בחרה שירה במגמה הביולוגית, במסגרתה עשתה עבודה בנושא: "המזיקים של צמחי התבלין". ב-1991 התגייסה לצה"ל ושירתה במל"ש (מרכז לימודי שדה) בעיירה נתיבות, במסגרת החברה להגנת הטבע. במשך שנתיים העבירה שירה את אהבתה לטבע אל ילדי נתיבות דרך פעילויות שונות בבתי הספר ובחוגי טבע. לאחר שחרורה עבדה כשנה בחינוך עם ילדים בקיבוצה שדה אליהו. בתקופת שירותה הוסיפו שירה וחברותיה ממד חדש לתושבי נתיבות. הן הכניסו את המודעות לטבע לתוך חייהם והוציאו אותם, ילדים ומבוגרים, לטיולים ברחבי הארץ. לאחר סיום שירותה הצבאי עבדה במשך כשנה בקיבוצה שדה אליהו בחינוך עם ילדים. באוקטובר 1993, התחתנה שירה עם דויד ארנון. החתונה נערכה בקיבוץ ומיד לאחר מכן יצאו בשליחות משרד החוץ לשגרירות ישראל בלאגוס, ניגריה. דויד בוגר יחידה מובחרת שאף לעסוק בחייו בענייני ביטחון והועסק בשגרירות כקב"ט. במקביל שירה הועסקה כעובדת בשגרירות. בני משפחתה מספרים כי במכתביה הרבים מנגריה, תיארה שירה את געגועיה הרבים לארץ ולנופיה ובמיוחד ל"עמק", למשפחה ולחברים. בתקופת שירותה בניגריה, הרבו שירה ודויד לטייל באזור. מטיול אחד כזה, לא חזרה שירה. ב-2.1.95 נרצחה שירה בניגריה. ילדה יפה מוכשרת ואיכותית הייתה והיא בת 23- ו"שירת חייה באמצע נפסקה". אימא של שירה מרים טרופר, אומר לי כי הרצח של בתה הוא על-רקע לאומני ולא על-רקע שוד, לא נשדד דבר מהרכב או מחפצי הנוסעים בו היא מספרת. מרים טרופר לבית משפחת צמבליסטה, אשת חינוך במקצועה, עסקה במשך שנים רבות בחינוך והייתה מנהלת בית הספר הדתי "שק"ד בשדה אליהו. מרים היא אישה מופלאה! וסוחבת באצילות שק של חיים לא פשוט. היא נולדה ב-1935 בלנס להורים יהודים ממוצא פולני. אחיה נורברט נולד ב-1939. האב היה חייט והיה בעל בית מלאכה. המשפחה התגוררה בלנס עד 1942. הוריה נתפסו בלנס ב-11 בספטמבר 1942, הועברו אל מחנה מאלין שבבלגיה ומשם, גורשו אל מותם באושוויץ. מרים ואחיה נורברט הסתתרו במשך 3 שנים בכפר של כורים ליד לנס, ומשפחה פולנית נוצרית אימצה אותם. כיוון שבתום המלחמה לא חזר איש מקרוביהם מאושוויץ, שני הילדים המשיכו לחיות עם המשפחה הפולנית. ב-1950 הועברו למוסד ילדים של OSE בוורסאי, וב-1953 עלו ארצה. מרים למדה הוראה והתחתנה ב-1955 בקיבוץ שדה-אליהו, שבו היא מתגוררת עד היום. הירצחה של בתה האהובה והמוכשרת, שירה, אינו האסון היחידי שפקד את משפחה של מרים טרופר. בשנת 1984, במהלך חג הפורים, נפצע קשה דורון טרופר, בנה בן 16, אחיה של שירה, ונותר משותק בפלג גופו התחתון ומרותק לכיסא גלגלים. ב-2010 נפטר דורון שהיה כדורסלן נבחרת ישראל בכסאות גלגלים, מסיבוך רפואי והוא בן 42 בלבד. ממשפחה של ארבעה ילדים נותרו שניים. מרים טרופר החליטה שאל אף הכאב והשכול שפקד אותה, היא לא תשקע בדכדוך והתכנסות בתוך עצמה ותהיה פעילה ותפעל לסייע ולתרום לקהילה ולחברה. היא פעילה ונמרצת עד היום בתרומה לקהילה ולחברה ועוסקת בנושאי חינוך קליטה וחברה בקיבוצה שדה אליהו וגם מחוצה לו.

לזכרה של שירה יצא ספר אלבומי - 'לטייל עם שירה'. מסלולים בתולדות הארץ ונופיה. "בספר שנים-עשר מסלולי טיול שנבחרו מתוך מחברות הסיורים של שירה טרופר-ארנון ז"ל, אשר שירתה במרכז לימודי שדה בנתיבות. כל מסלול טיולים מלווה בהסברים על תולדות המקום ועל נופיו, ואגדות או סיפורים שנקשרו בו. בקיבוץ שדה אליהו הוקם "בית המדרש על שם שירה" וכן הוקם בקיבוץ גן משחקים הנקרא 'גן שירה'. פעם בשנה נערך בשדה אליהו, יום עיון למורות חיילות של 'ארץ מורשת' ושל החברה להגנת הטבע", לזכרה של שירה ארנון-טרופר ובו מזכירים ומספרים על-אודותיה. בנוסף נערך מפגש שנתי עם החברים של שירה ומוקירי זכרה. לא מכבר יצא דיסק בשם "שיר לשירה" ובו מבצעות שירים, במקצועיות נפלאה, שלושת אחייניותיה של שירה, בנותיה של אסתר שי, הבת הבכורה של מרים ומנו טרופר. באתר ההנצחה של משרד החוץ "לזכר חברינו" מוקדש דף הנצחה לזכרה ובו תולדות חייה ותמונתה.